סימן תע״ג סעיף ד׳ · המאכלים שמניחים בקערת הסדר

שולחן ערוך סימן תע"ג סעיף ד'

"מביאים לפני בעל הבית קערה שיש בה שלוש מצות, ומרור, וחרוסת, וכרפס או ירק אחר, ושני תבשילים, אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה"

(שולחן ערוך)

מה מונח בקערה

• שלוש המצות: עניינן ומספרן נתבארו בשיעור הקודם, וכאן ממשיך השולחן ערוך למנות את שאר המאכלים שבקערה.
• שאר המאכלים: מרור, חרוסת, כרפס או ירק אחר, שני תבשילים, וכן חומץ או מי מלח שבהם טובלים את הכרפס.

החרוסת ותפקידה

"וחרוסת - כדי לטבול בה את המרור, כדלקמן בסימן זה"

(משנה ברורה ס"ק י"ט)

• טעם הטיבול: לפי הגמרא יש במרור שרף וחשש סכנה, והטיבול בחרוסת ממתן את חריפותו ועושה את אכילתו נוחה יותר.
• אין החרוסת נאכלת עם המרור: מטבילים את המרור בחרוסת ומנערים אותה ממנו, שהחיוב הוא באכילת מרור ולא באכילת חרוסת.
• החרוסת בכורך: בכורך נוהגים לאכול גם את החרוסת עצמה.

הכרפס

"וכרפס - הוא מין ירק שקוראים אותו כרפס, ובחר לכתחילה במין זה שהוא נוטריקון: ס' פרך"

(משנה ברורה)

• השם אינו במשנה ובגמרא: במשנה נאמר בסתם שמביאים לפניו ירק, ולא נזכר כרפס כלל. השם כרפס הוא מנהג שנקבע בסדר הלילה.
• הרמז שבשם: כרפס נוטריקון "ס' פרך", שישים ריבוא עבדו עבודת פרך במצרים.
• עיקרון בקערת הסדר: יש מאכלים שנבחרו מפני הסמליות שבשמם ולא מפני עדיפות הלכתית, ומצד הדין אפשר לקחת כל ירק שברכתו בורא פרי האדמה.
• דרשות נוספות: יש הדורשים "קר פס" ויש עוד פירושים בשם זה, והדרשה של "ס' פרך" היא המפורסמת שבהן.

ברכת בורא פרי האדמה על הכרפס ופטור המרור

• המרור טעון ברכה לפניו: המרור נאכל אכילה ממש, וכשם שלפני המצה מברך המוציא לחם מן הארץ ואחר כך על אכילת מצה, כך היה ראוי לברך בורא פרי האדמה לפני המרור ואחר כך על אכילת מרור.
• הקושי בברכה על המרור: יש מקום לומר שאין אכילת המרור אכילה של הנאה אלא של צער, ועל דבר שאין נהנים ממנו יש צד שאין מברכים. בעניין זה יש דוחק.
• הפתרון: לפיכך מברכים בורא פרי האדמה על הכרפס, שהוא בתחילת הסדר (קדש, ורחץ, כרפס), ומכוונים לפטור בברכה זו גם את המרור. לכן על המרור מברך אחר כך רק "על אכילת מרור".
• שאלת ההפסק: בין הכרפס למרור יש הפסק ארוך, וגם אמירת רוב ההגדה ודברי תורה ביניהם. יש בזה קושי, ואף על פי כן כך הכריעו הפוסקים.

"או ירק אחר - מאיזה מין שהוא, אך לכתחילה טוב שיקח מאותו מין שמברכין עליו אותה ברכה שמברכין על המרור, כי בזה יפטור המרור שאוכל בתוך הסעודה. אבל לא יקח לזה אחד מחמשת מיני מרור, כי אחר שמלא כרסו ממרור איך יברך אחר כך על אכילת מרור"

(משנה ברורה ס"ק כ')

• המסקנה למעשה: לא ייקח לכרפס מאותו מין שהוא אוכל למרור. מי שאוכל חסה או חזרת למרור לא ייקח אותם לכרפס, אלא מין אחר שברכתו בורא פרי האדמה.

