שולחן ערוך סימן תס"ב, דין מי פירות אם מחמיצים, ובו שבעה סעיפים.
"מי פירות בלא מים אינם מחמיצים כלל, ומותר לאכול בפסח מצה שנילושה במי פירות אפילו שהה כל היום, אבל אין יוצא בה ידי חובתו מפני שהיא מצה עשירה, וקרא כתיב לחם עוני"
(שולחן ערוך, סימן תס"ב סעיף א)
מצה עשירה ומצות לחם עוני
- מתי נדרש לחם עוני: דין לחם עוני אינו נוהג בכל ימות הפסח, אלא במצה של ליל הסדר בלבד. התורה קבעה שהמצה שאדם יוצא בה ידי חובה תהיה לחם עוני, כלומר קמח ומים בלבד.
- היקף הדין: המצה שמברכים עליה על אכילת מצה בליל הסדר, וכן האפיקומן לפי רוב הדעות, צריכים להיות לחם עוני.
- מצה עשירה: מצה שנילושה במי פירות אינה לחם עוני, ולכן אין יוצאים בה ידי חובה בליל הסדר, אף שמצד עצם ההיתר היא כשרה לאכילה בכל ימי הפסח לפי השולחן ערוך.
- הוספת מלח: יש הטוענים שאף מלח אינו נוסף למצה, ואחד הנימוקים הוא שהמלח הופך אותה למצה עשירה שאינה כשרה לליל הסדר, אף שהיא כשרה לשאר ימי הפסח. יש שאינם נותנים מלח מטעמים אחרים לגמרי.
מהם מי פירות
- הגדרה: כל משקה שאינו מים ובא לשבח את העיסה: יין, שמן, דבש, חלב, ומי ביצים.
- מטרת הנתינה: שהמצה תהיה טעימה ונוחה יותר לאכילה, ובכך היא נעשית מצה עשירה.
"מי פירות, כגון יין ושמן, והוא הדין דבש וחלב, והוא הדין שאר כל המשקים"
(משנה ברורה, סימן תס"ב ס"ק א)
עצם השאלה: האם מי פירות מחמיצים
- הכלל במים: קמח ומים אינם מחמיצים עד שיעור שמונה עשרה דקות. כשמכניסים את העיסה לתנור לפני כן, האפייה עוצרת את התהליך, ומעתה שוב אין העיסה באה לידי חימוץ.
- הצד לחומרה: יש הטוענים שבמי פירות אין יודעים מהו התהליך שהם עושים עם הקמח, ואפשר שהם פועלים במהירות רבה יותר, כגון חמש עשרה דקות ולא שמונה עשרה.
- קושי מציאותי: קשה להשיג מי פירות נקיים לגמרי, ובדרך כלל מעורבים בהם גם מים, ואז ייתכן שהתערובת ממהרת להחמיץ.
"ולא מים, היינו בלי מים כלל, ואם יש בהם מים אפילו כל שהוא, הרי הם מחמיצים"
(משנה ברורה, סימן תס"ב ס"ק ב)
- דיוק בלשון השולחן ערוך: השולחן ערוך התנה במפורש "בלא מים", ומכאן שסובר שברגע שיש בהם מים, ולא משנה כמה, כבר יש חשש חימוץ.
- מים בחלב: בחלב שבימינו יש אחוז מסוים של מים, ולפי זה אין לעשות עיסה מקמח וחלב.
חמוץ אינו חמץ, והתפחת הבצק
- מי פירות חמוצים: אף אם עשה מיץ מפירות חמוצים, אין הם מחמיצים את העיסה. יש להבחין בין טעם חמוץ לבין חמץ, ואלה שני עניינים שונים לגמרי.
- מנהגי מאכל חמוץ בפסח: יש שנהגו שלא לאכול בפסח מלפפון חמוץ, ויש דעה הפוכה, שאוכלים דווקא מלפפון חמוץ כדי להראות שחמוץ אינו חמץ. יש שקשרו מנהג זה לוויכוח עם הקראים.
- נתפח הבצק: אף אם שהתה העיסה כל היום ונתפח הבצק, אין זה חימוץ אלא סירחון.
