שולחן ערוך סימן תע"א, סעיף א'
"אסור לאכול פת משעה עשירית ולמעלה, כדי שיאכל מצה לתיאבון, אבל אוכל מעט פירות או ירקות, ולא ימלא כרסו מהם"
(שולחן ערוך)
שעה עשירית וטעם האיסור
- חישוב הזמן: השעות נמנות כשעות זמניות, ויש לחשבן בכל יום מחדש. למעשה מדובר בערך בשעה שלוש אחר הצהריים, ובפועל תלוי הדבר גם בשינויי השעון.
- הטעם: שייכנס לליל הסדר בתיאבון, ויאכל את מצת המצווה כשהוא רעב.
- השאלה המתעוררת: אם אסורה פת מן השעה העשירית, איזו פת בכלל אפשר לאכול בערב פסח. על כך בא סעיף ב', ולכן מתבאר הוא תחילה.
"קודם שעה עשירית מותר לאכול מצה עשירה, אבל מצה שיוצאים בה בלילה, אסור לאכול כל יום ארבעה עשר"
(שולחן ערוך, סעיף ב')
- מהי מצה עשירה: עיסה שנילושה מקמח ומי פירות טהורים בלבד, כגון ביין או בביצים, ונאפית כמין עוגייה.
- שיטת הספרדים: מי פירות אינם מחמיצים, ולפיכך מצה עשירה מותרת באכילה, ואף בערב פסח קודם שעה עשירית.
הקדמת האיסור כשיודע שתימשך הסעודה
"אכן אם יודע שימשיך סעודתו בתוך שעה עשירית, לא יתחיל לאכול אפילו קודם"
(משנה ברורה, ס"ק ט')
- דין זה אינו מיוחד לפסח: אף בערב שבת ובערב כל יום טוב אין לקבוע סעודה סמוך לכניסת היום, כדי שיאכל את סעודת השבת או החג לתיאבון, שהרי יש מצווה לענג את השבת ולשמוח בחג, והאכילה היא מן השמחה.
- חומרת ערב פסח: בשאר הימים, כיוון שהתחיל לאכול בהיתר, אם נמשכה הסעודה מעט אין בכך חומרה יתרה. בערב פסח מחמירים יותר, ואם ידוע שהסעודה תימשך אל תוך השעה העשירית, אין לו להתחיל כלל.
מצה עשירה בערב פסח (משנה ברורה, ס"ק י')
"מצה עשירה - היינו שנילושה במי פירות, ולהכי מותר לאכול, כיוון שאין יוצאים בה ידי מצה בלילה"
(משנה ברורה)
"ואפילו לש במים וריבה קצת מי פירות, נמי אין יוצאים בה משום מצה, כל שטעם מי פירות נרגש בה, ואם כן לעניין ערב פסח מותר באכילה, דהוי מצה עשירה"
(משנה ברורה)
- הכלל: כל מצה שאין יוצאים בה ידי חובה בליל הסדר, אין בה איסור אכילה בערב פסח.
- מנהג אשכנז: המשנה ברורה מסיים שבמדינות אלו אין נוהגים ללוש במי פירות, ולפיכך אין לאשכנזים מצה עשירה כלל. מצה עשירה אפשרית להם רק בזמן שעדיין מותר להם לאכול חמץ, כלומר עד סוף זמן אכילת חמץ בבוקר, ומשם ואילך אין הדבר נוהג.
- מה נשאר להם: פירות, ירקות, בשר וכיוצא בזה, אך לא מאכל אפוי.
איסור אכילת מצה בערב פסח
"כל האוכל מצה בערב פסח כאילו בא על ארוסתו בבית חמיו"
(ירושלמי)
- איזו מצה: מצה שיוצאים בה ידי חובה בליל הסדר. אין זה משום חשש חמץ, שהרי מצה כשרה אינה חמץ, אלא כדי שיבוא אל ליל הסדר בתיאבון וכדי שתהא אכילת המצה מצווה.
- מצה עשירה: כיוון שאינה לחם עוני ואין יוצאים בה ידי חובה, אין בה איסור זה.
- זמן האיסור: מעיקר הדין מיום י"ד בניסן, מן הבוקר, ויש הסוברים אף מן הלילה שלפניו.
ביאור המשל - ארוסה בזמן חז"ל
- מהי ארוסה: אין הכוונה לארוסה כמשמעה היום. בזמן הגמרא האירוסין הם מה שאנו עושים תחת החופה, "הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל", והאישה כבר מקודשת לו ואינה אשת איש לאחרים.
- ואף על פי כן אסורה עליו: מברכים בברכת האירוסין "ואסר לנו את הארוסות", ואסור לו לבוא עליה ואף להתייחד עמה. ארוסה אותיות אסורה.
- תוקף הקידושין: אם מת הארוס היא אלמנה, ואם ברח ונעלם היא עגונה ואינה יכולה להינשא לאחר. כדי להינשא לאחר עליה לקבל גט, שכשם שיש גט מן הנישואין כך יש גט מן האירוסין.
