בזבחים פרק ח', משנה י', אנו ממשיכים בסוגיית תערובות של דם. שני המקרים הראשונים שבמשנה פשוטים הם:
"הניתנין מתנה אחת שנתערבו בניתנין מתנה אחת" - דם הטעון נתינה על כותל אחד שהתערב בדם קרבן מסוג שונה, שאף הוא טעון נתינה על כותל אחד בלבד: מעשר, בכור או פסח. לדוגמה, דם מעשר שהתערב בדם בכור. ההלכה: "יינתנו מתנה אחת" - נותנים פעם אחת ודי בכך.
"מתן ארבע במתן ארבע" - דם הטעון נתינה על ארבעת הכתלים שהתערב בדם הטעון אף הוא נתינה על ארבעת הכתלים. ההלכה: "יינתנו במתן ארבע" - נותנים על ארבעת הכתלים בשתי הזאות, אחת בקרן צפון מזרח ואחת בקרן דרום מערב, וכך נעשה כראוי לשני הקרבנות.
לדיוק במושג "מתן ארבע":
ניתן היה לחשוב שהמשנה עוסקת בדם חטאת, שהיא היחידה הטעונה ארבע מתנות ממש - ארבע הזאות. אך אין הדבר כן: החטאת נדונה במשנה הקודמת, שם עסקנו בדמים הניתנים למעלה מן החוט לעומת למטה מן החוט, ואין זה הפשט במשנה שלפנינו. כאן הכוונה בארבע היא לארבעה כתלים, ומדובר בשאר הקרבנות - האשם, העולה, השלמים והתודה - הטעונים "שתיים שהן ארבע", שתי נתינות המתפשטות על ארבעה כתלים. כלומר, שני קרבנות מבין עולה, אשם, שלמים ותודה שדמם התערב.
שיטת הברטנורא בהעמדת המקרה:
הברטנורא לומד שאין המשנה פשוטה כפי שהיא נשמעת. אין המדובר בכוס אחת שבתוכה התערבו דם עולה ודם שלמים, או דם מעשר ודם בכור, אלא בשתי כוסות נפרדות: באחת דם הבכור ובאחת דם המעשר, ואין ידוע איזו מהן איזו; או באחת דם עולה ובאחת דם שלמים, ואין ידוע איזו מהן איזו. הפשט הוא שנותנים משתיהן בנפרד, זו אחר זו, פעם אחת או פעמיים, ואין מצרפים אותן יחד.
הטעם שנקט הברטנורא בגישה זו, שאינה הקריאה הפשוטה במשנה, הוא משום שמשנתנו הולכת לשיטת רבי אליעזר - הוא שאמר במשנה הקודמת שיש להתייחס אל הדם שאינו שייך כאילו הוא מים. רבי אליעזר מחזיק, כפי שרב אשי מראה שהוא לומד ממשנה במסכת פרה, שיש דבר שנקרא "אין בילה": אין הכרח שתערובת של לח בלח, כשני דמים בכוס אחת, תתערב לגמרי, ולפיכך אין ערובה שבכל נתינה תהיה דגימה משני המרכיבים שבתערובת.
ניתן להמחיש זאת בדברים שאינם נוזליים: חמש גולות שחורות וחמש לבנות שהונחו בכוס ונוענעו יחד. כאשר מוציאים מהן שלוש גולות וזורקים אותן על המזבח, ייתכן מאוד שכל שלושתן שחורות או שכולן לבנות, ואין כל הבטחה שתתקבל דגימה שווה משני הסוגים. הדעה האחרת, שהיא ההלכה, סוברת "יש בילה" - הנוזל מתערב בצורה יסודית, וכשמוציאים כפית דם מן התערובת, חציה מסוג אחד וחציה מסוג שני.
מכיוון שרבי אליעזר אינו סובר כדעה זו, והוא העתיד לתפוס מקום בולט במשנה שלפנינו, בהכרח - לפי הבנת הברטנורא - מדובר בשתי כוסות נפרדות שאינן מעורבות זו בזו. לפיכך מתייחסים אל כל אחת מהן כאילו היא עשויה להיות כל אחת מן האפשרויות, ועושים את שתיהן בנפרד, זו אחר זו.
המקרה המרכזי: מתן ארבע שהתערב במתנה אחת:
שני המקרים הראשונים אינם חידוש גדול; המקרה שהמשנה מבקשת להעמיד הוא מה דינו של דם הטעון נתינה על ארבעה כתלים, כדם עולה, שהתערב בדם הטעון נתינה על כותל אחד, כדם בכור. אף כאן יעמיד הברטנורא את הדיון בשתי כוסות דם, אך לשם הפשטות נדון בכוס אחת של דם מעורב, והדין זהה.
