סימן תל״ד סעיף א׳ · שמירת החמץ הנותר לאחר בדיקת חמץ

שולחן ערוך סימן תל"ד, סעיף א'

"אחר הבדיקה יזהר בחמץ שמשייר לעצמו, כדי שלא יצטרך בדיקה אחרת"

(שולחן ערוך)

טעם הזהירות בחמץ המשוייר

• הצורך בחמץ לאחר הבדיקה: אסור לאכול קודם הבדיקה, ואין מטילים על אדם לצום כל הלילה, ולכן הוא סועד לאחר הבדיקה, ומאכלו חמץ.
• הצנעת החמץ: יש להניח את החמץ שנשאר לאכילה במקום שמור, שלא ייטלנו תינוק, ילד או עכבר ויעבירנו לחדר שכבר נבדק.
• היכן מניחים אותו: במקום שעדיין לא נבדק, כגון המטבח, וכל זה כדי שלא יצטרך בדיקה אחרת.

החשש להעברת חמץ למקום שכבר נבדק

"אחר הבדיקה - הוא הדין בשעת הבדיקה יצניע החמץ שרוצה לאכול, דיש לחוש שלאחר שבדק זווית אחת ואילך לבדוק זווית אחרת, יטול עכבר לפנינו ויגררנו לזווית שכבר בדק"

(משנה ברורה ס"ק א)

• גם בשעת הבדיקה: חובת ההצנעה נוהגת כבר בשעת הבדיקה עצמה, ולא רק לאחר שנסתיימה.
• לאו דווקא עכבר: אותו חשש קיים בילדים קטנים וכיוצא בהם, והכל עניין אחד.

החמץ שנמצא בבדיקה וייחוד מקום לאכילה

"והוא הדין לחמץ שמוצא בבדיקתו, מניחו כדי לבערו למחר"

(משנה ברורה ס"ק ב)

• מה שמשייר לאכילתו: את החמץ שדעתו לאכול עוד מצניע במקום שמור, שלא ייטלנו אדם בטעות ויביאנו לחדר שכבר נבדק.
• ייחוד פינה אחת: לאחר שהבית נקי ובדוק נוהגים לייחד מקום אחד בלבד לאכילה (ארוחת ערב וארוחת בוקר), ויש המייחדים לכך אף חדר מדרגות, כדי שלא יעבור חמץ למקום בדוק.
• שאר החמץ: אין מצניעים אלא את החמץ שמשתמשים בו סמוך לבדיקה, ואין להוליך חמץ אנה ואנה בבית.

עכבר שנטל חמץ וככר שנחסרה

• עכבר שנטל בפניו: אם ראה שהעכבר נוטל חמץ ומכניסו לחדר שכבר נבדק, חוזר ובודק אותו חדר. ואם לא ראה, אין כאן חשש המחייב בדיקה.
• עשר ככרות ונמצאו תשע: הניח עשר ככרות ומצא תשע, אינו צריך לבדוק שנית, משום שאינו יודע אם חסרה מן העולם. אין להמציא חששות שאין להם יסוד.
• בדיקה חוזרת: כשחוזר ובודק את החדר, אין צריך לברך שנית.
• בדק ולא מצא: אם בדק ולא מצא את החמץ, צריך לבטל פעם נוספת, שכן חמץ שגרר העכבר לאחר הבדיקה לא נכלל בביטול של הלילה, שהרי הושאר למאכלו או כדי לבערו למחר.
• טעם למנהג הביטול השני: זהו אחד הנימוקים לכך שנוהגים ממילא לבטל פעם נוספת בשעת השריפה, ליתר ביטחון.

