שולחן ערוך סימן תמ"ד, סעיפים ג-ד: ערב פסח שחל בשבת
"אין מבשלין בשבת זה דייסא וכיוצא בו, ואין עושין פת עצומה בקערה. ואם עבר ובישל, והמאכל דבוק בקדירה ואי אפשר לקנחו, יש להדיחו מעט"
(שולחן ערוך סעיף ג)
סעודות השבת ואכילת חמץ
- שתי סעודות על פת: גם בשבת זו חייבים לקיים את סעודת ליל שבת ואת סעודת שחרית על פת, ואכילת חמץ מותרת עד סוף זמן אכילת חמץ, בסביבות השעה עשר.
- הוראת הפוסקים כיום: למעשה כל הפוסקים מורים שלא לבשל בשבת זו מאכלים שיש עמם בעיות של חמץ.
- בעיית הכלים: המבשל מאכלי חמץ נזקק אחר כך לשטוף את הכלים, להצניעם ולהעבירם לחדר של כלי חמץ, וכל זאת בשבת עצמה.
- בעיית החימום: הפלטה כבר הוכשרה לפסח, וחימום מאכלי חמץ עליה עשוי לגרום לנזילה ולבעיות נוספות.
- מה שכן אפשר: מאכלים שאין בהם חמץ, כגון מרק קטניות. בזמנם לא היו כלים חד פעמיים, ולכן הקושי היה גדול יותר.
- פת עצומה בקערה: פירור לחם לתוך סלט או לתוך מאכל אחר. אף שהאכילה עצמה מותרת בזמנה, נשארות אחריה שאריות חמץ שיש להיפטר מהן.
עבר ובישל - הדחת הכלים בשבת
- ההיתר: השולחן ערוך מקל להדיח את הכלי שהמאכל דבוק בו ואי אפשר לקנחו.
- הקושי: שטיפת כלים בשבת לצורך אחר השבת אסורה, וכאן הכלי לא ישמש עוד עד לאחר הפסח.
- יסוד ההיתר: ההדחה נעשית לצורך מצווה, להיפטר מן החמץ. יש מתנגדים להיתר זה.
- דיוק הלשון "מעט": מותר להדיח רק כדי להעביר את החמץ, ולא לשטוף את הכלי שטיפה גמורה לצורך השימוש שלאחר הפסח.
"אחר שאכל בשבת סעודת שחרית, ינער המפה שאכלו בה, ויקנח הקערות באצבעו, ויטמינם עם שאר כלי חמץ"
(שולחן ערוך סעיף ד)
- ניעור המפה: מנער את המפה מן הפירורים.
- קינוח באצבע: אף כאן אין מדובר בשטיפה במים אלא בקינוח הקערות באצבע בלבד.
- הצנעת הכלים: לאחר הקינוח מטמינים את הכלים עם שאר כלי החמץ.
העצה המעשית לסעודת שחרית
- שתי פיתות: הדרך הפשוטה היא לאכול שתי פיתות בלבד, להשתדל שלא ייווצרו פירורים, לאכול מעל מפה, ולגמור את הפת כולה.
- המשך הסעודה: לאחר שחוסלה הפת אפשר להמשיך בכל מאכל שירצה בכלים חד פעמיים, שאותם זורקים בלאו הכי.
- בכלים רגילים: המשתמש בכלים רגילים לא יבשל בהם חמץ, כדי שלא להיכנס לבעיות שלאחר הסעודה.
סילוק שיירי החמץ בשבת
- ביטול והפקר: לאחר האכילה אומר "כל חמירא" ומפקיר את החמץ, ובזה נפטר מאיסור התורה של "לא יראה לך".
- מדוע אין די בהפקר: חכמים חששו שחמץ משמעותי העומד בעין יבוא לידי אכילה בטעות, על ידו עצמו או על ידי ילד, ולכן אין די בכך שהחמץ אינו שלו.
