סימן קכ״ח סעיף ו׳ · לוי או בכור שיוצקים מים על ידי הכהנים לפני ברכת כהנים

שולחן ערוך סימן קכ"ח סעיף ו'
"והלוי יוצק מים על ידיהם"
(שולחן ערוך)

מקור הדין - דברי הזהר

• אין מקור בחז"ל: דין זה, שדווקא הלויים הם הנוטלים את ידי הכהנים לפני ברכת כהנים, אינו מוזכר בגמרא ואינו נזכר בדברי חז"ל.
• המהלך של בית יוסף: המנהג היה מוכר לו, אך הוא לא מצא לו מקור והתפלא עליו, עד שמצא את הדבר בזהר. על יסוד הזהר הביא את הדין להלכה בשולחן ערוך.

כשאין לוי - בכור פטר רחם (משנה ברורה, סק"כב)

"והלוי יוצק מים - כשאין לוי יוצק בכור פטר רחם, דהוא גם כן קדוש קצת"
(משנה ברורה)

• הלויים תחת הבכורות: ביציאת מצרים הבכורות היו אלה שעמדו בדרגת קדושה ושימשו בקודש, וכשהוקם המשכן נכנסו הלויים תחתיהם. מכאן שנותרה בבכור קדושה מסוימת.
• פטר רחם ופדיון הבן: הראשית בכל דבר שייכת לקדוש ברוך הוא (כדין ביכורים), ולכן הבן הראשון שייך מעיקרו לקדוש ברוך הוא. את אותה קדושה שנותרה בו פודים בפדיון הבן.

סדר העדיפויות ביציקת המים

1. לוי: הוא הראוי ליציקה, שכן דרגת קדושתו למעלה מישראל.
2. בכור פטר רחם: במקום שאין לוי, מפני שהוא קדוש קצת.
3. הכהן בעצמו: כשאין לוי ואין בכור, טוב שיטול הכהן בעצמו ולא שיצוק ישראל על ידיו.

• הטעם לסדר: כוונת הזהר היא שהנוטל את ידי הכהן יהיה בעל דרגת קדושה. נטילה על ידי ישראל נחשבת כפחיתות כבוד לכהן, ולכן עדיף שיטול בעצמו.

מחלוקת בדין הבכור

• מקור הדין בב"ח: רבי יואל סירקיס בעל בית חדש הוא שחידש שהבכור נכנס תחת הלוי, ולשונו הובאה בבאר היטב (אות ח'): "ואם אין שם לוי, יוצק בכור שהוא פטר רחם שהוא קדוש, נכנס תחת לוי".
• החולקים: יש שחלקו וטענו שאין לבכור שום מעלה על ישראל אחר, שהרי כבר נפדה. כל עוד לא נפדה אפשר לומר שנותרה בו קדושה, אך לאחר הפדיון הרי הוא ישראל רגיל. במקומות אלו לא נטל הבכור, ואם לא היה לוי נטל הכהן בעצמו.
• מגן אברהם - בכור לאם דווקא: "דדוקא בכור לאם, אבל בכור לאב לבד לא מצינו בו קדושה". התורה תלתה את הפדיון בפטר רחם, ולכן הולכים אחר האם.
• למעשה: המנהג הוא שהבכור נוטל, כלשון המשנה ברורה.

שאלה - מדוע אין הבכור עולה לתורה במקום לוי?

• השאלה: אם הבכור נכנס תחת הלוי לעניין יציקת המים, מדוע כשאין לוי בבית הכנסת אין מעלים בכור לעלייה השנייה?
• לא מצינו שדנו בזה: אין זכר לדיון בשאלה זו בפוסקים, ונראה שהיא לא הטרידה אותם.
• אפשרות אחת: מכיוון שעצם דין הבכור שנוי במחלוקת, העלאתו לתורה הייתה עלולה להוליד מחלוקות בבית הכנסת אם מגיע לו או לא.
• הבחנה בין הדברים: לבכור יש תפקיד כלוי לעניין השירות לכהן, אך אין זה אומר שהוא בא במקום הלוי לעניין קריאת התורה. שני הדברים אינם זהים, והדבר צריך עיון.

