שולחן ערוך, סדר עשיית הקערה בליל הסדר, סעיף ד'
"מביאים לפני בעל הבית קערה שיש בה שלוש מצות, מרור, חרוסת, כרפס או ירק אחר, חומץ או מלח, ושני תבשילין, אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה" (שולחן ערוך)
פתיחה - מהיכן ממשיך השיעור
- מה שנתבאר עד כה: עיקרי הדינים של ערב פסח שחל בשבת כבר נתבארו, ונשארו רק פרטים קטנים להשלמה.
- הנקודה שעדיין לפנינו: יש ענין הנוגע לשנה זו דווקא, שאינו מופיע בכל ההגדות באופן שווה (חלק מן ההגדות מביאות אותו וחלק לא, וכל אחת בנוסח אחר). לצורך הבנתו יש לעיין קודם בדין עשיית הקערה, ולכן העיון הוא כאן, והמשך הדברים בשיעור הבא.
- אופי הסימן: דיני הקערה נוגעים לכל שנה ושנה, ואין בהם הבדל בין שנה זו לשאר השנים.
לפני מי מניחים את הקערה
"מביאים לפני בעל הבית - אבל לפני שאר בני ביתו אין צריך להניח כסדר הזה, אלא כולם נוטלים משל בעל הבית" (משנה ברורה, ס"ק י"ז)
- המצב בזמנם: בעל הבית לבדו סידר את הקערה, וכל בני הבית נטלו ממנה.
- הקושי בזמננו: הקושי העיקרי הוא במצות. בעבר היו המצות גדולות בהרבה, וכיום שיעור הכזית הוא חצי מצה, שלושת רבעי מצה או שליש מצה, לפי המחלוקת בשיעור כזית ולפי סוג המצה שנוטלים.
- עשיית הקערה: מי שעושה את הקערה הוא בעל הבית, ובזה הדין כדברי המשנה ברורה.
- ביחס למצות: יש בזה דעות שונות, מפני שצריך לאכול גם מן המצה העליונה וגם מן האמצעית, ואם בעל הבית יחלק לכולם עלול להיווצר קושי, ולכן יש הסוברים שיש להניח מצות לפני כל אחד ואחד. ענין זה עצמו טעון עיון מיוחד ויתבאר במקומו.
מדוע נוטלים שלוש מצות
"שלוש מצות - שתים בשביל לחם משנה כמו בשאר יום טוב, ואחת כדי לבצוע לשתים, חציה לקיים בה מצות אכילת מצה, דלחם עוני כתיב בה, מה דרכו של עני בפרוסה, וחציה השני בשביל אפיקומן" (משנה ברורה, ס"ק י"ח)
- שתי הלכות המצטרפות: ההלכה האחת היא לחם משנה, שלפי חלק מן הפוסקים נוהג גם ביום טוב. ההלכה השניה היא שמצת המצווה, זו שאוכלים בליל הסדר ומברכים עליה "על אכילת מצה", צריכה להיות בהגדרת לחם עוני.
- שיטת הגר"א: יש שיטה שאין נוטלים אלא שתי מצות, וכן דעת הגר"א ואחרים. לפי שיטה זו, היות ובליל הסדר מוכרחים בפרוסה, ממילא לחם משנה כאן יורד מדרגתו, ולוקחים שלם וחצי.
- הדמיון לאילוצי השנה: כשם שהשנה, שערב פסח חל בשבת, מוותרים על סעודה שלישית בלחם, אף שבכל שנה אוכלים בה לחם, כך יש אילוצים גם כאן, ולפי שיטה זו לחם משנה נדחה מפני הצורך בפרוסה.
שלושה ביאורים ב"לחם עוני"
- קמח ומים בלבד: לחם עוני היינו שאין בו אלא קמח ומים, בניגוד למצה עשירה שנותנים בה שמן, יין וכיוצא בזה.
- שעונים עליו דברים הרבה: שהמצות מונחות על השולחן ועונים עליהן את ההגדה. לפיכך המצות מגולות בכל מהלך ההגדה, ואילו בשעה שיש חשיבות ליין מכסים אותן: בקידוש, וכן ב"והיא שעמדה" בשעה שמחזיקים את הכוס.
