שולחן ערוך סימן תע"ב סעיף ז'
"כל מי שצריך הסיבה, אם אכל או שתה בלא הסיבה לא יצא, וצריך לחזור לאכול ולשתות בהסיבה. ויש אומרים שבזמן הזה שאין דרך להסב, כדאי הוא ראבי"ה לסמוך עליו שבדיעבד יצא בלא הסיבה"
(שולחן ערוך)
שיטת ראבי"ה כסניף בדיעבד
- עיקר הדין: מי שחייב בהסיבה ואכל או שתה בלא הסיבה לא יצא ידי חובתו, וצריך לחזור ולאכול ולשתות בהסיבה. זהו העיקר שצריך לדעת.
- הדעה השנייה: שיטת ראבי"ה היא שיטה מיוחדת (שבזמן הזה אין דרך להסב), ואף על פי כן לפעמים בשעת הדחק סומכים עליה בדיעבד.
- המשך הדיון: המשנה ברורה כאן אינו מוסיף על עצם הדין, וההכרעה המעשית מתבררת בדברי הרמ"א שאחריו.
"ונראה לי, אם לא שתה כוס שלישי או רביעי בהסיבה, אין צריך לחזור ולשתות, דיש בו חשש שנראה כמוסיף על הכוסות. אבל בשתי כוסות ראשונות יחזור וישתה בלא ברכה, וכן באכילת מצה"
(הרמ"א)
- ההכרעה: הרמ"א אינו סומך לגמרי על שיטת ראבי"ה, ומחלק בין הכוסות.
- שתי הכוסות האחרונות: בכוס שלישית ורביעית אם יחזור וישתה יראה הדבר כמוסיף על מספר הכוסות. הרואים אינם יודעים שהוא חוזר על חיובו, ונראה כמי ששותה חמש או שש כוסות בליל הסדר.
- שתי הכוסות הראשונות: שתיהן קודם הסעודה, ובשלב זה מותר לאדם לשתות יין גם שלא לשם ארבע כוסות (אדם שצמא באמצע ההגדה). לפיכך אין החזרה נראית כתוספת על הכוסות, וממילא יחזור וישתה בלא ברכה.
אכילת מצה ואפיקומן (משנה ברורה סק"כב)
"וכן אכילת מצה, היינו שיחזור ויאכל כזית מצה בלא ברכה"
(משנה ברורה)
- יסוד ההכרעה: על ראבי"ה סומכים רק לעניין הברכה, שאין מחייבים אותו לברך שוב, שכן ייתכן שכבר יצא והברכה תהיה לבטלה. אבל את גוף המצווה יעשה שוב: יאכל כזית מצה בהסיבה.
- אפיקומן: לדעת המשנה ברורה כאן אין חוזר ואוכלו בהסיבה, שאסור לאכול אפיקומן שתי פעמים. ויש אומרים שגם באפיקומן יחזור ויאכל.
- סיכום המעשי: ההסיבה היא חלק חשוב מארבע הכוסות, מאכילת מצה, מכורך ומאפיקומן, ומי שלא היסב יש בכך בעיה, וצריך לחזור על הפעולות הללו.
טעם ההקפדה על ההסיבה בזמננו
- הקושי: לכאורה היה מקום לפסוק כראבי"ה, שאין בהסיבה בזמן הזה טעם, ואף להיפך: היא מקשה על האנשים. אלא שהפוסקים לא קיבלו את דעתו.
- ההסבר: ליל הסדר הוא מן הימים שבהם אדם צריך להיות שונה, בדומה לשבת, שאחת מהגדרותיה היא ההבדלה מיום חול.
שני מובני השורש קדש
- קדוש במובן טהרה: קדוש כניגוד לטמא ולמה שאינו קדוש.
- קדוש במובן מובדל: בעברית קדוש הוא גם יוצא דופן, מובדל ושונה באופן מהותי. הדוגמה המובאת תמיד היא אישה קדשה, שיוצאת מדרך הטבע ונבדלת בהתנהגותה.
- "זכור את יום השבת לקדשו": מלבד הדיבור שבקידוש, הקידוש נעשה בכך שהיום שונה מיום חול. וכלשון הגמרא: שלא יהא הילוכך בשבת כהילוכך בחול, ולא בגדיך של שבת כבגדיך של חול, ולא דיבורך של שבת כדיבורך של חול. אין הכוונה כאן לאיסורי שבת עצמם, אלא לאופן ההתנהגות שצריך להיות שונה.