הלוי תלמיד חכם והכהנים עמי הארץ

המקור בבאר היטב ובספר שאל דוד

• הבאר היטב (אות ח'): מרחיב בעניין זה יותר מן המשנה ברורה, ומביא את דברי הגאון מורנו הרב דוד אופנהיים בספרו שאל דוד (סימן צ"ח), שהיה עדיין בכתב יד בזמנם.
• מיהו רבי דוד אופנהיים: רב בפראג, גאון גדול, עשיר ונדבן. הייתה לו הספרייה הגדולה בזמנו, קנה ספרים וכתבי יד ותמך במוציאים לאור, ואילו את ספריו שלו לא הדפיס מעולם בחייו. רק בדורנו הוציאו חלק מכתביו לאור. לאחר פטירתו נמכרה כל ספרייתו לאוקספורד שבאנגליה, והיא יושבת שם עד עצם היום הזה ונקראת אוסף אופנהיים.
• שאלה נוספת שנידונה שם: האם כהן רשאי לשמש כהן אחר, כלומר שיעשו הכהנים חילופין וייטול זה לזה. אין זה הנפסק להלכה.

השיטות בדין לוי תלמיד חכם

הבעיה שהטרידה את הדורות: הלוי הוא תלמיד חכם, רב העיר, והכהנים אנשים פשוטים. האם יטול את ידיהם?

1. מהר"י הלוי (סימן ל"ט) והמגן אברהם: "אין צריך ליטול מים על ידיהם, רק יטלו בעצמם".
2. מהר"ש הלוי: "דמדת חסידות ללוי תלמיד חכם ליצוק מים על ידי כהנים אף שהם עמי הארץ". עם זאת, אם רואה הלוי "שהשעה צריכה לנהוג סלסול" הרשות בידו שלא ליטול, שכן ודאי אסור לזלזל בכבוד התורה.
3. כשיש כהנים משני הסוגים: אם יש בבת אחת כהנים תלמידי חכמים וכהנים עמי הארץ, אינו רשאי ליצוק על התלמיד חכם ולא על עם הארץ, אלא או שיצוק על ידי כולם או שלא יצוק כלל (מהר"י הלוי).
4. פרי חדש: מחמיר לצד השני וכותב שחייב מיתה אם יוצק מים על עמי הארץ, ואפילו כשיש עמהם תלמידי חכמים, וכל שכן כשכולם עמי הארץ. יסודו: תלמיד חכם המזלזל בתורתו חייב מיתה.
5. כנסת הגדולה: הביא דעות להיפך, שאפילו אם כולם עמי הארץ חייב הלוי תלמיד חכם ליצוק מים על ידיהם.

(המחלוקת נמתחת מן הקצה אל הקצה, ואין לה הכרעה אחידה.)

שיקולי הצדדים

• הטענה לחיוב הלוי: הכהן קיבל את מינויו מן הקדוש ברוך הוא, ואין בכוח תורתו של הלוי לגרוע ממעמד זה.
• ההבחנה: אין הלוי מעכב את הכהן כלל. אם אין לוי ואין בכור נוטל הכהן בעצמו, ונמצא שנטילת הלוי אינה חלק בלתי נפרד מן המצווה אלא הידור מצווה, שיפה ונאה יותר שהלוי ישרת את הכהן.
• יסוד דברי הפרי חדש: אין זו סברה שהמציא מעצמו. הגמרא אומרת שאסור לתלמיד חכם להתבזות. כך למשל בסוגיה שנלמדה באותו יום בדף היומי: כשצריכים לחפור באר מים לצורכי שתייה של כל העיר וכולם יוצאים לחפור, אין זה נאה לתלמידי חכמים לחפור.
• הסברה שמאחורי הדבר: התלמיד חכם מייצג את התורה, והתורה אינה צריכה להתבזות. אף שהמעשה עצמו הוא לטובת הציבור, לא כל הרואים תופסים אותו כך, והדבר עלול להביא לידי ביזוי התורה. כנגד זה יש חולקים, ואין הסברה מוסכמת לכל.
• על לשון "חייב מיתה": הובהר שאין הכוונה למיתה בפועל אלא ללשון חכמים כלפי שמיא, וכן הוא בלשון הגמרא בעניין תלמיד חכם שאינו נוהג כראוי (לשון הגמרא המדויקת לא הובאה בשיעור).

