שולחן ערוך סימן תל"ג, דיני בדיקת החמץ, ובו י"א סעיפים. סעיף א':
"הבדיקה צריכה שתהיה לאור הנר ולא לאור הלבנה, ואם עבר ולא בדק ליל י"ד, כשבודק ביום י"ד לא יבדוק לאור החמה אלא לאור הנר"
(שולחן ערוך)
זמן הבדיקה וטעם אור הנר
- ליל י"ד: המשנה ברורה (סק"א) מפרש את זמן הבדיקה: בליל י"ד, כלומר בלילה שבין י"ג בניסן לי"ד בניסן.
- טעם ראשון לקביעת הבדיקה בלילה: בגמרא נאמר טעם הנוגע לכך שבשעת הלילה בני אדם מצויים בבתיהם.
- טעם שני: אור הנר יפה לבדיקה, ואילו ביום אין אור הנר מזהיר כדרך שהוא מזהיר בלילה.
- מדוע דווקא נר: בנר אפשר לבדוק בחורים ובסדקים, שהרי אפשר להכניסו פנימה. תאורה הבאה מבחוץ יוצרת צל, שכן גופו של הבודק מאפיל על מקום הבדיקה, ואילו הנר נמצא לפניו.
- פנס במקום נר: אפשר להשתמש בפנס, וכפי שכבר נאמר, במקום שיש בו חשש סכנה, כגון בדיקת מכונית, בודקים בפנס.
מי שלא בדק בליל י"ד
- עיקר הדין: אף שהבדיקה נדחתה ליום י"ד, אין בודקים לאור החמה אלא לאור הנר.
- סברת המקילים: יש מן הפוסקים שהביאו סברה שאם בדק לאור החמה, דיו. הדבר תלוי גם בעוצמת התאורה שבמקום.
- לכתחילה: אסור לדחות את הבדיקה מלכתחילה ליום י"ד.
המקדים את בדיקתו קודם ליל י"ד
- בדק ביום י"ג לאור הנר: צריך לחזור ולבדוק בליל י"ד כתקנת חכמים. מדובר במי שיוצא מביתו קודם הפסח, כגון היוצא למלון כמה ימים קודם החג, ועושה את בדיקתו לפני צאתו.
- בדק בליל י"ג לאור הנר: אם בדק בלילה לאור הנר, שהוא הזמן שהנר יפה בו לבדיקה, ונזהר היטב שלא להכניס חמץ אחר כך, אינו צריך לחזור ולבדוק.
- החוזר לביתו קודם הפסח: מי שבדק לפני נסיעתו ושבו נסתלקה נסיעתו, כגון שהתבטלה שהייתו במלון והוא שב לביתו, חוזר ובודק, אך אינו מברך אז על הבדיקה, לפי שיש פוסקים שבדיעבד כבר יצא ידי חובתו בבדיקה הראשונה.
היוצא לדרך קודם הפסח
"המפרש בים והיוצא בשיירה, ואינו מניח בביתו מי שיבדוק, תוך שלושים יום זקוק לבדוק, ולא יברך אז על ביעור חמץ"
(שולחן ערוך)
- פירוש "המפרש": לשון פרישה והיבדלות, הפורש מן היבשה אל הים.
"ולא יברך: שכשבודק בליל י"ד תקנו לברך על ביעור חמץ, לפי שמה שהוא מוצא בבדיקה הוא מצניעו כדי לבערו למחר, ונמצא דהבדיקה תחילת הביעור, מה שאין כן כאן שלא יבערנו מן העולם וישתמש בו כשיעור הימים"
(משנה ברורה, סק"ד)
- הבדיקה כתחילת הביעור: לכאורה היה ראוי לברך "על בדיקת חמץ", ומברכים "על ביעור חמץ" מפני שהבדיקה היא חלק מתהליך אחד: מה שמוצא בבדיקה הוא מצניע ושורף למחרת.