סעיף ב' - ביטול החמץ בליל י"ד

"אחר הבדיקה מיד בלילה יבטלנו, ויאמר: כל חמירא דאיתיה ברשותי דלא חזיתיה ודלא ביערתיה, ליבטיל ולהוי כעפרא דארעא"

(שולחן ערוך)

ביאור נוסח הביטול של הלילה

• "דלא חזיתיה": אין הוא מבטל את כל החמץ, שהרי נשאר בידו חמץ שהוא רואה ורוצה עוד לאכול ממנו, ואילו ביטל את הכל שוב לא היה יכול לאכלו. לפיכך הוא מדגיש שמבטל את החמץ שלא ראה.
• מה מתבטל בפועל: פירור שנשאר תחת המיטה או בכל מקום נסתר שלא נמצא בבדיקה. האדם עשה את שלו, בדק כפי יכולתו, ואת השאר הוא מבטל.
• "ודלא ביערתיה": מה שלא ראה ממילא גם לא ביער, ותוספת זו יוצאת מאליה. אף על פי כן נשמר הנוסח כלשונו, והוא מקביל לנוסח הביטול של הבוקר, שבו מזכירים גם את מה שראה וגם את מה שביער.

תוצאת הביטול

• אינו עובר בבל יראה ובל ימצא: המוצא חמץ בביתו בפסח לאחר שביטל, אינו עובר עליו, שהתורה אמרה "לא יראה לך חמץ", וחמץ שהופקר ובוטל אינו שלו.
• ובכל זאת חייב לשרפו: אין זה ראוי שיישאר חמץ בבית בפסח, שמא יבוא ילד ויאכלנו, ואף הוא עצמו אסור באכילתו. לכן שורפו, אף שאין הוא עובר עבירה בעצם המצאו.

מדוע צריך ביטול לצד הבדיקה (משנה ברורה ס"ק ו)

"מיד בלילה - לבטלנו עתה, דאף על גב דמדאורייתא בבדיקה לחוד סגי, דמן התורה סגי באחד מהם"

(משנה ברורה ס"ק ו)

• השאלה: מן התורה די באחד משני הדרכים, בביעור או בביטול. ואם אדם אוסף את כל החמץ שבביתו ושורפו למחרת, מה צורך יש בביטול?
• הנחת היסוד: אף אם יישאר חמץ בבית, אין אדם עובר עליו כל זמן שלא נודע לו ממנו, שהרי בדק היטב בחורים ובסדקים עד מקום שידו מגעת.

"מכל מקום חששו חכמים שמא ימצא גלוסקא יפה שאינה בטילה מאליה כמו פירורין, ושמא ימצאנה קודם שישרוף ויעבור עליו בבל יראה. אבל אם יבטלנו, שוב אינו עובר בכל גווני בבל יראה, דהא אפקריה ולאו דיליה הוא"

(משנה ברורה ס"ק ו)

• פירורים לעומת ככר שלמה: פירורים בטלים מאליהם, אך ככר יפה אינה בטלה, ואם ימצאנה קודם השריפה יעבור עליה.
• דעה מחמירה: יש אומרים שאף כשאינו רואה את החמץ הוא עובר עליו, מפני שהוא מצוי אצלו; ולאחר שביטל, אינו עובר בכל אופן, שהרי הפקירו ואינו שלו.

מדוע אינו מבטל את החמץ שראה (משנה ברורה ס"ק ז)

• חמץ שראה ועדיין לא ביער: אינו מבטלו בלילה, משום שרוצה עוד לאכול ממה ששייר לעצמו.
• קיום מצוות שריפה: וגם כדי לקיים בו למחר את מצוות שריפת החמץ בחמץ שלו.
• זמן ביטולו: לפיכך אינו מבטל חמץ זה אלא למחרת, לאחר סעודת החמץ ולאחר השריפה.

"ולהוי הפקר כעפרא דארעא"

• הוספת המילה "הפקר": נכון לומר "ליבטיל ולהוי הפקר כעפרא דארעא", שאין החמץ נעשה כעפר מאליו; רק לאחר שהפקירו ואינו שלו, שוב אין לו שווי כלל.
• הפקר שלא בפני אנשים: בדרך כלל הפקר צריך להיעשות בפני אנשים, וכאן אדם עומד בינו לבין עצמו ומפקיר ואיש אינו שומע.
• הקלו בחמץ: מכיוון שהביטול הוא תוספת ביטחון, שהרי ממילא הוא נוטל את כל החמץ ושורפו, די בהפקר קל מדרבנן, ועצם אמירתו מספקת. בני ביתו נמצאים אצלו, אך אין הוא חייב לומר זאת בפניהם.
• לעומת שביעית: הפקרת פירות שביעית היא מן התורה וחמורה יותר, ושם צריך שאנשים ישמעו את ההפקר.