רבי אליעזר אומר: "יינתנו במתן ארבע" - נותנים על ארבעת הכתלים. ואם תאמר, הרי אין כל היתר ליישם את דם הבכור על שאר הכתלים, שאינו שייך אלא לכותל אחד? על כך משיב רבי אליעזר כדבריו במשנה הקודמת: אין מתכוונים שאותו חלק של הבכור שבתערובת יהיה קרבן, אלא מתייחסים אליו כאילו הוא מים, ואינו נחשב.
ורבי יהושע, כשיטת החכמים, אינו מקבל את ההתייחסות "כאילו זה מים": הנותן דם על המזבח - דם נתן על המזבח, ואם אינו אמור לעשות כן, אינו אמור לעשות כן. לפיכך אומר רבי יהושע: "יינתנו מתנה אחת" - נותנים פעם אחת על כותל אחד, ודי בכך. ומדוע די בכך? משום שיש בידינו הדין שראינו בפרק ד', משנה א': "כל הניתנין על מזבח החיצון שנתנן במתנה אחת - כיפר", כלומר כל שמונת הזבחים הרגילים, אם הגיע דמם למזבח אפילו פעם אחת - כיפרו. אומר רבי יהושע: מדוע נכניס עצמנו לבעיה של נתינה יותר מפעם אחת ונעשה אפשרות של דבר שאינו נכון - נתינת דם שאינו שייך לארבעה כתלים על ארבעת הכתלים - בשעה שבדיעבד נתינה אחת מספיקה?
המחלוקת בבל תוסיף ובל תגרע:
רבי אליעזר בא לשכנע את רבי יהושע. לשיטתו שלו אין הדיון רלוונטי מלכתחילה, שהרי אין בעיה ליישם דם נוסף על שאר הצדדים מחמת ההתייחסות אליו כאילו הוא מים. אך כעת הוא אומר: אף לשיטתך, רבי יהושע, שאינך מקבל את ההתייחסות לדם כמים כשאין כוונה שהדם הנכנס למזבח יהיה כדם קרבן - אף לשיטתך עליך לעשות כדבריי ולתת על ארבעת הכתלים, שהרי לפניך תערובת דמים ואחד מן הדמים טעון נתינה על ארבעת הכתלים.
אמר לו רבי אליעזר: "והרי הוא עובר על בל תגרע". איסור זה מקורו בפסוק כללי, שאינו עוסק בקרבנות (דברים י"ג, א'): "את כל הדבר אשר אנכי מצווה אתכם אותו תשמרו לעשות, לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו".
בל תוסיף: אם ציווה הקדוש ברוך הוא לקחת ארבעה מינים, אין להחליט שנאה יהיה להוסיף לתערובת מין נוסף. המוסיף - עובר על בל תוסיף.
בל תגרע: מי שאין לו ארבעה חוטים בציצית ומטיל שלושה בלבד - גורע ומפחית מן המצווה, ועובר על בל תגרע.
אף כאן: המצווה היא לתת את הדם ארבע פעמים, על ארבעה כתלים; וכל שאינו נותן את דם העולה על ארבעת הכתלים - גורע מן המצווה מן התורה ועובר על בל תגרע.
אמר לו רבי יהושע: "והרי הוא עובר על בל תוסיף". תקוע אני בין שני האיסורים: אם איני נותן על ארבעה - יש בעיה של בל תגרע; ואם אני נותן - יש בעיה של בל תוסיף, שהרי אני עומד לתת דם שאינו שייך אלא לכותל אחד על ארבעת הכתלים. וכיוון שממילא אין מנוס, מדוע נטריח לעשות את האיסור של ארבע הזאות בשעה שנתינה אחת מספקת בדיעבד?
אמר לו רבי אליעזר: "לא נאמר בל תוסיף אלא כשהוא בעצמו" - אין עוברים על בל תוסיף אלא כשההוספה על המצווה נעשית בלא כל גורם מצווה ממתן. כאן קיים גורם מצווה ממתן: אין נותנים את הדם על ארבעה כתלים כדי להוסיף על מה שאמרה תורה כותל אחד, אלא משום שבנתינה זו עצמה מתקיימת נתינת דם העולה על ארבעת הכתלים, במקום שבו הוא צריך להינתן.
הדבר נכון אף כאשר לפנינו שתי כוסות נפרדות: אמנם ניתן לטעון שהכוס העומדת להינתן על ארבעת הכתלים היא כוס דם בכור, שאינו שייך אלא לכותל אחד; אך יש כאן גורם מצווה ממתן - מאחר שאנו בספק ואיננו יודעים לאן היא שייכת, נותנים אותה על ארבעת הכתלים ליתר ביטחון. ואין זו בעיה של בל תוסיף, שכן הדבר נעשה לשם מצווה ולא מטעם אחר.
הערה: מדוע אין אומרים כאן "עשה דוחה לא תעשה"?
