שולחן ערוך סימן תצ"ג, סעיף א: "נוהגים שלא לישא אשה בין פסח לעצרת עד ל"ג בעומר, מפני שבאותו זמן מתו תלמידי רבי עקיבא; אבל לארס ולקדש שפיר דמי"
(שולחן ערוך)
- מקור לל"ג בעומר: כאן מופיע בשולחן ערוך אזכור מפורש של ל"ג בעומר, כמקום שממנו לומדים על מעמדו של היום.
אירוסין וקידושין בלשון חז"ל
- לארס ולקדש היינו הך: בלשון חז"ל אירוסין וקידושין הם דבר אחד. זהו מה שנעשה כיום תחת החופה, כשהחתן אומר "הרי את מקודשת לי".
- מה שקוראים היום אירוסין: בלשון ימינו "אירוסין" הם השידוכים, מה שנקרא "וורט", ואין זה הקידושין שעליהם מדבר השולחן ערוך. השולחן ערוך כותב שני לשונות, לארס ולקדש, כדי שלא יבואו לטעות בזה.
מדוע נאסרו נישואין ומדוע הותרו קידושין
חשיבות הנישואין ומקומם בשמחה
- לשבת יצרה: העולם לא נברא סתם, אלא "לשבת יצרה", ואחד הדברים החשובים ביותר בחיים הנורמליים הוא שאדם יינשא ויקיים מצוות פריה ורביה.
- מדוע דווקא נישואין נאסרו: הנישואין הם המצווה שנלווית אליה שמחה גדולה במיוחד, ולפיכך כשבאו הגאונים לנהוג מקצת אבלות בימי ספירת העומר, נהגו שלא לישא אשה, שזה שיא השמחה.
- קידושין ללא נישואין: קידושין לבדם אינם שמחה גדולה כל כך, אלא רק ההתחלה, ולכן הותרו.
"לארס ולקדש שפיר דמי - שמא יקדמנו אחר. ומותר לעשות גם כן סעודת אירוסין"
(משנה ברורה, סק"ג)
ביאור הטעם "שמא יקדמנו אחר"
- החשש המעשי: אם ימתין ולא יקדש, עלול אחר לקדם אותו ולקדש את אותה אשה, ולפיכך אין מעכבים אותו מלקדש.
- זיווג שני: לפי הגמרא החשש "שמא יקדמנו אחר" נאמר בזיווג שני.
- אף בזיווג ראשון: גם בזיווג ראשון אין להסתמך על כך שהדבר מוכן מן השמים, שהרי הגמרא אומרת שתפילה יכולה להפוך את הדברים, ואם אחר יתפלל הדבר עשוי להשתנות.
- אין סומכים על מה שאינו ידוע בבירור: אף אם יוצאת בת קול על הזיווג, אין האדם יודע בביטחון שדווקא אשה זו היא זיווגו, ולכן אין לו להמתין ולסמוך על כך.
מקידושין לנישואין: מן הזמן הקדום ועד ימינו
- המרחק בזמן חז"ל: בזמן חז"ל היה אפשר להשהות בין הקידושין לנישואין עד שנה, וכל אותו זמן הארוסה אסורה לו, כלשון הברכה שתחת החופה: "אשר אסר לנו את הארוסות", ואף היא אינה יכולה להינשא לאחר.
- הבעיה שבמרחק הזה: חז"ל לא היו שבעי רצון מן הפער שבין הקידושין לנישואין, שאין הוא בריא מבחינה נפשית. בנוסף, ביהודה נהגו שהארוסים אוכלים יחד בבית ההורים, ודבר זה גרם לבעיות.
- הצמצום שאחרי חז"ל: לאחר דורות חז"ל צומצם הפער לגמרי, ואין היום מצב של קידושין הנפרדים בזמן מן הנישואין. תחת החופה נותן החתן את הטבעת ואומר "הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל", ואלו הם הקידושין.
- הערה על מנהג בחסידות גור: הועלה מנהג הנוהג עד היום, והובהר שאין להתבלבל: מדובר בשידוכים (וורט) ולא בקידושין.
- ההבדל שבין וורט לקידושין: מבחינה חסידית וחברתית ביטול וורט הוא עסק מסובך, אך מבחינה הלכתית אין לוורט תוקף, ואין קשר בין הצדדים. לעומת זאת אשה מקודשת שבגדה בארוסה, דינה חמור מאוד.
המותר כיום: שידוכים וסעודה
"ועכשיו שאין מקדשים אלא בשעת נישואין, מכל מקום מותר לעשות שידוכים ולעשות סעודה"
(משנה ברורה, סק"ג)
- הוורט כתחליף לסעודת אירוסין: מה שהתירו בזמנם סעודת אירוסין, מתירים כיום שידוכים וסעודה. אף שיש בזה שמחה מסוימת, מפגישים את המשפחות ועושים סעודה, אין זו שיא השמחה, וכבר יש בה התקשרות מסוימת בין הצדדים, אמנם לא קשר חזק כקידושין.
