שולחן ערוך סימן תרפ"ה סעיף א' "ראש חודש אדר שחל להיות בשבת, קורין פרשת שקלים שהיא כי תשא עד ועשית כיור נחושת. ומוציאין שלושה ספרים: אחד קורין בו פרשת השבוע, והשני של ראש חודש, והשלישי פרשת שקלים למפטיר, ומפטיר ויכרות יהוידע" (שולחן ערוך)
ההפטרה של פרשת שקלים - ויכרות יהוידע
(המשנה ברורה באות ב' מאריך בדיני מי ששכח או טעה בסדר הקריאה, ומקרים אלו נדירים מאוד)
- מפטיר או הפטרה: כשהמשנה ברורה נוקט לשון "מפטיר ויכרות יהוידע", אין הכוונה לעליית המפטיר שבספר השלישי, אלא להפטרה של אותה שבת.
"ומפטיר ויכרות יהוידע - שם נזכר נדבות לבדק הבית" (משנה ברורה, סק"ג)
- מותר הלשכה: בכסף מחצית השקל קנו קורבנות ציבור. אם נשאר עודף בקופה לאחר שנקנו כל הקורבנות כראוי, אי אפשר להשתמש בו לקורבנות השנה הבאה, מפני שעם ראש חודש ניסן מתחיל מחזור חדש. עודף זה נקרא "מותר הלשכה", והוא הולך לבדק הבית.
- בדק הבית: תחזוקה שוטפת של בית המקדש, תיקונים בבניין ותשלום שכר לפועלים. מבנה גדול כזה מצריך הוצאות קבועות.
- העניין שבהפטרה: בהפטרה מסופר שכספי מחצית השקל לא הספיקו לבדק הבית, ולפיכך לקחו ארון, עשו בו חור, וכל הנכנס לבית המקדש הוסיף בו כסף. כלומר נעשתה מגבית מיוחדת, וזה אותו רעיון של הקריאה בפרשת שקלים.
סדר הקריאה בשלושה ספרים
- ספר ראשון - פרשת השבוע: קוראים בו שישה עולים, מפני שהעולה השביעי נקרא בספר השני.
- ספר שני - ראש חודש: קריאת ראש חודש אינה המפטיר, שהרי המפטיר הוא פרשת שקלים, ולפיכך היא נעשית העלייה השביעית.
"בשני של ראש חודש ומתחילין וביום השבת, ומניחין ספר תורה השלישי אצלו ואומרים חצי קדיש" (משנה ברורה, סק"ה)
- תחילת קריאת ראש חודש: בדרך כלל מתחילים את קריאת ראש חודש מ"צו את בני ישראל", וכאן מורידים את ההתחלה ומתחילים רק מ"וביום השבת".
- ספר שלישי - המפטיר: קוראים בו את פרשת שקלים שבפרשת כי תשא.
- מקום חצי הקדיש: אומרים חצי קדיש על הספר השני. אין אומרים אותו לאחר הספר הראשון, מפני שהעולה השביעי הוא עדיין חלק מקריאת הפרשה, והקדיש נאמר תמיד בסיום קריאת פרשת השבוע ולפני המפטיר.
- מספר העולים: מצד הדין, כשמקפידים על מספר העולים הקבוע בשבת, קוראים שישה בספר הראשון ואחד בשני. אך בשבת מותר להוסיף על מספר העולים כבכל שבת, ולכן אפשר לקרוא בספר הראשון גם שבעה או שמונה.
טעה והקדים את פרשת שקלים לפרשת ראש חודש
"ואם אחר שגמר פרשת השבוע לקח ספר תורה שהיתה מגוללה על פרשת שקלים וברך לפניו והתחיל לקרות, יסיים בפרשת שקלים, ואחר כך לעולה בספר תורה השלישית למפטיר יקרא עמו פרשת ראש חודש, וההפטרה תהיה השמים כסאי, מאחר שבקריאת התורה נסתיים בעניין של שבת וראש חודש. וכן הדין בשבת פרשת החודש שחל ראש חודש ניסן בשבת והקדים לקרות פרשת החודש במקום פרשת ראש חודש" (משנה ברורה, סק"ה)
- אין מביישין את הספר: אם כבר בירך והתחיל לקרות בספר שנפתח בטעות בפרשת שקלים, אינו מחזירו אלא מסיים בו.
- ההפטרה הולכת אחר הספר האחרון: ההפטרה נקבעת תמיד לפי הספר שבו סיימו את הקריאה. בסדר הרגיל מסיימים בפרשת שקלים, ולכן מפטירים "ויכרות יהוידע", וכשסיימו בפרשת ראש חודש מפטירים "השמים כסאי", שהיא הפטרת שבת ראש חודש.