מעשה ברב הרצוג

• הרקע: הרב הרצוג, שהיה רב ראשי לישראל, היה לוי. הוא לא רצה לפסוק לעצמו בשאלה זו ושאל רב אחר (שמו לא נזכר בשיעור).
• ההכרעה שנמסרה לו: בבית כנסת גדול ובפרהסיה, כגון בישורון שבירושלים, אינו נוטל את ידי הכהנים, שאין זה מתאים למעמדו של הרב הראשי לעיני קהל רב. אבל במניין פרטי בביתו, בעשרים או שלושים איש, שם הוא נוטל, שהכל מבינים את עניינו של הלוי הנוטל לכהן.
• המשך המנהג במשפחה: כך נהגו אחריו בנו, שכיהן כנשיא המדינה, וכן הנשיא הנוכחי, ושלושתם נהגו לפי אותה הכרעה.
• המקור לידיעה: הרב נריה גוטל, שהיה ראש מכללת אורות, כתב מאמר בנושא בכתב העת תחומים היוצא על ידי מכון צומת, הביא את הפסק ובדק כיצד נוהגים בפועל.
• אופי ההכרעה: זו פשרה בין הצדדים, מצד אחד כן ומצד אחר לא, וכל אחד יעשה לפי מה שהוא מבין.

בדרך אגב · כבוד התורה וחובות התלמיד חכם

• החכם ניכר במעשיו: הרמב"ם כותב שכשם שהחכם ניכר בדעותיו, כך הוא ניכר במעשיו, בבגדיו, בהילוכו, במאכלו ובמשקהו. התלמיד חכם מייצג את התורה, ומכוח זה יש עליו חובות ולא רק זכויות.
• הרב גורן: אף שבמדי צה"ל נוהגים בקיץ בשרוולים קצרים, הרב גורן לא הלך מעולם בצה"ל בשרוולים קצרים, אף שהיה חם, מפני שראה עצמו מייצג את התורה.
• מקבילה מן העולם הכללי: גם עורכי הדין בבית המשפט מתעטפים בגלימה, מפני שהבגד ממלא תפקיד של כבוד המקום.
• שיקול דעת ולא כלל אחד: יש פנים לכאן ולכאן. כשם שיש מנהיגים שאינם נראים בסופרמרקט ונוסעים ברכב שרד, ויש ראשי ממשלה הנוסעים באוטובוס, כך גם כאן, אלה צודקים ואלה צודקים, ואין להסיק מפרט אחד אלא לראות את התמונה כולה.

מחילה על הכבוד

• רב שמחל על כבודו: הרב יכול למחול על כבודו וכבודו מחול בדברים מסוימים, אך אינו יכול למחול במאה אחוז, מפני שאין זה כבודו הפרטי אלא כבוד התורה.
• אב שמחל על כבודו: האב יכול למחול לגמרי. מעיקר הדין הבן צריך לעמוד כשאביו נכנס לבית עד שיישב, ואין נוהגים כן היום, מפני שהאב מוחל על כבודו.
• המורה והתלמידים: פעם היו התלמידים קמים כשהמורה נכנס לכיתה, והיום נתהפך הסדר והמורה הוא הקם לפניהם.