שיעור הכרפס וברכה אחרונה

• שאלת בורא נפשות: המברך בורא פרי האדמה על הירק ואוכלו היה צריך לברך אחריו ברכה אחרונה, ואין מברכים בורא נפשות בליל הסדר.
• ההשוואה ליין: אותה שאלה עצמה נשאלה בעניין ברכה אחרונה על היין, והתשובה שברכת המזון פוטרת. גם כאן יש לומר שברכת המזון פוטרת את הכרפס.
• ספק הפוסקים: חלק מהפוסקים אינם מוחלטים בכך שברכת המזון פוטרת את הכרפס, ולדעתם אין ההשוואה ליין פשוטה.
• פחות מכזית: לפיכך יש אומרים לקחת לכרפס פחות מכזית. ברכה ראשונה מברכים על כל שיעור, שאסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה, אבל ברכה אחרונה אינה אלא בשיעור אכילה, שהוא כזית.
• למעשה: לכתחילה ייקח פחות מכזית, ומי שאכל יותר לא עשה עבירה, שהרי ברכת המזון פוטרתו.

(במציבות בפועל, מאחר שהסעודה רחוקה והמסובים רעבים, אנשים מרבים באכילת תפוח האדמה ואף אוכלים חתיכה שלמה. הנוהג כך אינו עובר עבירה, אבל לכתחילה השיעור הוא פחות מכזית.)

באיזה ירק נוהגים

• זהות הכרפס: יש מזהים אותו עם סלרי ויש עם פטרוזיליה, ורוב האומרים מזהים אותו עם סלרי.
• מנהג תפוח האדמה: נוהגים בתפוח אדמה מפני שהוא נוח, טעים ומצוי, ולא מפני שהוא הכרפס עצמו.
• מינים אחרים: אפשר לקחת גזר, צנון, בצל וכיוצא בזה, והעיקר שברכתו בורא פרי האדמה.
• הטיבול: טובלים במי מלח ואוכלים.

מרור וחזרת בקערה

• זהות המרור: עיקר המרור הוא חסה, ולכן מי שנותן חסה לכרפס נמצא אוכל מרור בתחילת הסדר, וזה מה ששלל המשנה ברורה.
• החסה ומרירותה: יש טוענים שדווקא חסה ערבית ראויה, ויש הנוהגים בשורש החסה, ויש המצרפים אליה חזרת וחריין מפני שעלי החסה מתוקים ואינם מרים. כל אחד נוהג כפי הבנתו.
• שני מקומות בקערה: בקערה כתוב "מרור" וגם "חזרת", מפני שאוכלים מרור פעמיים: פעם אחת מרור בפני עצמו ופעם אחת בכורך. יש נוהגים לקחת למרור הראשון את מה שכתוב "מרור" ולכורך את מה שכתוב "חזרת", ובעצם החזרת היא חסה, ואין הכרח בשני מינים.
• שני מיני מרור: מפני שנאמר "על מצות ומרורים יאכלו" בלשון רבים, יש שאמרו שצריך שני מיני מרור. במשנה מנויים חמישה מיני מרור, ובהם אולשין, שיש מזהים אותו עם חריין ויש עם מין אחר.
• מנהג התימנים: נוהגים בשני מינים ממש, חסה למרור ואולשין או חריין לכורך.
• גם מצות לשון רבים: נאמר "על מצות" ולא "על מצה", ואף בזה אוכלים מצה באכילת מצה ומצה נוספת בכורך.

החומץ או מי המלח וטעם הטיבול

• שימושם: בחומץ או במי המלח טובלים את הכרפס.

(המשנה ברורה שם עוסק גם בדין כשחל בשבת, ואין זה מענייננו כאן.)

"והנה עניין תיבול הירק במשקה הוא מתקנת חכמים, כדי להתמיה את התינוקות שיראו שינוי שאוכלים ירקות בתיבול, שאין דרך לאכלם קודם הסעודה בכל ימות השנה, וישאלו על שינוי זה"

(משנה ברורה)

• המטרה: "והגדת לבנך" מחייב לעורר את הילדים לשאול, וכפי שנשאל "מה נשתנה הלילה הזה". לפיכך עושים בלילה זה מעשה שאינו שגרתי, כדי שהילדים יתמהו וישאלו.
• שתי טבילות: אף בנוסח "מה נשתנה" מודגש שבלילה הזה טובלים שתי פעמים, ובכל השנה אין אנו מטבילים.