ריקודים ומחולות
"אבל לעשות ריקודים ומחולות נהגו איסור, וכל שכן בשאר ריקודים ומחולות של רשות בודאי יש להיזהר"
(משנה ברורה, סק"ג)
- גם בריקודי מצווה: המשנה ברורה מדבר על ריקודים ומחולות בסעודת אירוסין ושידוכים, שיש בהם צד מצווה, ובהם נהגו איסור.
- דיוק בלשון "יש להיזהר": הועלה קושי: בריקודי מצווה נאמרה לשון "נהגו איסור", ובריקודים של רשות, שהם החמורים יותר, נאמרה לשון קלה יותר, "יש להיזהר", והיה ראוי לכתוב "בודאי אסור". התשובה: הסגנון אכן מטעה, אך מן העניין עצמו מובן שריקודים של רשות חמורים יותר.
- מה שאינו נזכר כאן: המשנה ברורה אינו מזכיר כאן מילה על נגינה, אלא על ריקודים ומחולות בלבד, אף שמן הסתם ריקוד נעשה עם כלי זמר.
ריקוד ומחול - האם יש הבדל
- אפשרות אחת: שני הלשונות עניין אחד, כשם ש"לארס ולקדש" הם עניין אחד.
- אפשרות נוספת: יש מחלקים: מחול הוא בציבור ובמעגל, מלשון לחול במעגל, ויש בו אנשים רבים, ואילו ריקוד יכול להיות אף ביחיד או בשניים.
- ספר מקראי קודש: מחלק בין ריקוד למחול: ריקוד הוא אחד או שניים, ומחולות הם שלושה או יותר.
כלי זמר ומוזיקה בימי הספירה
- נקודת הפתיחה: הואיל ונהגו לאסור ריקודים, ואין ריקוד בלי נגינה, מן הסתם נהגו לאסור גם כלי זמר. אלא שאין בלשון המשנה ברורה זכר לנגינה, וכל העניין הוא מנהג ולא הלכה מפורשת, ולכן אין כאן אמת מידה מדויקת של שחור ולבן.
- לאיזה כלי זמר נתכוונו: יש לדון אם האיסור נאמר בכלי זמר של חתונות וריקודים בלבד, או גם בכלי זמר לצורך אחר, כגון מי שלומד נגינה בפסנתר.
- מוזיקה מוקלטת: יש שרצו לומר שהאיסור נאמר במקום שיש שם תזמורת, ואילו הפותח בביתו מכשיר או שירות האזנה אינו בכלל זה, ויש שאמרו שגם שם יש תזמורת בפועל.
- שירה ווקאלית: יש המתירים שירה בפה בלא כלי זמר, ויש האוסרים.
- מוזיקה לצורך עבודה וריכוז: הרב שלמה זלמן אויערבך מתיר למי שצריך מוזיקה לצורך עבודתו או ריכוזו בלימוד, מפני שאין זו מוזיקה של שמחה אלא מוזיקה של עבודה ושל התרכזות.
- ראיה מן הספנים: הגמרא מזכירה ספנים שהיו חותרים במשוט ושרים, לפי שהשירה נותנת להם את הקצב, וכל החותרים צריכים להיות במקצב אחד, שאם לא כן אין הספינה מתקדמת. אין זו שמיעת מוזיקה לשם עצמה אלא לצורך המלאכה.
- סוגי מוזיקה בימינו: יש מוזיקה מרגיעה, מוזיקה לריפוי ולשלוות הנפש, ומוזיקה להרדמות. תלוי לשם מה שומעים, וההגדרות בעניין זה נזילות מאוד ואינן חד משמעיות.
(השיעור אינו בא לפסוק כאן הלכה למעשה, שכן במה שלא נאמר בפירוש קשה לתת מסמרות.)
כוחה של שבת להקל
- חזנות בשבת: מצטרפות בה כמה נקודות להקל: יש בה צד מצווה, היא בשבת, והיא בפה ולא בכלי שיר.
- שהחיינו בשבת: יש הסוברים שאין לומר שהחיינו בימי הספירה, ואף הם אומרים שבשבת מותר, מפני שדיני אי השמחה אינם תופסים בשבת כבימות החול.
- ל"ג בעומר שחל ביום ראשון: לפי מנהג האשכנזים מותר להתגלח כבר ביום שישי, אף של"ג בעומר עצמו הוא ביום ראשון, שכן השבת מצטרפת ונותנת כוח לבטל מקצת מאיסורי הספירה.