מדוע קוראים ראש חודש לפני שקלים
- תדיר קודם: קריאת ראש חודש תדירה יותר מקריאת פרשת שקלים, שאינה אלא פעם אחת בשנה, וכלל הוא שתדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם. לפיכך מקדימים את קריאת ראש חודש, ואחריה שקלים.
ראש חודש אדר שחל בתוך ימי השבוע - סעיף ה'
"חל ראש חודש אדר הסמוך לניסן בתוך ימי השבוע, ואפילו בערב שבת, מקדימין לקרות פרשת שקלים בשבת שלפניו" (שולחן ערוך סימן תרפ"ה סעיף ה')
- המקרה הרגיל: זה המקרה השכיח, שראש חודש אדר אינו חל בשבת, ואז קוראים פרשת שקלים בשבת שקודמת לראש חודש, ואפילו כשראש חודש חל בערב שבת.
- השנה למעשה: אדר א' הוא בן שלושים יום, ולכן ראש חודש אדר ב' הוא שני ימים, ביום ראשון וביום שני. לפיכך קריאת פרשת שקלים היא בשבת שלפניו, פרשת ויקהל.
מדוע פותח השולחן ערוך במקרה שאינו שכיח
- הקושי: השולחן ערוך פותח בסעיף א' בראש חודש אדר שחל בשבת, מקרה שאינו שכיח וקורה פעם אחת לכמה שנים, ורק בסעיף ה' מביא את המקרה הרגיל.
- סדר ההשתלשלות: השולחן ערוך כפוף לפוסקים, והפוסקים פותחים במקרה זה, מפני שכך גם סדר המשניות. הכל הולך אחורה אל המשנה.
- הקושיה שנשארת: מדוע פתחה המשנה עצמה במקרה המסובך ולא במקרה הרגיל, זו קושיה שצריכה בדיקה ובירור.
זכר למחצית השקל - סימן תרצ"ד סעיף א'
"חייב כל אדם ליתן לפחות שתי מתנות לשני עניים" (שולחן ערוך סימן תרצ"ד סעיף א')
(מצוות מתנות לאביונים תתבאר במקומה בעזרת השם)
המנהג לתת זכר למחצית השקל
"יש אומרים שיש ליתן קודם פורים מחצית מן המטבע הקבוע באותו מקום ובאותו זמן, זכר למחצית השקל שהיו נותנין באדר. ומאחר ששלושה פעמים כתוב תרומה בפרשה, יש ליתן שלושה" (רמ"א)
- מה שנלמד עד כה: קריאת פרשת שקלים היא עצמה הזכר למחצית השקל. בראש חודש אדר יצאו שליחי בית דין והכריזו שיש להביא מחצית השקל לבית המקדש, בכל עיר ועיר אספו את הכסף ושלחו שליח עם הכספים לבית המקדש, וכל עניין מחצית השקל מתבטא אצלנו בקריאת התורה בראש חודש אדר או בשבת הסמוכה לו.
- מנהג חדש שנולד: כאן מתחדש מנהג נוסף, שבאופן מעשי נותנים כסף זכר למחצית השקל, ולכאורה אין הוא קשור לקריאה שלמדנו.
- הקושי בזמן הנתינה: הרמ"א עצמו כותב "שהיו נותנין באדר", ולא בפורים דווקא, והקריאה אף היא בראש חודש אדר או בסמוך לו. אם כן מדוע נקבע המנהג לתת דווקא קודם פורים ולא בכל חודש אדר?
טעם הנתינה קודם פורים - הקדים שקליו לשקלי המן
"ועשרת אלפים כיכר כסף אשקול על ידי עושי המלאכה להביא אל גנזי המלך" (מגילת אסתר)
- דברי הגמרא במסכת מגילה: "הקדים הקדוש ברוך הוא שקליו לשקלי המן". הכוונה שההכרזה על השקלים היא בראש חודש אדר, וקדמה בזמנה לשקליו של המן.
- אין תאריך קבוע להבאה: בין ראש חודש אדר לראש חודש ניסן צריך היה הכסף להגיע לבית המקדש. הגרים בסביבות ירושלים יכלו להביא את הכסף מיד לאחר האיסוף, ואילו הגרים במקום רחוק (כגון מטולה) עד שאספו ועד ששלחו, הכסף הגיע זמן רב אחר כך, ובלבד שהגיע קודם ראש חודש ניסן.