- הנמשל בפסח: אף פסח יום מיוחד הוא, יום חירותנו, וצריך לציין את ייחודו בבגדים נאים ובכלים נאים על השולחן. יש פוסקים שאומרים שאף שההסיבה בימינו אינה נוחה, היא נותנת גוון מיוחד ליום ומייחדת אותו, ולכן התעקשו לשמור עליה.
- עניין של מוסכמות: גם בגד לבן בשבת חשוב מפני שאדם רגיל בו מילדותו, ובמקומות אחרים דווקא באמצע השבוע לובשים בגדי כבוד ועניבה, וביום המנוחה לובשים בגדים אחרים. ההסיבה נחשבת לדבר יוצא דופן בצורה קיצונית, וזה עצמו מייחד את יום הפסח.
- ראיה מן ההגדה: בשאלת "מה נשתנה" מובא "וכולנו מסובין", ומכאן שיש בהסיבה ממד של הראיה שהיום הזה שונה.
היקף חיוב ההסיבה בסעודה (משנה ברורה סק"כג)
"לכתחילה יסב כל סעודתו באכילתו ובשתייתו, ובדיעבד יצא בשעת אכילת כזית מצה ושתיית ארבע כוסות"
(משנה ברורה)
- לשון השולחן ערוך: לכתחילה יסב כל הסעודה, ואפילו בשאר האכילה והשתייה שבתוכה.
- המנהג למעשה: הפוסקים אומרים שאין חיוב להסב בכל הסעודה, אלא יאכל את סעודתו כדרכו, ויסב בדברים המאפיינים את ליל הסדר: מצה, ארבע כוסות ואפיקומן.
סימן תע"ב סעיף ח' · ארבע כוסות על הסדר
"צריך לשתות ארבע כוסות על הסדר, ואם שתה אותם זה אחר זה שלא כסדר לא יצא"
(שולחן ערוך)
"פירוש, שאומר ההגדה בינתיים"
(משנה ברורה סק"כד)
- תפקיד לכל כוס: הכוס הראשונה כוס של קידוש, השנייה כוס שאומרים עליה את ההגדה, השלישית כוס של ברכת המזון, והרביעית כוס של הלל. לכל כוס תפקיד משלה בסדר, ומשום כך יש לשתותן על הסדר, וזה עצמו הטעם שהלילה נקרא ליל הסדר, שהכל צריך להיות מסודר.
- שלא יערב את הכוסות: אין לשתות את הכוס השנייה באמצע ההגדה שלא במקומה, ואין לצרף שתי כוסות זו לזו. כל כוס במקומה הקבוע לה.
שתה שלא כסדר (משנה ברורה סק"כה)
- שתה זה אחר זה: וכל שכן אם שתה את כולן בכוס אחת, שבוודאי לא יצא.
- אף כשהפסיק ואמר ההגדה: יש מי שמצדד שאפילו הפסיק בינתיים ואמר את ההגדה, לא יצא ידי חובת ארבע כוסות, שכל כוס במקומה.
- משל: הדבר דומה למי שנצטווה ליטול תרופה בכל יום ולוקח את כל הכמות ביום אחד. אין זה פועל את פעולתו, שיש כאן סדר מסוים.
- למעשה: מי ששתה את הכוסות ביחד לא יצא, וצריך לחזור ולשתות.
שתיית יין בין הכוסות
- בין הראשונה לשנייה: מותר לשתות יין שלא לשם ארבע כוסות, שהרי שתיהן קודם הסעודה.
- באמצע הסעודה: מותר לשתות יין באמצע הסעודה, עד הכוס השלישית שהיא כוס של ברכת המזון.
- בין השלישית לרביעית: אין שותים.
סימן תע"ב סעיף ט' · שיעור הכוס
"שיעור הכוס רביעית לאחר שימזגנו, אם רוצה למזגו, וישתה כולו או רובו, ואם יש בו הרבה רביעיות שותים ממנו כמה בני אדם, ויש אומרים שצריך לשתות רוב כוס אפילו מחזיק כמה רביעיות"
(שולחן ערוך)
- כלל השיעורים: בכל מצווה יש שיעור. ברוב הדברים שהתורה מצווה לאכול מהם, שיעור האכילה כזית, וכשהיא מצווה לשתות, שיעור השתייה רביעית. יש יוצאים מן הכלל, אך זה הכלל.