- הפרש הזמן: בזמן הגמרא היה עובר זמן בין האירוסין לנישואין, חודשיים, שלושה ועד שנה, כדי שיבנה לה בית ויכין את צרכיה, וחכמים נתנו לה שנה. בזמן זה הם נפגשים ואוכלים אלו אצל אלו ואצל ההורים, אך אסורים בייחוד.
- כיום: מיד לאחר הקידושין ממשיכים בטקס החופה ומברכים שבע ברכות, שהן ברכות נישואין, והאישה נעשית נשואה.
- הנמשל: הבא על ארוסתו בבית חמיו הרי הוא כמי שאין לו סבלנות. אם ממהר, יקדים את החתונה. כך האוכל מצה בערב פסח: עוד שעות מועטות ייכנס ליל הסדר ויאכל מצה כרצונו, ולכל דבר יש זמן.
טעם נוסף ומנהגי החמרה
"אסור מדרבנן... כדי שיהיה היכר לאכילתה בערב"
(משנה ברורה)
- שני טעמים: בגמרא הטעם הוא שיאכל לתיאבון, והרמב"ם מוסיף טעם נוסף, שיהיה היכר וניכר שאכילת המצה בלילה היא מצווה חשובה.
(בדומה לכך נזכר הטעם שאין תוקעים בשופר בערב ראש השנה, כדי להבדיל בין תקיעות רשות לתקיעות חובה, ואף כדי לערבב את השטן.)
- מראש חודש ניסן: יש נוהגים שלא לאכול מצה מראש חודש ניסן. יש שהזכירו שיעור של שלושים יום, אך ההחמרה המפורסמת היא מראש חודש ניסן.
- לפני ערב פסח: מעיקר הדין אין איסור, ומי שקנה מצות רשאי לטעום מהן כדי לבדוק אם הן טובות. ברור שאכילה מרובה סמוך לפסח פוגמת בתיאבון לליל הסדר, אך מצד ההלכה מותר. אף בשבת הגדול אין איסור, לפי הדין הפשוט, שהרי האיסור הוא בערב פסח בלבד.
"כתבו האחרונים דמצה נפוחה או כפולה, אף שמחמירים עליה לחשבה חמץ, מכל מקום אסור לאוכלם מעמוד השחר ואילך"
(משנה ברורה)
- ביאור: מצה נפוחה או כפולה יש מחמירים לחשוש בה לחמץ, מפני שאין יודעים מה נכנס בתוך הכפל, ואף על פי כן אין לאוכלה מעמוד השחר של ערב פסח, שהרי בעיקרה מצה היא.
מה מותר לאכול משעה עשירית ואילך
"מעט פירות - הוא הדין בשר, דגים, ביצים וכיוצא בזה, אבל מחמשת המינים אסור"
(משנה ברורה, ס"ק ג')
"או ירקות - בין חי בין מבושל"
(משנה ברורה, ס"ק ד')
- המותר: פירות, ירקות חיים או מבושלים, בשר, דגים וביצים, ובלבד שלא ימלא כרסו מהם.
- חמשת המינים: אסורים, ולאשכנזים אף מה שנילוש במי פירות אסור, שהרי הם אינם מתירים מצה עשירה.
- אף לספרדים: משעה עשירית ואילך אין לאכול מצה עשירה, מפני שהיא סועדת את הלב ומקלקלת את התיאבון לליל הסדר. ההיתר שלהם הוא רק קודם שעה עשירית, וזה עיקר ההבדל בינם לבין האשכנזים בערב פסח.
איסטניס
"ואם הוא איסטניס, שאפילו אוכל מעט מזיק לו באכילתו, הכל אסור"
(שולחן ערוך)
- הביאור: יש בני אדם שאכילה מועטת סותמת אותם ואין הם יכולים לאכול אחר כך. אף שמותר לאכול פירות, ירקות ובשר בשעה מאוחרת, מי שיודע בעצמו שאכילה מועטת תמנע ממנו לאכול בלילה, לא יאכל כלל.
שתיית יין
"לא ישתה יין מעט, משום דמיסעד סעיד"
(שולחן ערוך)
- מעט לעומת הרבה: שתייה מועטת של יין סועדת את הלב וסותמת, ואילו שתייה מרובה מותרת, מפני שהיא גוררת את תאוות המאכל.
- שיעור "הרבה": המשנה ברורה מבאר ששתי כוסות או רובן נחשבות הרבה, ומותר.
"ומכל מקום לא ישתה כל כך עד שישבע, כי ודאי יקלקל תאוות המאכל, וגם יוכל להשתכר ויתבטל מלעשות הלילה"
(משנה ברורה, ס"ק ז')
(בזמנם היה היין משקה שגור במקום מים, שהמים לא היו מצויים בקלות ובמקומות רבים היה צריך ללכת אל הבארות. מי שאינו רגיל ביין נסעד ממעט ממנו, ומי שרגיל בו אינו נסעד. בהקשר זה הוזכר שנוח הוא שהחל בשתיית יין.)
