סימן תרפ״ה סעיף ז׳ · קדימות שמיעת פרשת זכור במניין לעומת שמיעת מגילה בציבור

שולחן ערוך סימן תרפ"ה סעיף ז'
"יש אומרים שפרשת זכור ופרשת פרה אדומה חייבים לקרוא אותם מדאורייתא, לפיכך בני היישובים שאין להם מניין צריכים לבוא למקום שיש מניין בשבתות הללו"
(שולחן ערוך)

רקע הסעיף

• חיוב מדאורייתא: לפי רבים מהפוסקים קריאת פרשת זכור היא מן התורה, ולכן מי שאין במקומו מניין צריך לטרוח ולבוא למקום שיש בו מניין.
• פרשת פרה: לא כל הפוסקים מסכימים שקריאתה מדאורייתא, אך היות והרבה אומרים שהיא מדאורייתא, ספק דאורייתא לחומרא, ולכן גם עבורה יש לבוא אל העיר שיש בה מניין.
• מהות הזכירה: נאמר בתורה "זכור", ודרשו חז"ל שהזכירה היא בקריאה ובדיבור, כלומר מצווה אקטיבית של אמירה בפה. מאידך נאמר בסוף הפרשה "לא תשכח", ובזה יש גם עניין שבלב, איסור לשכוח.

שאלת הקדימות בין פרשת זכור למגילה (משנה ברורה, ס"ק ט"ז)

אדם שאינו יכול להיות בציבור בשתי ההזדמנויות, ועליו לבחור אם להיות עם הציבור בשבת פרשת זכור או בקריאת המגילה בפורים, במה יבחר?

• מעלות פרשת זכור: חיובה מדאורייתא, ויש בה עניין מיוחד לקוראה בציבור בעשרה.
• מעלות קריאת המגילה: מצוותה מדרבנן, ואף שיש בה מעלה של "ברוב עם הדרת מלך", אפשר לצאת ידי חובתה גם ביחיד.

(פרשת כי תצא כוללת אף היא את פסוקי זכור, אלא שהנידון כאן הוא במי שנמצא סמוך לפורים, לאחר שעברה שבת פרשת כי תצא.)

שיטת תרומת הדשן

• עדיפות לפרשת זכור: יש להעדיף את שמיעת פרשת זכור בציבור, מפני שני טעמים: קריאתה מדאורייתא, וקריאתה צריכה מניין. לעומת זאת את המגילה, שחיובה מדרבנן, אפשר לקרוא ביחיד.

שיטת המגן אברהם

• עדיפות למקום שקוראים בו מגילה: לדעת המגן אברהם עדיף לבוא למקום שקוראים בו את המגילה בציבור, ואין הוא מפסיד את פרשת זכור, שכן יוצא בה על פי הדחק בקריאת התורה של יום הפורים.
• קריאת "ויבא עמלק": בפורים יש מצווה לקרוא בתורה נוסף על קריאת המגילה, וקוראים בפרשת בשלח: "ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים", ובסופה "מלחמה לה' בעמלק מדור דור". נמצא שאף בקריאה זו מזכיר את מעשה עמלק.

"בזה נמי זוכר מעשה עמלק ויוצא ידי חובתו"
(משנה ברורה, ס"ק ט"ז)

• הרווח הכפול: לפי דרך זו, בהגיעו לציבור בפורים הוא שומע גם את המגילה בציבור וגם קריאה בתורה של מחיית עמלק.
• סברת המגן אברהם: בתורה נאמר "זכור את אשר עשה לך עמלק" ולא נתפרש איזו פרשה לקרוא, ולכן די בכך שקורא פרשה שבה מסופר על מלחמת עמלק, ובזה זוכר את אשר עשה עמלק.
• הצורך בכוונה: המשנה ברורה מציין שלפי שיטת המגן אברהם, ולפי מה שנקטו להלכה שמצוות צריכות כוונה, יהיה צריך בעת שמיעת פרשה זו לכוון לצאת בה ידי מצוות עשה של זכור.

השגת המשנה ברורה על המגן אברהם

"ולפי עניות דעתי עיקר דינו של המגן אברהם צריך עיון"
(משנה ברורה, ס"ק ט"ז)

"זכור את אשר עשה לך עמלק... אשר קרך בדרך ויזנב בך... תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח"
(פרשת זכור)

• תוכן המצווה: הכוונה בפרשת זכור אינה רק לזכור, אלא שלא לשכוח את אשר עשה לנו עמלק ולספר זאת לבנינו ולדורותינו, לומר להם: כך עשה לנו הרשע, ולכך נצטווינו למחות את שמו, וכמו שכתב הרמב"ן בביאורו.
• הראיה מן הפסוקים: הציווי "לא תשכח" אינו מופנה ליחיד בלבד אלא לכלל ישראל, ועניין זה של מסירה לדורות אינו נזכר כלל בפרשת "ויבא עמלק", ששם מסופרת המלחמה עצמה בלבד.

ההבדל שבין שתי הפרשיות

• פרשת זכור - הציווי מופנה אלינו: "כי מחה תמחה את זכר עמלק", "לא תשכח". אנו המצווים לזכור, למחות ולהעביר את הדבר לדורות הבאים.
• פרשת ויבא עמלק - שם מסופר על המלחמה, ונאמר "ויבן משה מזבח ויקרא שמו ה' נסי", "מלחמה לה' בעמלק מדור דור", וכן "כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע". הציווי והפירעון מעמלק מופנים אל הקדוש ברוך הוא, ואין בה ציווי עלינו למחות ולהעביר לדורות.