- בארבע כוסות: כל כוס צריכה להיות באופן רגיל רביעית.
- מחלוקת הפוסקים בשיעור רביעית: לפי הרב נאה רביעית היא כגימטריה של "כוס", שמונים ושישה גרם, וזה שיעור קטן יחסית, ופוסקים רבים מחזיקים בו. לפי החזון איש רביעית היא כגימטריה של "כוס הגון", שיוצא כמאה וחמישים גרם, כמעט כפליים. כל אחד יעשה לפי מנהג אבותיו, בכוס גדולה או בכוס קטנה.
- (השיעורים שבחז"ל הם בעיקרם מידות נפח ולא מידות משקל, אף שרגילים לנקוב בגרמים.)
יין חי ומזיגה במים
- יין חי: יין שנעשה מן הענבים שנסחטו והותססו כמות שהוא, בלא שנוספו לו פלפלים או דבש או מים. בדרך כלל הוא יין חזק מאוד, כמעט כסירופ, ורוב האנשים אינם שותים אותו כך.
- הטעם למזיגה: כבר בגמרא נאמר שהיין צריך להיות מזוג, שכן קשה לשתות יין חי, ואין בו קיום של "יין ישמח לבב אנוש" אלא עינוי, ואינו עושה בכך את שצריך לעשות.
- שיעור הרביעית לאחר המזיגה: אין הכוונה שיוסיף על שמונים ושישה גרם יין את שיעור המים שהוסיף, אלא הרביעית נמדדת לאחר שנמזג היין במים.
"היינו דלא בעינן רביעית חי, אלא רביעית ביחד עם המים שמזוג בו. ובזמניהם שהיו היינות חזקים מאוד היו מוזגים על חד תלת"
(משנה ברורה סק"כח)
- יחס המזיגה: בזמניהם היחס היה שליש יין ושני שלישים מים.
"אם רוצה למזגו, רוצה לומר דבזמננו שהיינות חלושים אין חיוב למזוג אפילו לכתחילה. ודע דאפילו אם שותה יין חי וחזק, מכל מקום צריך דווקא רביעית שלם"
(משנה ברורה סק"כט)
- בזמננו: היינות חלושים ואין חיוב למזוג כלל, שהיין שאנו שותים כבר מזוג הוא, ואם ימזגו אותו שליש ושני שלישים לא יהיה זה יין אלא מים ומעט יין.
- אף בשותה יין חי: אין חילוק בשיעורים. מי שהחליט לשתות יין חי אינו יכול להסתפק בפחות, אלא צריך רביעית שלמה.
כולו או רובו
"היינו כולו לכתחילה או רובו בדיעבד, ובמדינות שהיין ביוקר אפילו לכתחילה סגי ברובו"
(משנה ברורה סק"ל)
- החשבון למעשה: אם הכוס מחזיקה רביעית בדיוק, שמונים ושישה סמ"ק, ישתה את כולה, ואם אין בכוחו ישתה ארבעים וארבעה סמ"ק, שהוא רוב הכוס, גרם אחד יותר מן החצי.
- מי שקשה לו: כל מה שהותר בדיעבד אפשר לעשותו לכתחילה למי שקשה לו לשתות, וכן במדינות שהיין ביוקר.
- הטעם ליטול כוס בשיעור מדויק: יש הלוקחים בליל הסדר כוס שהיא רביעית בדיוק, שכן לדעה שצריך לשתות רוב כוס אפילו מחזיקה כמה רביעיות, מי שנטל כוס גדולה של מאה עשרים סמ"ק חייב לשתות שישים, ובכוס גדולה יותר שבעים ושמונים, בעוד שבכוס רגילה היה נפטר בארבעים וארבעה. נמצא שגורם לעצמו קושי, ולכן מקפידים ליטול כוס של שמונים ושישה סמ"ק או מעט יותר, ולא כוס מוגזמת.
כוס רביעית וברכה אחרונה
"אך כוס רביעית ישתה כולו, כדי שיהא יכול לברך ברכה אחרונה לכולי עלמא"
(משנה ברורה סק"ל)
- סדר הברכות האחרונות: על הכוס הראשונה והשנייה אין מברכים ברכה אחרונה בשעתן, ויש אומרים שברכת המזון פוטרת אותן. הכוס השלישית היא אחר ברכת המזון, וברכתה האחרונה נאמרת על הכוס הרביעית.