קטן בערב פסח
"קטן שאינו יודע מה שמשיבים בלילה מיציאת מצרים, מותר להאכילו"
(שולחן ערוך)
"שאינו יודע - אבל אם יש בו דעת להבין, אין להאכילו מצה, דדרשינן 'והגדת לבנך בעבור זה', לא אמרתי אלא בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך, ואם מילא הבן כרסו במצה לא שייך לומר 'בעבור זה' שאינו חידוש. ואין חילוק בין קטן לקטנה"
(משנה ברורה, ס"ק י"ג)
- הדין למעשה: קטן שאינו מבין בעניין ליל הסדר, מותר להאכילו מצה כל היום.
- קטן שיש בו דעת: אין להאכילו, כדי שיהיה חידוש באכילת המצה בלילה ויוכל האב לומר לו "בעבור זה".
- אין חילוק בין קטן לקטנה: שהרי אף הבת חייבת במצוות הלילה כשתגדל.
חיוב נשים במצוות הלילה
"לא תאכל עליו חמץ, שבעת ימים תאכל עליו מצות"
(דברים)
- ממה עושים את המצה: סמיכות הפרשיות מלמדת שהמצה שיוצאים בה ידי חובה צריכה להיות מדבר הבא לידי חימוץ, ולפיכך מצת מצווה נעשית מחמשת מיני דגן בלבד, ואפשר לצאת אף במצה של כוסמין או של שעורים.
- חיוב נשים: כל מי שהוזהר על "לא תאכל חמץ" חייב באכילת מצה. האישה בכלל איסור אכילת חמץ, ולפיכך חייבת באכילת מצה, אף שהיא מצוות עשה שהזמן גרמא שנשים פטורות ממנה.
- שאר מצוות הלילה: יש בזה מחלוקת, ולפי רוב הפוסקים אין החיוב במצה בלבד, אלא גם בהגדה, בארבע כוסות שיש בהן חיוב מיוחד בגמרא, במרור ובכורך. האישה חייבת בהם ככל איש.
- הסיבה: בעניין הסיבה יש דיון בפני עצמו אם האישה חייבת, ויתבאר במקומו.
- השוואה לשבת: "כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה", ששמור וזכור בדיבור אחד נאמרו, אף שאין הם באותו פסוק בעשרת הדיברות. ולפיכך האישה חייבת בקידוש, בהבדלה, בעונג שבת, בסעודה שלישית ובכל מצוות השבת כאיש.
בדרך אגב · מצות בצה"ל ושיטת אשכנז במי פירות
1. מדוע מחלקים בצבא מצות רגילות בימים שלפני פסח
- שיקול האספקה: מצות רגילות מצויות ופשוט לספקן בכמויות גדולות, ואילו הכנת מצה עשירה בהיקף צבאי אינה פשוטה.
- חשש התקלה: מצה עשירה לפי האשכנזים עלולה להיחשב חמץ, ואם תישאר במחנה או ייאכל ממנה בערב פסח, יבואו לידי תקלה ואף לחשש חמץ שעבר עליו הפסח. במצה רגילה אין חשש כזה, שהיא כשרה לכל הדעות בימים שלפני ערב פסח.
- הכרעת הרב גורן: עדיף לספק מצה רגילה, כדי שלא להיכנס לסבך זה.
- מצה עשירה שנשארה: אין זה ודאי שהיא חמץ גמור, שכן אצל האשכנזים זו חומרה. גם אין לדמותה לקטניות, שקטניות אינן נעשות חמץ שעבר עליו הפסח, ואילו במצה עשירה החשש הוא חשש חמץ ממש לשיטתם.
2. יסוד שיטת אשכנז שאין לוש במי פירות
- הטענה: מי פירות מחמיצים, או לכל הפחות ספק מחמיצים, ואפשר שיחמיצו אף בפחות מן הזמן המקובל בעיסה של מים. מספק מחמירים.
- חשש תערובת מים: אין קל להשיג מי פירות שהם מאה אחוז מי פירות. סחיטת פירות נעשית במסחטה שיש בה לחות, ומעט מים המתערבים במי פירות מחמיצים בוודאי, וזו חומרה נוספת על גבי החומרה.
- המסקנה למעשה: אין באפשרות האשכנזים לאכול מצה עשירה בפסח, וממילא גם לא בערב פסח.
3. נוסח המימרה והאזכור של יום הכיפורים
- השאלה שהועלתה: האם בנוסח "כאילו בא על ארוסתו בבית חמיו" מוזכר גם עניין יום הכיפורים.
- הבירור: בנוסח הירושלמי שלפנינו אין אזכור של יום הכיפורים, והמימרה עוסקת בערב פסח בלבד. הוזכר שהלשון מופיעה גם במסכת יבמות.
- עניין יום הכיפורים: מה שנזכר בהקשר של חמש עבירות ביום אחד נאמר אצל עשיו, ואינו קשור לענייננו.