משניות ח' ו-ט' עוסקות בתערובת דמים נוספת: שני סוגי דם שנתערבו זה בזה, כאשר מקום מתנתו של האחד למעלה מן החוט האדום, ומקום מתנתו של האחר למטה ממנו.
מקומות המתנה:
דם החטאת ניתן למעלה מן החוט האדום (חוט הסיקרא), על ארבע קרנות המזבח, בעוד שדמם של כל שאר הקרבנות ניתן למטה מן החוט. המקרה שלפנינו הוא של תערובת דם חטאת ודם עולה, שנתערבו כולם יחד.
שיטת רבי אליעזר:
מתן ראשון למעלה: נותן תחילה למעלה מן החוט על ארבע הקרנות, כדין חטאת. לכאורה יש בכך בעיה, שהרי הוא נותן למעלה מן החוט גם דם שמקומו למטה ממנו; אך רבי אליעזר מלמד כי אין בכך איסור מפורש, ודי בכך שיכוון במפורש שאין הוא נותן דם זה כמתן דם קרבן. כוונתו תהיה שהדם הניתן על המזבח הוא דם החטאת בלבד, ואילו הדם האחר דינו "כמים" - אינו נחשב לכלום, ואינו כאן ואינו שם.
מתן שני למטה: לאחר מכן נותן שתי מתנות למטה מן החוט, בקרן צפונית מזרחית ובקרן דרומית מערבית, עבור הדם שמקומו למטה. מתנות אלו מקיימות שתי חובות כאחת: את חובת מתן דם העולה על ארבעת כותלי המזבח, ואת חובת שפיכת שיירי הדם על היסוד - שכן הנותן על הכותל למטה מחוט הסיקרא, מעל היסוד, נחשב כשופך את השיריים על היסוד, אף שאין הדם ניתן ממש על היסוד עצמו. נמצא שבשלב השני נעשה הכל כתיקונו, ואין צורך אפילו להתייחס לדם כמים, ובכך נפתרת הבעיה.
שיטת חכמים:
חכמים חולקים: אין לאדם שום עניין לתת דם למעלה מן החוט האדום, ואף שאין בכך איסור מפורש כשלעצמו - אין זה מקומו ואין זו דרך המתנה. לפיכך הם דוחים את הפתרון של כוונה "כאילו הם מים, כאילו אינם שם", שהרי בפועל נותן הוא את הדם למעלה, במקום שאינו שייך לו.
מכאן נוצר מצב של סתירה הדדית: אין לזרוק את תערובת הדם למעלה מן החוט מפני דם העולה, ואין לזרוק אותה למטה מן החוט מפני דם החטאת - ולפיכך אין זורקים כלל. ממתינים עד שתשקע החמה, ובאותה שעה נפסל כל הדם ושוב אין אפשרות לזרקו, ודינו "ישפך אל אמת המים" - מערכת הניקוז שבעזרה שבבית המקדש.
"ואם לא נמלך ונתן":
כהן שלא נמלך ולא שאל כיצד לנהוג בתערובת של דם חטאת ודם עולה, אלא נתן את הדם כסדרו - תחילה למעלה מחוט הסיקרא כדין דם החטאת, ולאחר מכן למטה - מתנתו כשרה. שהרי בפועל עשה את המוטל עליו: נתן את דם החטאת במקומו ואת דם העולה במקומו. ואף שלדעת חכמים אין לעשות כן לכתחילה, בדיעבד המתנות מועילות.
יתר על כן: אף אם נתן תחילה רק על ארבע הקרנות שלמעלה, מודים אף חכמים שרשאי להמשיך ולתת על שתי הקרנות שלמטה, שכן בדיעבד שייך שם גם דם החטאת, וכל הדמים כשרים. משנעשה השלב הראשון של המתנה למעלה מחוט הסיקרא כדין החטאת, יכולה מתנת הקרבן האחר לירד למטה, וכך הוא הדין.
לסיכום: בתערובת של דם שמקומו למעלה מן החוט האדום עם דם שמקומו למטה ממנו, סבור רבי אליעזר שיש ליתן תחילה למעלה כדין חטאת, בכוונה מפורשת שהדם האחר הוא "כמים", ולאחר מכן שתי מתנות למטה המקיימות גם את מתן דם העולה וגם את שפיכת השיריים על היסוד. חכמים דוחים זאת ומורים שאין זורקים כלל, אלא ממתינים לשקיעת החמה, והדם נפסל ונשפך אל אמת המים. אך אם לא נמלך ונתן, המתנה כשרה בדיעבד, ואף לדעת חכמים משהחל במתנות שלמעלה רשאי להשלים את המתנות שלמטה.