- מדוע אין ברכה ביוצא לדרך: הוא אינו עתיד לבער את החמץ למחרת, אלא ימשיך להשתמש בו עד הפסח, ואף במקום שהוא נוסע אליו אינו מבער. לפיכך אין הברכה מתאימה, ומברכים רק בבדיקה של ליל י"ד.
- שיעור שלושים יום: היוצא בתוך שלושים יום קודם הפסח חייב לבדוק, מפני החשש שמא יחזור לביתו. אדם עלול להימלך בדעתו ולשוב הביתה סמוך לפסח, וימצא עצמו בבית שלא נבדק.
- היוצא יותר משלושים יום קודם: אינו צריך לבדוק, אלא סוגר את ביתו והולך.
- השוואה למקרא מגילה: במגילת אסתר נלמד מן הפסוק "לעשות את ימי הפורים האלה בזמניהם" שיש מקום להקדים את הקריאה לי"א, אך זה דין מיוחד שנלמד מן הכתוב, ואין ללמוד ממנו לענייננו. כאן השיעור הוא שלושים יום.
טעם הבדיקה אף שביטל את החמץ
- החשש שבגללו תיקנו בדיקה: שמא בתוך הפסח יתברר שנשארה בבית פרוסה או ופלה. או שיתחרט על ביטולו ולא יהיה ביטולו בלב שלם, או שמתוך הרגל של כל השנה יכניס אותה לפיו בהיסח הדעת.
- קושי ההרגל: התוספות עומדים על כך שזו בעיה קשה: דבר שאדם רגיל בו כל השנה, ולפתע נאסר עליו לשבוע ימים.
- שלוש הפעולות יחד: לפיכך מבטלים וגם בודקים ומבערים, וכל אחת מהן באה למנוע אפשרות אחרת של תקלה. בזמננו נוהגים גם למכור את החמץ, ונמצא שיש כאן ביטול ומכירה ובדיקה.
היקף חובת הבדיקה (סעיף ג')
"בודק כל המקומות שיש לחוש שמא הכניסו בהם חמץ, ולכן כל חדרי הבית והעליות צריכים בדיקה, שפעמים אדם נכנס בהם ופתו בידו. אבל אוצרות יין שאין מסתפק מהם... אינם צריכים בדיקה"
(שולחן ערוך)
- אמת המידה: הבדיקה נדרשת במקומות שיש בהם חשש שהוכנס חמץ. אין אדם צריך לפרק בלטות מן הקיר מחמת חששות רחוקים, אלא לנהוג בדעה מיושבת.
- אוצר יין: בגמרא מדובר במי ששולח את השמש להביא יין מן האוצר, והלה אוכל שם ומשאיר פת. באוצר שאין מסתפקים ממנו אין חשש כזה.
- מקום שברור שאין בו חמץ: אם אדם בטוח שכל השנה אין מכניסים לשם חמץ, כגון כספת שאין מכניסים אליה מאכל, אין צורך בבדיקה.
- ספק בחמץ: הפוסקים זהירים מאוד בחמץ, ולכן אף בספק קל כדאי לבדוק. אבל בביטחון גמור שלא נכנס לשם חמץ אין להטריח את האדם, שהרי הבדיקה כולה טרחה גדולה.
חורי הבית וזיזין הבולטים (סעיף ד')
"חורי הבית וזיזין הבולטים, הקטנים שאינם גבוהים הרבה ולא נמוכים הרבה, צריכים בדיקה. אבל הגבוהים שאין יד אדם נוגעת שם, והנמוכים פחות משלושה טפחים, אינם צריכים בדיקה"
(שולחן ערוך)
- המקרה המצוי: ארון קיר או ארון כבד שאפשר שנפל מאחוריו או שהונח על גביו חמץ, והזזתו דורשת כמה אנשים.
- יסוד ההיתר: עיקר החשש הוא שמא יראה את החמץ בפסח ויבוא לאכלו. במקום שאין יד אדם נוגעת שם אין חשש זה קיים.