- פח הזבל המשותף: יש אומרים שאפשר להשליך את השיירים לפח הזבל המשותף שבבית, ולא כולם מסכימים לזה.
- חשש חתול וכלב: יש שאומרים שאם חתול או כלב יכולים להוציא את החמץ מן הפח, סימן שהוא עדיין ראוי לאכילת כלב, ואין בהשלכה זו ביעור.
- פתרונות שהוצעו: לעטוף את הכל ולשפוך על זה נוזל חריף כדי לבטלו מאכילה, ויש אומרים שדי לסגור את הכל במפת פלסטיק או בשקית ולקשור היטב.
- המסקנה המעשית: מוטב לא להיכנס לכל הסתבכות זו, ולא לאכול מאכלי חמץ מלבד הפת עצמה.
מצה עשירה בשבת זו
- מנהג אשכנז: האשכנזים אינם אוכלים מצה עשירה בפסח.
- עד סוף זמן אכילת חמץ: ממילא אין בה שאלה, שהרי בשעה זו אף חמץ ממש מותר באכילה.
- שורש השאלה: השאלה לא נולדה מחמת שתי הסעודות הראשונות אלא מחמת סעודה שלישית, שרוצים לקיימה לאחר זמן איסור חמץ.
- מדוע אינה פותרת לאשכנזים: לפי האשכנזים מצה עשירה נחשבת חמץ או ספק חמץ, ולכן יש להיפטר ממנה כמו מן הפת, ולא הרוויח בכך דבר.
- ברכתה: אם קובע עליה סעודה, יש לדון אם מברך המוציא לחם מן הארץ.
- קטניות: במאכלי קטניות אין בעיה.
שבת שאחריה יום טוב - איסור הכנה
העניין אינו מיוחד לשבת זו, אלא קיים בכל שבת שאחריה חל יום טוב.
- היסוד: שבת קדושה מיום טוב, ולכן אין לעשות בשבת שום פעולה לצורך יום טוב.
- עריכת השולחן לליל הסדר: יש הלכה בשולחן ערוך להכין את הסדר מראש, ובשנה שערב פסח חל בשבת אין אפשרות לעשות כן בשבת, שהרי זו הכנה ליום טוב.
- הכנה ביום שישי: אף בהכנה מיום שישי יש קושי, אלא אם כן יש חדר מיוחד שבו מכינים את הכל ואינו משמש לשבת.
- מתי מתחילים: אין לעשות שום הכנה לליל הסדר עד שיוצאת שבת ונכנס יום טוב.
מלאכות שאסורות אף ביום טוב
יש דברים שאף ביום טוב עצמו אין לעשותם, ולכן חייבים להכינם מערב שבת.
- מרור: מי שאוכל חסה אין לו בעיה. מי שאוכל חריין, שדרכו לטחון אותו, יש מן הפוסקים שאוסרים לטחון ביום טוב.
- חרוסת: חיתוך כמו הכנת סלט מותר ביום טוב, אבל טחינה אסורה, ולכן חרוסת הנעשית בטחינה יש להכין קודם.
- מלח: יש אומרים שאף הכנת מלח אסורה ביום טוב.
- הכלל המעשי: כל מה שקשור בטחינה יש להכין ביום שישי.
שעון שבת
- הבעיה: השעון כוון לכבות את האור בשעה שתים עשרה, והסדר נמשך עד שתיים בלילה.
- לפי שמירת שבת כהלכתה: הדבר תלוי בסוג השעון, וברוב השעונים שבזמננו מותר להאריך.
- הכלל: פעולה שקיימת כבר, מותר להמשיך אותה, כגון הזזת הפינים כדי להאריך את הדליקה עד שתיים, וביום טוב בודאי אין בזה בעיה.
נרות, נרונים ואש ליום טוב
- מוקצה בנרונים: בנרונים נשארת למטה חתיכת מתכת, ורוב הפוסקים אוסרים להוציאה, מפני שהיא מוקצה ואסור להזיזה.