- הרעיון שבמנהג: השקלים שעם ישראל נותן בכל שנה באים להגן ולכפר מפני "עשרת אלפים כיכר כסף" של המן. לפיכך נוצר מנהג לקיים את הדבר בפועל: אף שאין בית מקדש היום, נותנים זכר למחצית השקל לפני פורים ולפני המן, להראות שאנו מקדימים את שקלינו לשקליו.
- סברה שנדחתה: הועלתה סברה שהנתינה נקבעה קודם פורים כדי שיהיה לעניים במה לקנות לסעודת פורים. רעיון יפה הוא, אך אין זו הסיבה, והטעם הוא מדברי המדרש.
מספר המטבעות - שלוש
- מקור המספר: בפרשת כי תשא כתוב שלוש פעמים "תרומה", ויש אומרים שכתוב בה שלוש פעמים "מחצית השקל", ויש שאומרים גם זה וגם זה. משום כך נותנים שלוש מטבעות.
- דרש על דרש: עצם הנתינה היא זכר למחצית השקל, ומספר המטבעות נלמד מן הכתוב שבפרשה שקוראים, ונמצא דרש על גב דרש.
- דעה שאין חיוב בשלוש: יש פוסקים שאומרים שאין חיוב לתת שלוש מטבעות, שהרי אין זה אלא זכר, ואפשר לתת מטבע אחת. כל מקום לפי מנהגו.
זמן הנתינה
- לשון הרמ"א: יש ליתנו בליל פורים קודם שמתפללין מנחה, כלומר בסוף תענית אסתר, קודם שנכנס פורים.
"בליל פורים - ובמדינותינו נוהגין ליתנו בשחרית קודם קריאת המגילה" (משנה ברורה, סק"ד)
- מנהג נוסף: ועכשיו נוהגים ליתן את מחצית השקל קודם מנחה, ולא בין מנחה למעריב.
- טעם הנתינה ביום: קריאת המגילה של היום היא העיקרית, ומעשה המן התרחש ביום, ולפיכך נותנים את השקלים קודם קריאת המגילה של היום.
- למעשה השנה: פורים חל במוצאי שבת, ולכן תענית אסתר מוקדמת ליום חמישי, ואז יתנו את מחצית השקל.
- מעות מגילה: יש הנוהגים לתת גם מעות מגילה, צדקה נוספת לבית הכנסת. אין זה מתנות לאביונים, שאותן נותן אדם לעניים באופן אישי.
מי חייב בנתינה
- מבן עשרים ומעלה: "ואינו חייב לפדות רק מבן עשרים ומעלה". כיצד הגיעו לגיל עשרים, ומי כלול בחיוב זה, יתבאר בעזרת השם בהמשך.
בדרך אגב · אופן קיום המנהג בזמננו
- מטבע שכתוב עליו חצי: לפי הרמ"א והנוהגים כמותו, אם עושים זכר למחצית השקל יש לתת מטבע שכתוב עליה "חצי", כשם שעם ישראל נתן מטבע של חצי שקל. במדינות אלו נותנים שלושה חצאי גדולים, שהיה סוג מטבע בזמן הרמ"א שכתוב עליו חצי, "כי אין מטבע ששם מחצית עליה מלבד זו", ובמדינות אוסטריה נותנים שלושה חצי וינר. כן לכל מדינה ומדינה, אם יש בה מטבע שכתוב עליה חצי.
- מטבע של מדינת ישראל: לפני כמה שנים הנפיקה המדינה מטבע מחצית השקל, ואף על מטבע זו יש חולקים.
- המנהג למעשה בבית הכנסת: לוקחים שלוש מטבעות שכתוב עליהן חצי, כגון חצי דולר, שהיה בעבר עשוי מכסף, ויש מהדרין בכך. הנותן שם כסף לצדקה, ובכסף זה הוא כאילו קונה את שלוש המטבעות, ולאחר שהן שלו הוא מחזירן ונותנן כמחצית השקל.
- שווי הנתינה: לדעות ההולכות אחר שווי הכסף, מדובר בכעשרה גרם כסף, ולפי המחיר בזמננו כעשרים וארבעה שקלים, ולכן נותן עשרים וחמישה שקלים וקונה בהם את שלוש המטבעות.
- דעות מקילות: יש אומרים שאפשר לתת כל מטבע שירצה, ואין צורך שיהיה דווקא חצי, ואף שוויה הכספי אינו מעכב. בעניין זה יש מנהגים ודעות שונים, ובכללם מנהג הגר"א ודעת הרב עובדיה יוסף.
- מנהג ולא חיוב: כל הדברים האלו מנהגים הם, ולא כל הפוסקים מסכימים בהם. מי שנוהג נוהג, ומי שאינו נוהג אין בכך חסרון.