- אף בחמץ ודאי: יש פוסקים שאמרו שאפילו ידוע שיש שם חמץ, ואפילו רואה אותו בעיניו, אם אי אפשר להגיע אליו אלא בטרחה מרובה מאוד, והוא ביטל את החמץ, אינו צריך לטרוח. וכל שכן בזמננו, שכל אחד גם מוכר את חמצו במכירה כללית, שיש כאן תרתי לטיבותא: ביטול ומכירה.
- שאינו ראוי למאכל כלב: אם החמץ שנשאר במקום כזה כבר אינו ראוי למאכל כלב, יש בכך צד היתר נוסף.
- האיזון: אין כאן הקלה גמורה, אך גם אין להחמיר יתר על המידה.
בתי כנסיות ובתי מדרשות (סעיף י')
"בתי כנסיות ובתי מדרשות צריכין בדיקה, מפני שהתינוקות מכניסין בהם חמץ"
(שולחן ערוך)
- המציאות בזמננו: לא רק התינוקות. בבתי הכנסת עורכים סעודה שלישית, קידושים, הכנסת ספר תורה וכיוצא בהם, ולכן החשש מצוי עוד יותר.
"צריכים בדיקה בליל י"ד לאור הנר, והשמשים אינם נזהרים לבדוק בלילה אלא מכבדים היטב ביום, ולא יפה הם עושים, וצריך להזהירם על כך שיקיימו מצות חכמים כתיקונה, ולא עוד אלא שיכולים לברך על בדיקה זו, אבל אין צריכים לבטל אחר הבדיקה, לפי שאינם יכולים לבטל ולהפקיר חמץ שאינו שלהם"
(משנה ברורה, סקמ"ג)
- ניקיון ביום אינו פוטר: אף שהזמינו חברת ניקיון וניקו היטב ביום, חובת הבדיקה בליל י"ד במקומה עומדת. וכן הוא בבית פרטי: אף שהבית מצוחצח, חייב לבדוק בליל י"ד, ולצורך הברכה נוהגים להניח פתיתים.
- ביטול בבית הכנסת: אינם מבטלים אחר הבדיקה, שהרי החמץ הנמצא שם אינו שלהם אלא של מתפלל ששכחו, ואין אדם מפקיר דבר שאינו שלו.
- מינוי שליח: אפשר למנות שליח לבדיקת בית הכנסת, ומי שטורח ובודק בעצמו, אשריו.
- שאלת הברכה למי שבדק בביתו: מי שבדק את ביתו ובא מיד לבדוק את בית הכנסת, נחלקו בדבר: יש שאמרו שכיוון שבא ישר מביתו אינו חוזר ומברך, ויש שאמרו שמברך, וכעין הדיון במי שיש לו חנות. למעשה, אין הפסד בברכה ואין הפסד בהימנעות ממנה, והעיקר שהבדיקה תיעשה. הבודק מוציא בכך את כל בני בית הכנסת ידי חובתם.
"ואם עבר ולא בדק בבתי כנסיות ובתי מדרשות בליל י"ד, יכול לבדוק ביום י"ד לאור היום ואין צריך לבדוק לאור הנר, לפי שדרך להרבות בהם חלונות ויש בהם אור גדול"
(משנה ברורה)
(יש שהעירו שלא בכל בית כנסת האור הבא מן החלונות מספיק לבדיקה ביום.)
המכבד חדרו בי"ג בניסן (סעיף י"א)
"המכבד חדרו בי"ג בניסן ומכוין לבדוק החמץ ולבערו, ונזהר שלא להכניס שם חמץ, אף על פי כן צריך לבדוק בליל י"ד"
(שולחן ערוך)
"אף על פי כן צריך לבדוק, שהכיבוד אינו בדיקה גמורה, שמא נשתייר חמץ באיזו גומא... ואפילו אם בדק לאור הנר בחורים וסדקים, גם כן צריך לחזור ולבדוק בלילה ככל ישראל, שלא לחלק בין בדיקה לבדיקה"
(משנה ברורה, סקמ"ה)
- אין מבטלים תקנת חכמים: גם מי שניקה את הכל אינו נפטר מן הבדיקה בליל י"ד.