- השוואה לאורז: אורז ששרוי במים אפילו יום שלם מתנפח, אך אין ההתנפחות תוצאה של חימוץ אלא תהליך אחר. השאלה אם אורז בכלל קטניות היא שאלה נפרדת, ואינה מטעם חימוץ.
באיזו מצה אין יוצאים ידי חובה
"אין יוצא בה ידי חובתו, היינו כזית ראשון של שתי הלילות"
(משנה ברורה, סימן תס"ב ס"ק ה)
- הסיכום למעשה: אין יוצאים במצה עשירה ידי חובת מצה בליל הסדר, ולפי דעות מסוימות גם לא באפיקומן, אך לפי השולחן ערוך מותר לאכול אותה בכל ימי הפסח, שהרי אינה חמץ.
מי פירות שנתערבו בהם מים (סעיף ב)
"מי פירות עם מים ממהרים להחמיץ יותר משאר עיסה, לכך אין ללוש בהם, ואם לש בהם, ילוש ויאפה מיד"
(שולחן ערוך, סימן תס"ב סעיף ב)
- הביאור: אם השיעור במים הוא שמונה עשרה דקות, אפשר שבתערובת של מים ומי פירות השיעור קצר יותר, ולכן אין ללוש בהם לכתחילה.
- אפייה מיד: כאשר מכניסים את העיסה לתנור מיד בגמר הלישה, אין חשש, שהרי לא שהתה כלל.
- העולה מכאן: מדברי השולחן ערוך עצמו מתבאר מדוע נדרש שלא תהיה בהם אפילו טיפת מים.
מי ביצים (סעיף ד)
"מי ביצים ושאר משקים, כולם הוו בכלל מי פירות"
(שולחן ערוך, סימן תס"ב סעיף ד)
"סלקא דעתך דגרוע ממי פירות, לפי שהביצה תופח ממנו, קא משמע לן"
(משנה ברורה, סימן תס"ב ס"ק יב)
- החידוש: ביצה אינה משקה רגיל כיין וכשמן, ואף רואים שהעיסה תופחת ממנה, ולכן היה מקום לומר שדינה חמור יותר. קא משמע לן שגם היא בכלל מי פירות.
מנהג אשכנז לפי הרמ"א
"ובמדינות אלו אין נוהגין ללוש במי פירות"
(רמ"א, סימן תס"ב סעיף ד)
"אין נוהגין ללוש, וחוששין לכתחילה לסברת אותם פוסקים דסבירא להו דמי פירות בלחודייהו גם כן מחמיצים, וממהרים גם כן להחמיץ, וגם חוששין שמא נתערב בהם מעט מים ונילוש בהם וממהר להחמיץ"
(משנה ברורה, סימן תס"ב ס"ק טו)
- שני חששות: האחד, שמי פירות לבדם מחמיצים וממהרים להחמיץ. השני, שמא נתערבה בהם מעט מים, ואז ההחמצה מהירה עוד יותר.
- המשמעות של החשש למהירות: לפי חשש זה לא יועיל לומר שנשמר שיעור של שמונה עשרה דקות, שהרי אפשר שביין די בעשר דקות או פחות, ואין השיעור ידוע.
- חשש התערובת בפועל: אף במיץ שנסחט מן הפרי בלבד חוששים שמא הכוס או המסחטה היו לחים ולא יבשים לגמרי, וכל טיפת מים מספיקה לשיטתם.
המחלוקת למעשה
- לפי הספרדים: מצה עשירה מותרת באכילה בכל ימי הפסח ואינה חמץ, ורק בליל הסדר אין יוצאים בה ידי חובה.
- לפי האשכנזים: אין לושים במי פירות כלל, ולכן אין אוכלים מצה עשירה ואין אופים ממנה דברי מאפה.
- נפקא מינה בקנייה: עוגיות ומאפים שכתוב עליהם "מצה עשירה" אינם ראויים לאשכנזי. מאפים אלו נאכלים בין השאר בערב פסח ומוגשים בטיסות.
- הברכה עליהם: מצה עשירה, לפי חלק גדול מהפוסקים, ברכתה מזונות.
- חלופות לאשכנזים: עוגות קוקוס שאין בהן קמח כלל, מיני תמרים, מאפים מקמח תפוחי אדמה, וכן ופלים ולחמניות מקמח תפוחי אדמה.