מי שקפץ וכנס
"ומי שקפץ וכנס אין עונשין אותו"
(שולחן ערוך)
"היינו דווקא בנישואין, אבל אם הסתפר בימי העומר היו נוהגים לכונסו ולהענישו"
(משנה ברורה, סק"ד)
- המקרה: מי שלא שאל את הרבנים וקפץ ונשא אשה בימי הספירה, אין עונשים אותו.
הקושי: איפכא מסתברא
- סדר התפתחות המנהגים: בגמרא אין דבר בעניין זה. המנהג מתחיל מן הגאונים, והגאונים אמרו רק שאין נושאים אשה מפני תלמידי רבי עקיבא, ואף אחד מהם לא הזכיר תספורת. איסור התספורת מופיע רק בערך מן המאה השתים עשרה או השלוש עשרה.
- התמיהה: לפי זה היה ראוי להחמיר דווקא בנישואין, שהם המנהג הקדום, ואילו כאן להיפך: העובר על התספורת כונסים ומענישים אותו, והנושא אשה אין עונשים אותו.
- יישוב המשנה ברורה: בנישואין יש נקודת זכות, שהרי עשה מצווה, ואילו בתספורת אין שום מצווה. אדם יכול להתאפק ולהסתפר לאחר זמן, ואף אם אינו נראה בטוב, אין הוא מפסיד מצווה בכך.
מי שיש לו חיוב בתספורת
- נזיר: יש מצווה בתגלחתו.
- יוצא מבית האסורים: אין בו מצווה אלא היתר, מפני שבבית האסורים בזמנם לא יכול היה להתגלח ולהסתפר כלל.
- מלך: הגמרא אומרת שמלך מסתפר בכל יום, ועל דרך הכתוב "מלך ביופיו תחזינה עיניך".
- כהן גדול: מסתפר פעם בשבוע.
- נקודה למחשבה: מי שיש לו ייצוג כלפי הציבור וסמל שהוא מייצג, ולא רק עניין עצמי, אפשר שיש לו חיוב מיוחד להסתפר, וייתכן שלגביו לא יהיה הקנס. בהערת הקהל צוין שהמשנה ברורה כתב את דבריו באופן כללי ולא דיבר בחילוק זה כלל, ואכן הדבר נאמר כדוגמה להבנת ההבדל בלבד ולא כהכרעה.
בדרך אגב · לשון "מחולל" והפסוק "חולי ארץ"
- שני שורשים: "לחולל" מתפרש בשני אופנים: מלשון מחלל בחליל, ומלשון ייסוד וכינון.
- הפסוק בהלל: "מה לך הים כי תנוס, הירדן תסוב לאחור, ההרים תרקדו כאילים, גבעות כבני צאן... מלפני אדון חולי ארץ".
- פירוש אחד: "חולי" מלשון מחולל, שהקדוש ברוך הוא ייסד את הארץ.
- פירוש נוסף: "חולי ארץ" הוא לשון ציווי לארץ שתרקוד, כדרך שאמר הכתוב "ההרים תרקדו כאילים", והכתוב שינה את השורש לגוון בלשון ולא לחזור על "תרקדו". פירוש זה מובא בשם אחד הראשונים.
- בלשון ימינו: "מחולל" משמש גם למכשיר ההתנעה שהיה במכוניות, וכן נקרא הרב שפירא "מחולל הדף היומי".
בדרך אגב · מוזיקה לצורך פרנסה, ושמיעת מוזיקה לאשה בהריון
- נגן שפרנסתו בכך: בשלושת השבועות ובימי הספירה דנו הפוסקים במי שפרנסתו בנגינה. בספירת העומר רוב הפוסקים מקילים, אך יש גם מחמירים. הובא מקרה שבו התירו לנגן אף בתוך שלושים מפני התחייבות שהייתה לו.
- מוזיקה לאשה בהריון: אומרים בימינו שיש ערך בשמיעת מוזיקה בזמן ההריון, כמו הצורך במזון בריא. לפי זה יש מי שיטען שאין זו מוזיקה של שמחה אלא מוזיקה לצורך.
- אשרי יולדתו: על רבי יהושע נאמר "אשרי יולדתו", ומבואר שאמו הביאה אותו לבית המדרש בעודו בבטנה, כדי שישמע את הלימוד. ובדומה לזה נאמר על אם החזן שמביאה את בנה לבית הכנסת כדי שישמע חזנות.
- מאכלים בימי הספירה: לא נהגו לאסור מאכלים בימי הספירה, ואף גלידה מותרת. עניינים כאלה נדונים לגבי תשעת הימים ולא לגבי הספירה.
בדרך אגב · ברכה על רכב חדש
- הטוב והמטיב במקום שהחיינו: יש הסומכים על כך שאין לומר שהחיינו אלא הטוב והמטיב, מפני שהרכב אינו של הקונה לבדו: אם הוא נשוי, אשתו משתמשת ברכב אף היא, ובמקום שיש הנאה גם לאחר מברכים הטוב והמטיב.