(אף מעמים אחרים שהצרו לישראל עתיד הקדוש ברוך הוא להיפרע, אך בפרשת זכור המצווה עלינו מסורה, ולא כן בפרשת ויבא עמלק.)

ביאורים נוספים בדברי המשנה ברורה

• משל האמבטי (רש"י): עמלק נמשל למי שקפץ לאמבטי רותחת וצינן אותה, וגילה לכל הגויים שאפשר לבוא ולהילחם בישראל. על כך נפרע ממנו הקדוש ברוך הוא, אך אין בפרשה זו ציווי עלינו לעשות דבר.
• מצוות חינוך: אין הכוונה שיש בפורים מצוות סיפור לילדים ככתוב בפסח, אלא שבכלל "כי מחה תמחה" יש עניין של חינוך ומסירת הדבר לבנים, שיֵדעו וילמדו את הדבר בהיותם קטנים.

ההכרעה למעשה

• מסקנת המשנה ברורה: אין יוצאים ידי חובת זכירת עמלק בקריאת פרשת "ויבא עמלק", אלא צריך לשמוע את פרשת זכור עצמה.
• הנהגה מעשית: לפיכך, מי שעומד בפני הבחירה, עדיף שיישאר עם הציבור בשבת פרשת זכור וישמענה בעשרה, ואת המגילה ייקח עמו ויקראנה ביחיד, שהרי המגילה מדרבנן ואילו פרשת זכור מדאורייתא.

מי שאינו יכול לבוא למניין (ס"ק י"ז)

"מכל מקום יזהרו לקרותם בנגינתם ובטעמם"
(משנה ברורה, ס"ק י"ז)

• מקום הדין: לפעמים אי אפשר לבוא למקום שיש בו מניין, ואף על פי כן יקרא בספר תורה בעצמו, ויקפיד לקרוא בנגינה ובטעמים.
• מהו "בטעמם": הטעמים אינם רק מוזיקה, אלא יש טעמים מפסיקים ויש טעמים מחברים. מי שאינו יודע היכן להפסיק והיכן לחבר, מנגן יפה אך אינו קורא נכון.
• מהו "בנגינתם": הנגינה היא צורת השירה של הטעמים, וכל עדה נוהגת במנגינה שלה. גם הספרדים והתימנים אינם ממציאים מדעתם, אלא קוראים לפי אותם טעמים במנגינה אחרת, וכל אחד יקרא כמנהג עדתו.
• דיוק הניקוד וההטעמה: יש להקפיד גם על הניקוד ועל מלעיל ומלרע, שלא יקרא בהיפוך. כמה פעמים העמיד רש"י על דיוק זה, כגון "ורחל באה עם הצאן", שאם קורא "בָּאָה" הרי זה הווה ואם קורא "בָּא" הרי זה עבר, ויש בכך הבדל גדול במשמעות.

בדרך אגב · תיקון הקורא ומקומות שקראו בלא טעמים

• אם מחזירים את הקורא: בדורנו אין מחזירים, מפני שאם יתחילו להחזיר לא יגמרו, ומפני שכבוד הציבור וכבוד האנשים חשוב, והאנשים רגישים לכך. את הבעל קורא מותר לתקן, אך אדם אחר אין מחזירים.
• קריאה בלא טעמים: היו מקומות שקראו את התורה בלא טעמים כלל, כדי שלא להסתבך, וקראו את הפסוקים כקריאה פשוטה. ברור שיוצאים בכך ידי חובת הקריאה, אך אין זה המנהג המקובל.
• קריאת התורה בשטף: יש שאימצו בקריאת התורה את הדרך הנוהגת במגילה, לקרוא בשטף בלא טעמים, ואין זה מנהג מקובל.

מגילת אסתר הנקראת "איגרת"

• שני הצדדים שבמגילה: מצד אחד המגילה נכתבת על קלף וכדיני ספר תורה, וכמו שמצינו "אמת קנה ואל תמכור" שאמרו בגמרא על מגילת אסתר שהיא כספר תורה. מצד שני היא נקראת "איגרת", ולכן יש כמה הלכות שמקילים בהן ביחס לספר תורה.
• אין בה שם שמים: מגילת אסתר היא הספר היחיד בתנ"ך שאין בו שם שמים, ולכן אין בה הבעיות התלויות בכתיבת השמות. בכתיבת ספר תורה, בכל פעם שהסופר כותב שם שמים יש שמכוונים ומקדשים, ויש שאף טובלים במקווה, ולפי מידת ההקפדה נחשב הספר חשוב יותר.
• קריאה כאיגרת: מפני שהיא איגרת, נמצא בראשונים, וכן משמע מדברי האבן עזרא במקום, שהיו נוהגים לקרוא את המגילה בלא טעמים ואף בלא הפסקת פסוקים, בנשימה אחת עד כמה שכוחו מגיע, שכן כך אדם קורא מכתב, במהירות ובלי לעמוד על הפסקות. מנהג זה היה קיים עד הדורות המאוחרים, ואנו איננו נוהגים כן.

פיסוק וטעמים בשפה העברית

• הפיסוק המקוצר: הפסיקים והנקודות הם המצאה מאוחרת יחסית, ובתורה ובמגילת אסתר אין פסיקים ונקודות.
• חוברת אהרן מירסקי: הפרופסור אהרן מירסקי כתב חוברת של כשישים דפים בלא נקודה ובלא פסיק, להראות שמי שיודע לכתוב נכון בשפה העברית אין הוא צריך פיסוק, והקורא מבין את הדברים כהלכה.
• מעלת הטעמים: אף על פי כן, הטעמים שבידינו מסייעים לקורא לדעת היכן להפסיק והיכן לחבר, וכפי שהוזכר לעיל בדיוק הקריאה.