- ולהיפך: אין ללמוד מכאן שאין טעם לנקות. הניקיון והבדיקה שני עניינים הם, ומי שמנקה בשבועות שקודם לכן, בדיקתו נעשית קלה יותר.
- חמץ בגומות: החשש של "שמא נשתייר חמץ באיזו גומא" פחות שכיח בזמננו, שהרצפות רצופות בבלטות צמודות, ואין צורך לנקות את המרווחים שביניהן, ובוודאי שדברים שאינם חמץ אינם עניין לבדיקה.
"ולכן מקילין המוני העם לבדוק דרך העברה בלי חיפוש יתר בחורים וסדקים, לפי שבתחילה מכבדים ורוחצים ומנקים הכל היטב"
(שערי תשובה)
- המציאות בזמננו: בדיקה מדוקדקת ממש אינה ניתנת להיעשות בלילה אחד: הוצאת כל מגירות המטבח, המקרר, המדיח, התנור, וכן כיסי כל הבגדים. בדורות קודמים לא היה לאדם כל מה שיש היום, ובדקו שעה או שעתיים.
- יש מקילים: מקצת פוסקים, ולא כולם, מקילים שמאחר שכבר חודש קודם מתחילים בניקיונות, אפשר לבדוק בצורה שטחית יותר. וזאת בתנאי שאכן עבדו כראוי שבועיים ושלושה קודם לכן.
בדרך אגב · חדר במלון, גדר החמץ שאינו שלו, ובתים בעזה
- חדר במלון: השוכר חדר במלון ומשלם עליו, הרי החדר כשלו לעניין זה, ויש כאן שאלת בדיקה. אפשר לסמוך על בעל המלון כשליח, אך עדיף שיבדוק בעצמו, בלא ברכה. אם הגיע ביום אפשר לבדוק, שהרי בדיקה נוספת לעולם אינה חיסרון, וביום אין צורך בנר, אלא בפנס או באור חזק. במלון שהנהלתו מקפידה על ההלכה, ממנים אדם לבדוק את החדרים. וראוי לשאול את בעל המלון כיצד נוהגים שם.
- גדר החמץ אחר זמן האיסור: בגמרא נאמר על החופר בור ברשות הרבים "בור אינו ברשותו של אדם ועשאו הכתוב ברשותו". החופר בור אינו בעליו, ואם נפל לתוכו זהב אינו יכול לטעון שהוא שלו, ואף על פי כן אם ניזוק בו אדם הוא חייב לשלם. כיוצא בזה בחמץ: אחר חצות היום של י"ד אין החמץ שלו, ואסור באכילה ובהנאה ובמכירה ואינו שווה כלום, ואף על פי כן אם הוא ברשותו הוא עובר עליו כל זמן שלא ביערו ולא ביטלו. לפיכך מי שמצא ופלה בחדר המלון בשעה מאוחרת, אין לו לומר "אינה שלי", אלא נוטלה ומבערה.
- לוחמים השוהים בבתים בעזה: נשאלה שאלה על הנכנסים לבתים שאינם שלהם ונשארים שם בפסח. הובאה תשובה של הרב הצבאי שאינם צריכים לבדוק, מפני שאין הבית שלהם ואין החמץ שלהם כלל, וכמי שנכנס לחצר של גוי שיש בה חמץ, שאין הדבר עניינו.
- לימוד הלכות החג: הלכות פסח מרובות. האר"י דורש "פסח" מלשון פה סח, ומצוות סיפור יציאת מצרים היא כל הלילה. וכן שואלין ודורשין שלושים יום קודם החג, ואף בשלושים יום בקושי מספיקים ללמוד את ההלכות כולן.