רמ"א - באיזו לשון אומרים את הביטול

"ויאמר הביטול בכל לשון שמבין"

(רמ"א)

• לשון הקודש ושאר לשונות: האומר בלשון הקודש אומר את הנוסח הקבוע, ובשאר הלשונות צריך להזכיר כל אחד מן המינים בפני עצמו.
• "חמירא וחמיעא": ברוב הסידורים הנוסח הוא "כל חמירא וחמיעא", כנגד לשון התורה "כל חמץ וכל שאור": חמירא הוא חמץ, וחמיעא הוא שאור.
• ההבדל בין חמץ לשאור: שניהם חמץ, אלא ששאור הוא דבר שיש בכוחו להחמיץ דבר אחר ולזרז את התהליך, בדומה לשמרים שמשתמשים בהם היום, המזרזים את התפיחה ואת החימוץ. ומכיוון שהתורה נקטה שני שמות, אף בנוסח הארמי מזכירים שני מינים.

רמ"א - ביטול נוסף ביום י"ד

"וטוב לחזור ולבטלו פעם אחרת ביום י"ד, סוף שעה חמישית קודם שתגיע שעה שישית, כי אז נאסר. ואין לבטל ביום אלא לאחר ששרף החמץ, כדי לקיים מצוות שריפה בחמץ שלו"

(רמ"א)

• "פעם אחרת": הכוונה בהזדמנות נוספת. הזדמנות אחת הייתה בלילה, וזו הזדמנות שנייה, וכלשון ימינו: פעם נוספת.
• הזמן: קודם שתגיע השעה השישית, סמוך לחצות היום. אין זה תלוי בשעון אלא בזריחה ובשקיעה, ולכן הזמן משתנה משנה לשנה ומיום ליום. כיום הזמנים מודפסים במדויק, ובעבר היה אדם עלול להתבלבל בהם.
• מדוע דווקא לפני השעה השישית: מכאן ואילך נאסר החמץ, אינו ברשותו, ושוב אין הוא יכול למכרו לגוי ואף לא לבטלו, שאין אדם מבטל דבר שאינו שלו.
• הסדר ביום: תחילה שורף את החמץ שלו, כדי לקיים בו מצוות שריפה, ורק לאחר מכן מבטל.

משמעות "סוף זמן שריפת חמץ"

• מותר לשרוף גם אחר כך: המוצא חמץ בביתו בשעה שתיים אחר הצהריים שורפו, וכן בכל ימי המועד.
• ביום טוב: ביום טוב עצמו החמץ מוקצה ואי אפשר לשרפו.
• מה מסתיים בשעה זו: זמן קיום המצווה. השורף לאחר מכן אינו עובר עבירה, ואף ראוי הוא שלא ישאיר חמץ בביתו, אלא שאין הוא מקיים את מצוות ביעור החמץ בזמנה.
• משל מקריאת שמע: הקורא קריאת שמע בשעה שתים עשרה אינו עובר עבירה, שהרי אמר פסוקי תורה ולמד תורה, אך אינו יוצא ידי חובת קריאת שמע שעבר זמנה. הברכות הן עניין אחר, ואין לאמרן לאחר הזמן.
• ברכה על השריפה: על שריפת החמץ אין מברכים כלל; הברכה נאמרת בלילה, על הבדיקה.

חמץ שעבר זמנו: אינו ברשותו ובכל זאת עובר עליו

• המשל: אדם חפר בור באמצע רשות הרבים, ונפלה לתוכו קופסה ובה עשרים וחמישה אלף דולר. אין הוא יכול לומר "הבור שלי והכסף שלי", שהרי הבור אינו שלו אלא ברשות הרבים ואינו שייך לו. ואילו למחרת נפל שם אדם ונשברה רגלו, מחייבים אותו בתשלום.
• ההסבר בגמרא: בור ברשות הרבים אינו ברשותו של אדם, ואף על פי כן עשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו, לעניין החיוב בנזק.
• הנמשל בחמץ: לאחר חצות אין החמץ ברשותו, ולכן אין הוא יכול למכרו ואינו יכול לבטלו. ואף על פי כן, אם לא ביטלו קודם לכן והחמץ נמצא בביתו, הוא עובר עליו, וכן האוכלו עובר עבירה.