יש כלל שבהתנגשות בין מצוות עשה למצוות לא תעשה - עשה דוחה לא תעשה, כגון ברית מילה בשבת או קרבנות במקדש בשבת. כלל זה אמת הוא, אך אינו רלוונטי כאן, שכן אינו נאמר אלא כאשר מבנה המצווה הוא כזה שאי אפשר לקיים את המצווה בלא לעבור על העבירה. כאן איש לא ציווה לבלבל את הכוסות; היה אפשר להימנע מכך מלכתחילה, ומשעה שנתערבו - האדם הוא שגרם לבעיה. יתרה מזו, בדיעבד יוצא ידי חובה בהזאה על כותל אחד, ואין לומר שחייבים לקיים את המצווה בהזאה על ארבעה כתלים כשאין בכך צורך. לפיכך אין משחקים כאן בקלף של עשה דוחה לא תעשה, אלא אומר רבי אליעזר שכלל בל תוסיף אינו חל כאשר הכוונה אינה להוסיף על התורה, אלא לעשות פעולת מצווה אחרת.
אמר לו רבי יהושע: "לא נאמר בל תגרע אלא כשהוא בעצמו" - אף איסור בל תגרע אינו חל אלא כשהגריעה נעשית בלא גורם מצווה ממתן, ולי יש גורם מצווה ממתן מעולה: איני נותן דם בכור על ארבעה כתלים, שכך הוא דינו. אם כן, תקוע אני בין שני הדברים, ומוטב שלא לעשות דבר: מדוע נטריח את האדם לעבור עבירה או לעשות פעולה נוספת, בשעה שמה שאני עושה הוא התרחיש הטוב ביותר? אין לי כל רווח מנתינת הדם על ארבעת הכתלים, אף אם אמת הוא שאין כאן בל תוסיף ובל תגרע.
ועוד אומר רבי יהושע: איני משוכנע כלל שכך הוא. שמעתי את דבריך - אפשר שאתה צודק שאין בעיה של בל תוסיף ולפיכך גם לא של בל תגרע כשיש נסיבות מקילות של מצווה, ואפשר שיש. ממילא, או שעוברים על שניהם או שאין עוברים על אף אחד מהם. אתה מציע שאין עוברים על אף אחד מהם, ואפשר שאתה צודק; אך אם עוברים על שניהם, בוודאי שלא אתן על ארבעת הכתלים, אלא נתינה אחת מספקת.
ועוד אמר רבי יהושע, לצד האפשרות שיש בל תוסיף ובל תגרע אף בקיום נסיבות מקילות של מצווה: "כשנתת - עברת על בל תוסיף ועשית מעשה בידך" - הנותן על ארבעת הכתלים עובר על בל תוסיף בפעולה יזומה, במו ידיו, בבחינת "קום ועשה", ומלכלך את ידיו בעבירה. "וכשלא נתת - עברת על בל תגרע ולא עשית מעשה בידך" - הבוחר לתת על כותל אחד בלבד אכן עובר על בל תגרע, שנתן אחד במקום ארבעה, אך עשה זאת בשב ואל תעשה, בלא כל פעילות יזומה, כשהוא יושב בחיבוק ידיים.
כלומר: אף אם ייתכן מאוד שיש כאן בל תוסיף ובל תגרע, ואם עליי לבחור באיזה מהם לעבור - מוטב לשבת בחיבוק ידיים ולעבור על בל תגרע מלעבור באופן אקטיבי על בל תוסיף, החמור הרבה יותר.
להלכה: ההלכה כרבי יהושע וכחכמים - נותנים נתינה אחת בלבד ולא ארבע, ואין מקבלים את ההתייחסות לדם שאינו שייך כאילו הוא מים. ואף על פי שההלכה יוצאת שאין בל תוסיף מהווה בעיה כשאין כוונה להוסיף, כלומר כשיש נסיבות מקילות של מצווה, הנקודה היא שמאחר שבדיעבד יוצאים ידי חובה בנתינה אחת, בוודאי מוטב שתיעשה העבירה בשב ואל תעשה - כשם שבמשנה הקודמת הנחנו לדם ולא נתנוהו, המתנו עד שנכנסה השקיעה לתוקפה ושפכנו אותו לאמה. אף כאן, מוטב לא לעשות דבר מלעשות בידיים מעשה שאסרה התורה.
לסיכום: במשנה זו למדנו את דיני תערובות הדם: מתנה אחת שנתערבה במתנה אחת - יינתנו מתנה אחת; מתן ארבע במתן ארבע - יינתנו על ארבעת הכתלים בשתי הזאות; ואת המקרה המרכזי, מתן ארבע שנתערב במתנה אחת, שבו נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע. עמדנו על שיטת הברטנורא שהמדובר בשתי כוסות נפרדות, מחמת שיטת "אין בילה" של רבי אליעזר, ועל מהלך המחלוקת בגדרי בל תוסיף ובל תגרע - עד למסקנה שההלכה כרבי יהושע, שנתינה אחת מספקת, ושעדיפה עבירה בשב ואל תעשה על מעשה בידיים.