- ברכה ראשונה לעומת ברכה אחרונה: ברכה ראשונה מברכים על כל כמות שהיא, שאסור לאדם ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה. ברכה אחרונה, לעומת זאת, טעונה שיעור.
- שיעור ברכה אחרונה: יש אומרים כדי לגימה, ורוב הפוסקים אומרים רביעית. לפיכך השותה חצי כוס מים אינו מברך לאחריה.
- הנפקא מינה: רוב כוס של רביעית אינו רביעית שלמה, ולכן מי שישתה את הכוס הרביעית רק רובה יעמוד בשאלה כיצד יברך עליה ברכה אחרונה. ולכן בכוס הרביעית ישתה את כולה, כדי לצאת ידי חובת כל הפוסקים ולברך ברכה אחרונה לכולי עלמא.
מי ענבים למי שקשה לו לשתות יין
- דעת רוב הפוסקים: מי ענבים כשרים לארבע כוסות ואין בכך בעיה.
- דעת מקצת הפוסקים: בפסח יש ליטול דווקא יין ולא מי ענבים.
- הטעם לחילוק: בשתיית היין בפסח יש גם עניין של דרך חירות, שהיין מסמן את חירותו של אדם, כשם שההסיבה מסמנת זאת. יש אומרים שדרך חירות מחייבת יין ממש, שאדם עשוי להשתכר ממנו והוא משפיע על נפשו ומחמם אותו, ואילו מי ענבים הם משקה רגיל יותר.
- למעשה: מי שאינו יכול לשתות יין ורוצה לצאת גם ידי חובת אותם פוסקים, ייטול כוסות של שמונים ושישה סמ"ק בדיוק, ויוכל לסמוך לכתחילה על שתיית רוב כוס בלא כל הכוס.
המקמצים בארבע כוסות
"ויש המקמצים וכועסים על המשרתים אם שותים הרבה, ועתידים ליתן את הדין שמכשילים ומונעים מן המצווה"
(משנה ברורה סק"ל)
- הביאור: מצווה היא לשתות ארבע כוסות, ואין לעשות חשבון עם המשרתים על כמות היין שהם שותים, שהמונע מן המצווה עתיד ליתן את הדין.
בדרך אגב · קשיים מעשיים ואמונת חכמים
1. קשיי ההסיבה בפועל
- הקושי: ההסיבה אינה נוחה, וקשה מאוד להסתדר בה, ובמיוחד כשאין מקום פנוי סביב השולחן. בסדר גדול זו בעיה קשה, וכן בבית מלון.
- הפתרון המצומצם: הנחת כרית מאחורי הגב על כיסא בעל משענת אינה הפתרון המשובח, אך יש לעשות לפחות דבר מה מסוג זה.
2. אמונת חכמים כשהטעם אינו מובן
- עצם הקושי: יש שואלים על ההסיבה, כשם ששואלים על קטניות ועל דברים נוספים, ולא כל דבר שעושים מוצא חן בעיני האנשים.
- דברי הגר"א: לחכמים מאה וחמישים שיקולים בכל דבר, וגילו טעם אחד בלבד, ואף אותו לא רצו לגלות בתחילה, ולא תמיד גילו את הטעם, שכן אדם עשוי לומר שאין הטעם הזה שווה בעיניו. נמצא שיש טעמים נוספים ואף חשובים יותר שאינם ידועים לנו.
- המסקנה המעשית: אי אפשר לילך אחר הנוחיות בלבד. יש דברים רבים בהלכה שאינם נוחים ועושים אותם, שאם תהיה נוחיות האדם השיקול היחיד, יימצא נוח יותר לפתוח בשבת טלוויזיה או לצאת אל הים.
3. הדחת הכוס, זכר למזיגה ויין תוסס
- הדחת הכוס: בקידוש וכן בליל הסדר יש דין שהכוס תהיה מודחת, וכשמדיחים אותה משאירים בה מעט מים ועליהם מוזגים את היין. בכך יש זכר למזיגה שהייתה נהוגה, וגם ניכר שהכוס הודחה.
- הוספת מים לפי הקבלה: יש המוסיפים טיפות מים באמצע, ועיקר הדבר על פי הקבלה, שיש למזיגה עניין.
- יין תוסס: ביין תוסס מצטבר קצף למעלה, ואין הקצף חלק מן היין. לכן יש להמתין מעט עד שישקע, כדי שיהיה בכוס שיעור יין.