"ואמירת ההגדה מצוותה לאומרה דרך תשובה על שאלות ששאלו, שנאמר: כי ישאלך בנך... ואמרת לבנך עבדים היינו"

(משנה ברורה)

• יסוד ההגדה: כל בניין ההגדה הוא שאלה ותשובה, ולכן פותחים את הלילה במעשה שמעורר שאלה.

שני תבשילים: זכר לפסח וזכר לחגיגה

"ונהגו בבשר וביצה"

(שולחן ערוך)

• הבשר: זכר לקורבן פסח שאכלו אבותינו בלילה הזה, כמו שנאמר "על מצות ומרורים יאכלו".
• הביצה: זכר לקורבן חגיגה. אין בזה עיקר גדול, ולכן די בביצה ואין צריך בשר לשני התבשילים.

מהו קורבן חגיגה

• קורבנות הרגל: העולה לרגל לירושלים היה מביא שלושה קורבנות: עולת ראיה, שלמי חגיגה ושלמי שמחה. כך בכל אחד משלושת הרגלים, בפסח בשבועות ובסוכות.
• זמן הרגל: הרגל עצמו הוא ט"ו בניסן, היום עצמו, וקורבנות הרגל שייכים לו.
• חגיגת ארבעה עשר: החגיגה שבקערה אינה חגיגת הרגל אלא קורבן אחר, המוקרב בי"ד בניסן יחד עם קורבן הפסח, ולה שם מיוחד: חגיגת ארבעה עשר.
• ההבחנה בין פסח לחג המצות: קורבן פסח הוא בי"ד בניסן ונאכל בלילה שבין י"ד לט"ו, והרגל מתחיל בט"ו.
• מקורה: חגיגת ארבעה עשר היא תקנת חכמים ואינה כתובה בתורה במפורש, אף שיש בה רמזים.

טעם חגיגת ארבעה עשר

• האיסור שיש לחשוש לו: בקורבן פסח נאמר "ועצם לא תשברו בו", לאו מן התורה.
• החשש: אדם שעלה לירושלים והתעסק בכל סדר הקרבת הפסח כמעט לא אכל עד הלילה, והוא רעב. חששו חכמים שיתנפל על הקורבן ומתוך כך ישבור עצם ויעבור על הלאו.
• הפתרון: יקריב תחילה קורבן חגיגה, שממנו מותר לשבור עצמות, ויאכל ממנו מעט וימלא את בטנו, ואחר כך יאכל את הפסח כדרכו.
• "על השובע": מה שאמרו שקורבן פסח נאכל על השובע הוא אותה נקודה עצמה, והשובע הוא תוצאה של החשש לשבירת עצם, ולא רק מפני שאין נאה להתנפל על הקורבן.

הזרוע ודין אכילתה

"ונהגו שהבשר יהיה זרוע"

(שולחן ערוך)

"זרוע - על שם זרוע נטויה שהראה הקדוש ברוך הוא במצרים, ומי שאין לו זרוע ייקח שאר בשר אבל לא עצם... דבעינן שיהיה בו בשר, שהוא זכר לבשר קורבן פסח"

(משנה ברורה ס"ק כ"ז)

• טעם הזרוע: גם כאן נבחר המאכל על שם הרמז: "בזרוע נטויה" שהראה הקדוש ברוך הוא במצרים, ולא מפני שיש עדיפות בזרוע על שאר חלקי הבשר.
• אין די בעצם: מי שאין לו זרוע ייקח שאר בשר, אבל לא עצם בלבד, שצריך בשר, שהוא הזכר לבשר קורבן הפסח.
• אין אוכלים את הזרוע בלילה: מכיוון שהיא זכר לקורבן פסח, אין אוכלים אותה בליל הסדר, שלא ייראה כאוכל קורבן פסח מחוץ לירושלים.
• הביצה נאכלת: בביצה אין חשש כזה, שאין ביצה בקורבנות ואין אדם מחליף ביצה בבשר קורבן, ולכן מותר לאכול אותה בלילה.