- דרכו של עני בפרוסה: עני אין ידו משגת לקנות כיכר שלם, והוא אוכל פרוסות, חצאי לחמים ורבעי לחמים.
(שלושת הביאורים הם דברי הגמרא בבאור "לחם עוני" שבתורה.)
מכאן לסדר יחץ, מוציא ומצה
- יחץ: הואיל ומצת המצווה חייבת להיות פרוסה ולא שלמה, שכן הגדרתה לחם עוני, בוצעים את המצה האמצעית לשתים: החלק הגדול לאפיקומן והחלק הקטן למצת המצווה. משום כך הסדר הוא יחץ ואחר כך מגיד.
- ברכת המוציא: ברכת "המוציא לחם מן הארץ" צריכה להיות על שלמה, ולא על מצה אחת בלבד אלא על לחם משנה. לפיכך אוחז את כל החבילה: מצה שלמה למעלה ומצה שלמה למטה, ובאמצע הפרוסה.
- אחר הברכה: מניח את המצה התחתונה, ואוחז את העליונה ואת האמצעית הפרוסה, ועליהן מברך "על אכילת מצה".
- מדוע אוכלים משתיהן: מצד אחד יש צורך בשלמה משום לחם משנה, ומצד שני חייב לאכול פרוסה משום לחם עוני, ולכן חותכים משתיהן. אם לא יאכל מן העליונה, נמצא שלא אכל מלחם משנה, שהרי לחם משנה הוא השלם שלמעלה והשלם שלמטה. אוכלים כזית מזו וכזית מזו, ונמצאו שני כזיתים.
(יש בענין זה שיטות נוספות, וכאן נתבאר ההסבר הפשוט שבהם.)
ניגודים בליל הסדר
אכילת לחם עוני בהסבה
- הקושי: אם המצה היא לחם עוני, מדוע אוכלים אותה בהסבה, שהיא דרך חירות?
- הביאור: שני דברים נפרדים הם. המאכל עצמו צריך להיות לחם עוני, וצורת האכילה מלמדת שנעשינו בני חורין. בליל הסדר עושים ניגודים הרבה, וזה אחד מהם.
ניגודים נוספים
- נוסח ההגדה: "עבדים היינו" מול היציאה לחירות.
- שתי הכוסות הראשונות: מדברי הגמרא יש מקום לומר שאותן היה צריך לשתות בלא הסבה, ואנחנו עושים את כולן בהסבה מספק.
- החרוסת: הגמרא אומרת בפירוש שנותנים בחרוסת דברים רעים, היינו הטיט והיין, שהם זכר לשעבוד, ובתוכה עצמה נותנים דברים טובים: תפוח ופירות שנמשלה בהם כנסת ישראל, שהם זכר לגאולה, על שם "תחת התפוח עוררתיך". נמצא שהחרוסת עצמה מורכבת משני הפכים.
- כורך: יש לדון אם אוכלים אותו בהסבה או שלא בהסבה, שהרי מצד המצה שבו יש צורך בהסבה, ומצד המרור שבו אין הסבה. אף זה מן הניגודים.
חרוסת
"חרוסת - כדי לטבול בו את המרור כדלקמן" (משנה ברורה, ס"ק י"ט)
- מצווה או רשות: אין מצווה לאכול חרוסת, ואף אין איסור לאכלה, ויש אנשים שאוכלים ממנה.
- עיקר תפקידה: לטבול בה את המרור.
כרפס - זיהוי הירק
"כרפס - הוא מין ירק שקורין אותו כרפס" (משנה ברורה, ס"ק י"ט)
- דיוק דברי המשנה ברורה: כשכתוב "כרפס" הכוונה לירק מסוים ששמו כרפס. כשם שכתוב מרור ולוקחים מרור, כתוב ביצה ולוקחים ביצה, כתוב זרוע ולוקחים זרוע, כך כתוב כרפס ולכאורה יש לקחת כרפס, ואילו כיום נוטלים תפוח אדמה, שאינו כרפס.