מצה מרוחה אינה מצה עשירה
- העיקרון: כל הבעיה היא לפני הכנסת העיסה לתנור. לאחר האפייה נגמר הסיפור, ואפשר לתת על המצה שוקולד, ביצים או יין.
- ההגדרה: מצה שמרחו עליה שוקולד או חמאה אינה מצה עשירה אלא מצה מרוחה, ואף אם נעשתה רכה, המרכיב המרכזי הוא המצה עצמה, שהיא לחם.
- הברכה: מברך עליה המוציא לחם מן הארץ, ואין זו ברכת מזונות. אם עיקר אכילתו הוא השוקולד ולא המצה, זו שאלה אחרת.
אכילת פת בערב פסח (סימן תע"א)
"אסור לאכול פת משעה עשירית ולמעלה, כדי שיאכל מצה לתיאבון, אבל אוכל מעט פירות או ירקות, ולא ימלא כרסו מהם"
(שולחן ערוך, סימן תע"א סעיף א)
"אסור לאכול פת, היינו אפילו מצה עשירה וכדלקמיה בסעיף ב. משעה עשירית, היינו מתחילת שעה רביעית אחר חצות היום. ואפילו אם התחיל לאכול, פוסק, כיוון שהתחיל באיסור"
(משנה ברורה, סימן תע"א ס"ק א)
- איזו פת יש בערב פסח: הפת היחידה שקיימת בערב פסח היא מצה עשירה, ועל כן מדגיש המשנה ברורה שאף היא בכלל האיסור.
- חישוב השעה: שעה עשירית היא מתחילת השעה הרביעית שאחר חצות היום. בזריחה בשש ובשקיעה בשש, למשל, האיסור מתחיל בשעה שלוש.
"קודם שעה עשירית מותר לאכול מצה עשירה"
(שולחן ערוך, סימן תע"א סעיף ב)
- טעם ההיתר וטעם האיסור: אין באכילה עצמה איסור, ולפי הספרדים מצה עשירה מותרת. האיסור משעה עשירית ואילך נועד רק כדי שייכנס אדם לליל הסדר בתאבון ויאכל את המצה, המרור וארבע הכוסות לתיאבון.
בדרך אגב · הכשרים לפסח וציון "לאוכלי קטניות"
- הכשר על מצה עשירה: מצה עשירה בהכשר של הרב עובדיה מיועדת לציבור הספרדי, שאצלו אין בעיה במי פירות. יש לדעת שלא כל הכשר שלו הוא לספרדים בלבד, שהרי הוא מכשיר גם לאשכנזים, ולכן צריך לברר על כל מוצר.
- מצה עשירה אינה עניין של קטניות: מצה עשירה היא קמח ומי פירות, ואין בה קטניות כלל, ולכן ציון "לאוכלי קטניות" אינו נוגע לה.
- ניסוח שמופיע בהכשרים: יש בדי צדק, כגון של הרב מחפוד, שכותבים במפורש "לאוכלי קטניות בלבד", וכשהדבר כתוב, הדברים ברורים.
- דוגמה מן השטח: אותו שמן קנולה של יצרן אחד נמצא באותה אריזה בשני הכשרים שונים: באחד נכתב "כשר לפסח פרווה" בלא הגבלה, ובאחר "כשר לפסח לא לאוכלי קטניות".
בדרך אגב · ברכת השוקולד
- המחלוקת: יש מן הפוסקים הסוברים שברכת השוקולד היא בורא פרי האדמה, ויש חולקים, וזו מחלוקת גדולה.
- הסברה: הולכים אחר מטרת הנטיעה. פרי הקקאו אינו אכיל כמות שהוא, בדומה לקפה, וכל תכלית גידול העץ היא המוצר המופק ממנו, ולכן המוצר עצמו נחשב הפרי.
- ההשוואה לתפוז: האוכל תפוז מברך בורא פרי העץ, והסוחט אותו מברך שהכל, מפני שעיקר הפרי נועד לאכילה והמשקה טפל לו. בקקאו אין הדבר כן.
- הסתייגות מעשית: בשוקולד של ימינו מעורבים סוכר, שומן ותוספות נוספות, ומטעם זה יש מקום לומר שברכתו שהכל.
- לעניין חיטה: האוכל גרגרי חיטה כמות שהם מברך בורא פרי האדמה.