טעמי הביצה

"ונהגו בבשר וביצה - וכל שכן אם בא לעשות שני מיני בשר, אחד צלי ואחד מבושל, זכר לפסח וחגיגה, שפיר דמי, אלא דבביצה יצא בזה"

(משנה ברורה ס"ק כ"ג)

• אפשרות שני מיני בשר: אפשר לעשות שני תבשילים של בשר, אחד צלי ואחד מבושל, אלא שאז אינו יכול לאכול מהם בלילה, ובביצה יוצא ידי חובה בקל.
• רמז "ביעא": יש שכתבו שנוהגים בביצה מפני שביצה בארמית היא "ביעא", לשון בקשה ורצון: "בעא רחמנא למפרוק יתנא", שרצה הקדוש ברוך הוא לפדות אותנו. גם כאן מחפשים במאכל רמז לעניין הלילה.
• זכר לאבלות: ויש שכתבו שהביצה זכר לאבלות בית המקדש, שאין אנו יכולים להקריב קורבן פסח, ונתנו לזה רמז במאכל האבלים.
• הקשר לתשעה באב: ידוע שהיום הראשון של פסח חל באותו יום בשבוע שבו חל תשעה באב באותה שנה, ובזה שני הימים מכוונים זה מול זה.
• "גלתה יהודה מעוני": ודורשים בקינה: "גלתה יהודה מעוני", שלא אכלו לחם עוני ולא עשו את הפסח.

סידור הקערה שלא לעבור על המצוות

"ויסדר הקערה לפניו בעניין שאינו צריך לעבור על המצוות, דהיינו הכרפס יהיה למעלה מן הכל והחומץ סמוך לו"

(שולחן ערוך)

• העיקרון: הדבר הראשון שנוטלים מן הקערה הוא הכרפס. אם הכרפס מונח רחוק והמרור סמוך לידו, נמצא שהוא מעביר על המצוות ומדלג על מה שקרוב אליו. לפיכך מסדרים את הקערה לפי סדר הפעולות.
• פרטי הדינים: יש שיטות במה נחשב מעביר על המצוות, וכשאחד מונח לימין ואחד לשמאל, שהימין חשוב מן השמאל, ואין המקום להאריך בזה.
• רבים המנהגים: יש כחמישה עשר מנהגים ואף יותר בסידור הקערה, ובכלל זה אם המאכלים מונחים על המצות, לידן או בלא קשר אליהן. הנפוץ בהגדות הוא סדר האר"י או סדר הגר"א.
• סדר האר"י: לפי האר"י אין כאן שאלות של העברה על המצוות, שהסדר נקבע על פי הקבלה, כל מאכל כנגד ספירה.
• למעשה: כל אחד נוהג כמנהג אבותיו וכמה שחינכו אותו, וכמובא בהגדה שלו.

צליית הבשר ושיפוד של רימון

"ונהגו שהבשר יהיה צלי על הגחלים"

(שולחן ערוך)

• שיפוד של רימון: הפסח היה נצלה לכתחילה בשיפוד, ואין נצלה אלא בשיפוד של עץ רימון.
• הטעם: שאר עצים מוציאים נוזלים כשמתחממים באש, ובעץ רימון אין נוזלים יוצאים.
• ההבדל בין צלי לבישול: בישול נעשה על ידי נוזל מתווך, מים או יין וכדומה, וצלי הוא בלא מתווך. כשהעץ מוציא נוזל, נמצא שחלק מן הבשר נתבשל בנוזל שיצא מן הענף ואינו צלי.
• למעשה: מאחר שאין עושים היום את כל פרטי הצלייה כדין הקורבן, אין חובה לצלות דווקא על הגחלים, ואפשר לצלות גם על הגז.

בדרך אגב · מנהגים והערות

• אכילת הביצים בתחילת הסעודה: רבים נוהגים לאכול את הביצים בליל הסדר לפני שמתחילים בסעודה, והוא מאותו רעיון עצמו: אף את קורבן החגיגה אכלו לפני קורבן הפסח.
• כשפסח חל בשבת: יש בזה שאלות בסדר הלילה, ואין זה מענייננו כאן.
• שמות הקערה: יש קוראים לה קערה, יש קוראים צלחת ויש סל, ובמדינות שונות נקראה בשמות שונים.