- הפתרון: להכין נרות אחרים או נרות סיניים, ולהחליף במקום להוציא את השאריות.
- אש לצורך יום טוב: צריך להכין מערב שבת נר שדולק למעלה מעשרים וארבע שעות, שהרי צריך אש ביום טוב. יש המכינים נר של ארבעים ושמונה שעות, ויש שמתברר שנר של עשרים וארבע שעות דולק בפועל עשרים ושתיים בלבד.
- כלי שמן שהפתילה קבועה בו: בזה אין בעיה, שהוא רק מוסיף שמן והפתילה קבועה במקומה.
דיני כוס ראשון
"מוזגין כוס ראשון ומקדש עליו ומברך שהחיינו"
(שולחן ערוך, דיני כוס ראשון)
"קודם שיקדש יכוין שרוצה לקיים מצות קידוש וגם מצות ארבע כוסות"
(משנה ברורה, בהקדמת הסימן)
(המשנה ברורה מקדים דברים אלו לפני ביאורו על לשון השולחן ערוך.)
כוס הקידוש היא אחת מארבע הכוסות
- עיקר הדין: כוס הקידוש אינה כוס של קידוש בלבד, אלא היא אחת מארבע הכוסות, ויש לה דין של כוס מכוסות הסדר.
- הנפקא מינה: בשבת רגילה יש תוספת שבת, ואדם יכול לקבל את השבת שעה קודם, לקדש ולסעוד. בליל הסדר אי אפשר לעשות כן.
- מדוע אין להקדים: אף שהמצה נאכלת בלילה ממילא, וגם אם יקדים את הקידוש בשעה שש יגיע לאכילת מצה רק לאחר שעתיים של הגדה, הקידוש עצמו מעכב, מפני שהוא אחת מארבע הכוסות וצריך להיות בלילה.
- שורש הדין: נאמר בתורה שאכילת המצה בלילה הזה, והמצה נסמכה לקרבן פסח, "על מצות ומרורים יאכלוהו". קרבן פסח נשחט בין הערביים ונאכל בלילה בלבד, וכל הטקס כפוף לקרבן, ולכן גם הכוסות והשתייה צריכים להיות בלילה.
- התוצאה המעשית: כל הסדר מתעכב לשעה מאוחרת. המניין מתחיל בסביבות שבע וחצי, התפילה מסתיימת בשמונה ורבע, ועד שחוזרים הביתה ומסדרים את הדברים מתחיל הסדר ברבע לתשע, ואי אפשר להקדים.
אמירת הכוונה קודם הקידוש
- נוסח הכוונה: יש נוהגים לומר "הריני מוכן לקדש ולקיים מצות ארבע כוסות", כדי להזכיר לאדם שכוס זו היא חלק מארבע הכוסות.
- הזמן לאמירתה: יש להיזהר לומר זאת לפני הקידוש ולא לאחריו, שהרי לאחר ברכת בורא פרי הגפן אסור להפסיק בין הברכה לשתייה, וכל אמירה נוספת היא הפסק.
כוונה לסיפור יציאת מצרים ואמירת לשם ייחוד
- לשון המשנה ברורה: קודם הקידוש וקודם ההגדה יכוון או יאמר לצאת ידי מצוות סיפור יציאת מצרים.
- מתי אין צורך באמירה: כשהמעשה עצמו מוכיח את הכוונה, אין צורך לומר לשם ייחוד. אדם הטורח להביא לולב לבית הכנסת בסוכות, או שופר בראש השנה, ברור שכוונתו לצאת ידי חובה.
- מתי כן: בדבר שאין בו מעשה, או שהמעשה אינו מוכיח, כגון אדם הקורא בספר, אין הוכחה שכוונתו לצאת ידי מצוות סיפור יציאת מצרים, ולכן רצוי לומר לשם ייחוד.