נוסח הביטול של היום

"כל חמירא... דחזיתיה ודלא חזיתיה, דביערתיה ודלא ביערתיה"

(נוסח הביטול של יום י"ד)

• השאלה: אדם נטל את כל החמץ מביתו, הניחו בחבית ושרף את הכל, ואת מה שלא ראה כבר ביטל בלילה. מה נותר לו לבטל?
• החשש: אין ודאות שהחמץ שלו אכן נשרף. השריפה נעשית בציבור, וכל אחד משליך לשם ופלים וביסקוויטים, ושמא דווקא חמצו שלו לא נשרף.
• התוצאה: אם לא נשרף, לא קיים בו מצוות שריפה, ונשאר בידו חמץ שלו שלא בוטל, שהרי בלילה ביטל רק את מה שלא ראה, ואילו החמץ שהשאיר לאכילה לא נכלל באותו ביטול.
• לפיכך מוסיפים: בנוסח היום כולל גם "דחזיתיה" וגם "דביערתיה", ואפילו לא נתבער בפועל, הרי הוא מבוטל ליתר ביטחון.
• לאחר חצות: נוסח זה אינו מועיל עוד, שכן החמץ כבר אינו שלו ואין הביטול חל עליו, בדומה לקריאת שמע שעבר זמנה.

בדרך אגב · שאלות מעשיות

1. בדיקת חמץ בבית מלון

• הבעלות על החדר: השוכר חדר במלון מקבל מפתח, ואין אחרים רשאים להיכנס אליו שלא ברשותו; אף עובדת הניקיון אינה נכנסת כשתלוי פתק על הדלת. נמצא שהחדר שלו.
• מי חייב בבדיקה: אם קיבל את החדר בשעה שתים עשרה בצהריים של ערב פסח, הרי בליל י"ד היה החדר של בעל המלון, ועליו הייתה מוטלת הבדיקה.
• החשש למעשה: אין ודאות שבעל המלון בדק כראוי, ולכן האורח המגיע ביום חייב לבדוק.
• בלא ברכה: מפני שאין זה הזמן שקבעו חכמים לבדיקה, ומפני הספק שמא כבר נבדק. ואם ברור לו שלא נבדק כלל, יש מקום לברך.
• ניקיון אינו בדיקה: יש המקילים בטענה שהחדר נוקה היטב, אך יש להבדיל בין ניקיון לבין בדיקה.
• מה בודקים בפועל: יש סבירות גדולה שהחדר נקי, ולכן די בבדיקת המקרר וכמה מגירות, עשר דקות של עבודה. במקרר שוכחים לעתים קרובות דברים, כגון בקבוק משקה. אין צורך לזחול מתחת למיטה.
• הפקרת החמץ שבחדר: אין בכך צורך, שהרי אין החמץ שלו והוא לא הביאו לשם.
• עצה מעשית: יש שאמרו: אל תיסעו למלון, סעו לילדים.

2. היוצא מביתו לפני הפסח

"המפרש בים והיוצא בשיירא, תוך שלושים יום צריך לבדוק"

(שולחן ערוך)

• הנוסע כמה ימים קודם: מי שליל הסדר חל אצלו במוצאי יום שני ונוסע כבר בשבת, צריך לבדוק את ביתו לפני שהוא עוזב, ביום חמישי.
• הטעם: שמא יחזור לביתו מסיבה כלשהי, ואז יימצא בביתו חמץ שלא נבדק.
• בלא ברכה: שאין מברכים אלא בזמן שקבעו חכמים לבדיקה.
• יותר משלושים יום: העוזב את ביתו יותר משלושים יום קודם הפסח, לא הטריחוהו חכמים בבדיקה.
• השוהה במלון בערב פסח: מי שכבר גר במלון בליל י"ד חייב בבדיקה בוודאי, שהרי המקום שלו באותה שעה.

(נושאים נוספים נזכרו בשיעור ונדחו להמשך: מי שלא בדק בליל י"ד, המשכיר בית לחברו, עכבר שנכנס למקום בדוק, ודיני תערובת חמץ.)