- הקושי שבחוץ לארץ: בחוץ לארץ לא היה כרפס ואף לא ידעו מהו.
- דעת רוב החוקרים: כרפס הוא סלרי או פטרוזיליה.
- הקושי בפטרוזיליה: רוב האנשים אינם אוכלים אותה כמות שהיא, אלא במרק או מחתכים ממנה מעט לסלט, ואף שיש מי שאוכל את העלים כמות שהם, זהו מיעוט.
- כלל הברכות בזה: ירק שרוב האנשים אוכלים אותו מבושל, האוכלו חי אין דרכו בכך ומברך עליו שהכל. כך תפוח אדמה חי, שהאוכלו מברך שהכל, מפני שרוב האנשים אוכלים אותו מבושל.
- המסקנה למעשה: אם ייקח פטרוזיליה לכרפס לא הרוויח כלום, שהרי רוב האנשים יברכו עליה שהכל ואנו צריכים בורא פרי האדמה, וכן הדין בסלרי שיש בו אותו ספק עצמו. לפיכך נוטלים תפוח אדמה, וכן כל ירק שברכתו בורא פרי האדמה: קולרבי, צנון, גזר או בצל ירוק, כל מה שמוצא לפניו.
טעם הכרפס והטיבול
- כדי שישאלו התינוקות: הגמרא אומרת שהטיבול נעשה כדי שישאלו התינוקות, וזהו "מה נשתנה הלילה הזה שאנו מטבילין", והטיבול הזה הוא התשובה לשאלה.
- מדוע דווקא ירק: לצורך השאלה לבד היה אפשר לטבול כל דבר, ואף בשר במלח. אלא שיש כאן טעם הלכתי.
- הספק בברכת המרור: המרור הוא ירק, ולכאורה חייב בברכת הנהנין בורא פרי האדמה, אלא שאין הכל נהנים ממנו, וכעין הכלל שאין מברכים על רפואה. לפיכך נחלקו הפוסקים אם מברכים על המרור בורא פרי האדמה או לא.
- הפתרון שבכרפס: כדי לצאת מן הספק תקנו הפוסקים לאכול כרפס, ובלבד שיהיה ירק שברכתו בורא פרי האדמה בוודאי, ובשעה שמברך עליו יכוון גם על המרור. לפיכך הקפידו שלא לטבול בשר או דבר אחר במי מלח, אלא ירק דווקא.
- הקושי בפתרון: מן הכרפס עד המרור עוברות בדרך כלל כשעתיים, ואף על פי כן הקלו הפוסקים בזה, ואין להם ברירה. זה אחד מכמה מקומות בליל הסדר שהפוסקים מקילים בהם בברכות מפני מהלך הסדר, ולעתים מקפידים ואינם מקילים.
בדרך אגב · ברכות הנהנין בליל הסדר ובכלל
1. ברכה על רפואה
- הכלל: הלוקח רפואה אינו מברך עליה, מפני שאין בה טעם טוב ואינו נהנה ממנה.
- הבולע בלא לעיסה: מי שבולע ואינו מקבל טעם, אין כאן הנאה המחייבת ברכה.
- הלועס את הרפואה: אף הוא אינו מברך, שהרי זו רפואה ואין בה טעם טוב, ואין זו הנאה של אכילה.
2. ברכות היין על כוסות ליל הסדר
- ברכה ראשונה: האשכנזים מברכים בורא פרי הגפן על כל כוס וכוס מארבע הכוסות.
- ברכה אחרונה: על שתי הכוסות הראשונות אין מברכים ברכה אחרונה בפני עצמה, שברכת המזון הנאמרת אחריהן פוטרת את היין. הברכה האחרונה שבסוף ליל הסדר אינה על הכוס הראשונה.
- אופי הסעודה: סעודת ליל הסדר מורכבת, מפסיקים בה בדיבור ועושים בה פעולות שונות, ומחמת כן נוצרו בה כמה בעיות בברכות, ולכל אחת מהן מצאו הפוסקים את דרכה.
(בסיום הדברים נרמז שהאות ס' שבמילה "כרפס" היא "סוף", וההמשך יתבאר בשיעור הבא בעזרת השם.)