זבחים פרק יד, משנה ח. אנו ממשיכים בסיפור ההיסטורי הנפרש לפנינו במשניות הקודמות, וזו המשנה האחרונה בסדרה.
"באו לירושלים":
בסופו של דבר עובר המשכן לירושלים, ובית המקדש נבנה - מבנה קבוע בעל גג מוצק, שאינו נודד עוד ממקומו, מעשה ידי שלמה המלך. אף הארון מושב למקומו. שלמה המלך החל בבניין בשנה הרביעית למלכותו, והבנייה נשלמה בשנה האחת עשרה, כלומר לאחר שבע שנים. "באו לירושלים" פירושו, אם כן, שבית המקדש נבנה ונשלם.
"נאסרו הבמות, ולא היה להם עוד היתר":
מאותו שלב נאסרו הבמות שוב, ולא זו בלבד, אלא שלא הותרו עוד לעולם. לאחר ירושלים אין במות מותרות כלל. כפי שהוזכר קודם לכן, גויים רשאים להקריב על במות אף בימינו, אך יהודים אינם רשאים.
"והיתה נחלה":
זו משמעות המילה "נחלה" שבפסוק, שהוזכר גם קודם לכן. משה רבינו אומר: "כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה":
"המנוחה" - שילה, מקום של מנוחה.
"והנחלה" - מקום הירושה הקבועה, ירושלים, שהיא מקום קבוע כנחלה העומדת לעד.
ירושלים ממשיכה לנצח, ואין עוד שום אפשרות אחרת.
"קדשים קלים נאכלים לפנים מן הקלעים":
כפי שנאמר בארבע המשניות הקודמות, קדשים קלים נאכלים בתוך הקלעים כפשוטו. אולם בבית המקדש לא היו קלעים כלל: לא חצר של יריעות, אלא עזרה מוקפת כתלים. אף שבית המקדש של שלמה המלך היה צנוע בהרבה מזה שאנו לומדים עליו במסכת מידות - בית המקדש שבנה הורדוס שנים רבות מאוד לאחר מכן - הרי המשנה נקטה כאן בביטוי "לפנים מן הקלעים" משום הזיכרון בלבד, מאחר שכך נאמר בארבע המשניות האחרות. השימוש באותו מונח מקל על הזכירה ועל שינון המשניות בעל פה, אך למעשה לא היו שם יריעות אלא כתלים.
"ומעשר שני לפנים מן החומה":
מקום האכילה של הקדשים הקלים - מכל הסוגים המובאים לירושלים - ושל מעשר שני, הוא בתוך חומת ירושלים עצמה. וכן נאמר (דברים יד, כג): "וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם, מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ" - את המעשר השני יש לאכול שם, בתוך חומות ירושלים.
זהו הדין אף בזמן הזה. בשנות בית ראשון ובית שני כך התנהלו הדברים, ואף כיום, מי שעומד לאכול מעשר שני - אכילתו בתוך חומות ירושלים. וכפי שציין החכם עובדיה, בוודאי כשנזכה להביא את קרבנות בית המקדש, יובאו וייאכלו בתוך חומות ירושלים.
בכך מסתיימת סדרת המשניות העוסקת בהשתלשלות מקומות ההקרבה והאכילה, מן המשכן במדבר ועד לקביעותה הנצחית של ירושלים.