- צד נוסף: יש אומרים שדיבור עצמו הוא כמעשה, ולפי זה אין צורך באמירה. יש נוהגים כך ויש נוהגים כך.
קידוש במוצאי שבת - יקנה"ז
המשנה ברורה מציין שאם חל יום טוב בשבת אומרים "ויכולו", ואם חל במוצאי שבת מקדשים בנוסח יקנה"ז. השנה הקידוש הוא קידוש מיוחד זה, וכן בכל יום טוב שחל אחרי שבת.
- יין - נוטל את כוס היין ומברך בורא פרי הגפן.
- קידוש - נוסח הקידוש המיוחד של יום טוב.
- נר - בורא מאורי האש.
- הבדלה - נוסח ההבדלה, המבדיל בין קודש לקודש.
- זמן - ברכת שהחיינו.
הנר שבו מבדילים
- הקושי: אין להדליק נר מיוחד להבדלה כדרך שעושים במוצאי שבת, שהרי אסור לכבותו ביום טוב.
- נר של עשרים וארבע שעות: מדליקים מערב שבת נר הדולק למעלה מעשרים וארבע שעות, אלא שיש בו להבה אחת בלבד, ולהבדלה ראוי שתהיה אבוקה, שתי להבות.
- הפתרון: יש שמקרבים את הנר אל נרות יום טוב, ומברכים בורא מאורי האש על נרות יום טוב שהאישה הדליקה או על צירוף הנרות יחד, וזה אותו עניין.
- סדר ההדלקה: יש שיטה שהאישה מדליקה את הנרות תחילה, והם נרות של יום טוב.
האישה המדליקה נרות במוצאי שבת
- הקושי: האישה מדליקה נרות של יום טוב לפני שהיא שומעת הבדלה, ובעודה בשבת.
- מה שעליה לעשות: עליה להמתין עד שייצא זמן השבת, לומר "המבדיל בין קודש לקודש", ואחר כך היא יכולה להדליק ולעסוק בכל צורכי החג.
- לצורך מעשי: עד שהבעל חוזר מבית הכנסת עוברת חצי שעה, ובזמן הזה היא יכולה להכין כל מיני דברים, לאחר אמירת המבדיל בין קודש לקודש. כלל זה נוגע לכל יום טוב שחל אחרי שבת.
מדוע אין מברכים על הבשמים
- ההלכה: בהבדלה זו אין בשמים.
- הטעם: אין נשמה יתרה ביום טוב, ולכן אין הפסד של הנשמה היתרה ביציאה משבת ליום טוב.
- טעם הבשמים במוצאי שבת: הנשמה היתרה מסתלקת, והגמרא דורשת "שבת וי נפש", והאדם מצטער על אבדן הנפש היתרה. אומרים הרמב"ם ואחרים שכדי שלא יצטער מריחים בשמים, שהריח הוא דבר רוחני ונשארת בו איזו הרגשה.
- ההוכחה שאין נשמה יתרה ביום טוב: בהבדלה מיום טוב לחול המועד, בצאת יום ראשון של פסח, מבדילים על היין בלבד, בלא נר ובלא בשמים. מכאן שאין ביום טוב נשמה יתרה, ולכן אף במוצאי שבת שנכנס בו יום טוב אין מברכים על הבשמים.
בדרך אגב · עניינים סמוכים
חוץ לארץ
- שלושה ימים רצופים: בחוץ לארץ יוצא בשנה זו שלושה ימים רצופים, ומורגלים שם להכין נרות ליומיים ושלושה ימים, ואין זה חידוש אצלם.
מעלת ערב פסח שחל בשבת
- אפשרות לנוח: יש אומרים שערב פסח שחל בשבת הוא דבר טוב, מפני שבשאר השנים מגיעים לליל הסדר תשושים, וכאן אפשר לנוח בשבת ולישון אחר הצהריים, ובכך גם נפתרת בעיית האוכל, שהישן אינו רעב.
(המשך העניין יתבאר בשיעור הבא.)