לפנינו השלמים, המהווים את הדגם העיקרי של קדשים קלים. המשנה הפרידה אותם משני הקרבנות שנמנו במשנה הקודמת, משום שמסגרת הזמן שלהם ארוכה יותר: שני ימים והלילה שביניהם. זהו הסוג הנפוץ ביותר של קרבן, לאחר העולה.
שני אופנים שבהם באים השלמים:
שלמי נדבה: אדם המבקש להביא קרבן לה' ולאכול מבשרו - דבר מקובל בזמן בית המקדש - היה מביא שלמים בנדבה, הקרבן היה נקרב, ולאחר מכן אכלו ממנו.
שלמי חובה: ישנה קבוצה שלמה של שלמים הבאים מחובה - שלמי חגיגה. שלוש פעמים בשנה, בעלייה לבית המקדש בשלושת הרגלים (פסח, שבועות וסוכות), מצווה האדם שלא להופיע בידיים ריקות לפני ה', אלא לבוא עם שני סוגי קרבנות: עולת ראייה, ולאחריה שלמי חגיגה - שלמים הבאים מחובה.
נוסף על כך, בכל יום מימי החג - ובכלל זה ימי פסח, סוכות ושמיני עצרת - חלה חובת השמחה, שמכוחה יש לאכול בשר קרבן בכל יום ויום. מי שיש לו קרבן אחר להביא, כגון מעשר, יכול להביאו ולאכול ממנו; ואם אין בשר קרבן אחר בסביבה, על אחד מבני המשפחה או מן החברים להביא שלמי שמחה - שלמים נוספים לצורך השמחה, אף הם בתורת נדבה - ולאכול מבשרם בכל יום מימי החג.
לשון המשנה:
"השלמים קדשים קלים" - מעמדם, כפי שהוסבר לעיל, הוא קדשים קלים, ולפיכך שחיטתם בכל מקום בעזרה. דמם טעון שתי מתנות שהן ארבע - צפון מזרח ודרום מערב, כדין הקרבנות הקודמים.
הבשר, בין חלקו של מביא הקרבן ובין מתנות הכהנים שיידונו להלן, נאכל בכל העיר ירושלים, לכל אדם - בלא הגבלה של כהונה וכדומה - ובכל דרך של הכנה ואכילה, בשונה מקרבן פסח.
זמן האכילה:
מסגרת הזמן רחבה מכל שראינו עד כה: שני ימים ולילה אחד. אפשר לאכול מן הבשר ביום הראשון, וכן ביום השני - אף שטעמו כבר פחות, משום שהחל להתקלקל. ולא זו בלבד: מי שלא אכל את הבשר ביום הראשון בעודו טרי, כפי שראוי לעשות, חייב לאכלו ביום השני, שאם לא כן ייוותר הבשר מעבר לזמנו - ואיסור נותר הוא איסור מן התורה.
המורם מהם - חלקי הכהנים:
"המורם מהם כיוצא בהן" - החלקים המופרשים והניתנים לכהנים הם החזה והשוק, כפי שראינו בקרבן התודה: החזה הוא החלק שבחזה הבהמה, והשוק הוא הירך הימנית האחורית. דינם כדין שאר הבשר: נאכלים בתוך ירושלים, לשני ימים והלילה שביניהם.
"אלא שהמורם מהם נאכל לכהנים" - בנקודה אחת שונה דינם: החזה והשוק נאכלים לכהנים בלבד - להם, לנשיהם, לבניהם ולעבדיהם. וכפי שנתבאר במשנה הקודמת: "נשיהם" - הנשואות להם בפועל; "בניהם" - הילדים הגרים בביתם או שהם חלק מן המשפחה, ולא בנות שנישאו לזרים; "עבדיהם" - עבד כנעני, עבד שאינו יהודי, ולא עבד עברי.