זבחים פרק ה, משנה ו. מכאן עוברת המשנה לקטגוריה השנייה של הזבחים - קדשים קלים. כפי שלמדנו, הקדשים הקלים נבדלים מקדשי הקדשים בשלושה עניינים עיקריים:
אין הם נתונים למעילה בעודם חיים; לאחר שחיטתם ייתכן שהם נתונים למעילה.
העבודה נעשית עבורם בכל מקום בעזרה, ולא רק בחלק הצפוני.
לאחר הקרבתם נאכל הבשר בכל מקום בתוך חומות ירושלים, ולא רק בתוך העזרה, חצר בית המקדש.
התודה ואיל נזיר:
הנושא הראשון שבו דנה המשנה כאן הוא התודה ואיל נזיר. אלו הן מעין תת-קטגוריות של השלמים, כאשר קרבן השלמים הוא האב-טיפוס העיקרי לקדשים קלים. התודה ואיל נזיר מובאים במשנה זו בנפרד ותחילה, משום שהם נבדלים מן השלמים בשני יסודות בסיסיים:
הלחם: קרבן התודה בא עם כיכרות לחם - ארבעה מיני לחם, ואיל נזיר בא עם שני מיני לחם.
זמן האכילה: בשלמים נאכל הבשר ביום ההקרבה, בלילה שאחריו וביום שלמחרת; בתודה ובאיל נזיר - ביום ההקרבה ובלילה שלאחריו בלבד, מסגרת זמן קצרה יותר.
קרבן התודה:
התודה היא בעיקרה כשלמים, והיא מובאת על מצבים מסוימים שבהם היה אדם בסכנה ולאחר מכן ניצל. הסימן שמביאה הגמרא ידוע כ'חיים' - חית, יוד, יוד, מם:
ח' - חבוש: מי שהיה מוחזק בשבי.
י' - ייסורים: מי שהתמודד עם סבל ומחלה.
י' - ים: מי שחצה את הים.
ם' - מדבר: מי שחצה את המדבר.
כל אלו מצבים מסכני חיים, והשורד אותם מביא תודה - קרבן הודיה להשם. יסוד זה משתקף גם בהלכה של ימינו: אף שאין בית המקדש קיים, מברכים אנו את ברכת 'הגומל' - "הגומל חיים טובים" - הנאמרת בבית הכנסת על ידי מי שנחלץ ממצבים אלו.
איל נזיר:
פירוש הביטוי כמשמעו - האיל של הנזיר. בהשלמת תקופת נזירותו מביא הנזיר מספר קרבנות, והעיקרי שבהם הוא איל הנזיר. זהו הקרבן שבו נגזז שערו של הנזיר, מונח מתחת לסיר, ומשתמשים בו באש שמתחת לסיר. ביסודו של דבר אף הוא כשלמים, אלא שיש בו שלושה הבדלים בולטים:
פרק הזמן לאכילתו קצר יותר, כתודה.
באים עמו שני מיני לחם, ולא ארבעה כתודה, ואין אף אחד מהם חמץ; בתודה, אחד מארבעת המינים הוא חמץ.
המתנות הניתנות לכהן: מלבד המתנות הרגילות שבשלמים ובתודה - החזה (החזה והגרון של הבהמה) והשוק (הרגל האחורית הימנית) - נותן איל נזיר גם את הזרוע, היא הרגל הקדמית הימנית. זו הזרוע הבשלה המתבשלת באותו סיר שמעל שערו.
דיני המשנה:
"התודה ואיל נזיר, קדשים קלים" - דרגת קדושתם פחותה.
"שחיטתן בכל מקום בעזרה" - ניתן לשחוט אותם בכל מקום בשטח העזרה, מעזרת ישראל ופנימה.
"ודמן טעון שתי מתנות שהן ארבע" - כאשם, כעולה וכשלמים שנזכרו לעיל: זורקים את הדם בשתי מתנות שהן ארבע, בשתי הפינות - הקרן הצפונית מזרחית והקרן הדרומית מערבית.
"ונאכל בכל העיר" - את הבשר אפשר לאכול בכל מקום בתוך העיר ירושלים.
"לכל אדם" - כל אחד יכול לאכול ממנו, ולא כהנים או זכרי כהונה בלבד.
"בכל מאכל" - אפשר לאכול אותם בכל אופן, וגם הכנת המאכל יכולה להיעשות בכל דרך, בשונה מקרבן הפסח.
"ליום ולילה עד חצות" - מסגרת הזמן קטנה מזו של השלמים הרגילים: יום ההקרבה והלילה שלאחריו בלבד, ורק עד חצות, מדין דרבנן. לפיכך אין להשאירו עד הבוקר, והאוכלו חייב כרת.
"המורם מהם":
אלו החלקים המופרשים כדי להינתן לכהן. הביטוי "מורם" הוא כלשון תרומה, מלשון מתנה, ומשמעותו גם הרמה, רוממות והגבהה. בתודה - החזה (החזה והגרון) והשוק, הרגל האחורית הימנית; ובאיל נזיר גם הזרוע, הרגל הקדמית בצד ימין.
הלחמים:
בתודה: ארבעה מיני לחם, אחד מהם חמץ. מכל מין אופים עשר חלות, ובסך הכול ארבעים חלות; ואחת מכל אחד מארבעת המינים, כלומר ארבע חלות, ניתנות לכהנים לאכול.
באיל נזיר: שני מיני לחם, ואין בהם חמץ. אף כאן אופים מכל מין עשר חלות, ובסך הכול עשרים חלות; ואחת מכל מין, שתיים בסך הכול, הולכות לכהנים.
כל הדברים הללו, "כיוצא בהן", מעמדם כמעמד הבשר: נאכלים בכל מקום בירושלים ובאותו פרק זמן - ביום ובלילה שלאחריו.
"אלא שהמורם ניתן לכהנים, לנשיהם, ולבניהם, ולעבדיהם":
האוכלים את החלק המופרש הניתן לכהנים אינם זכרי כהונה בלבד, אלא:
"לנשיהם" - אישה הנשואה לכהן, ובאופן ספציפי בנישואין, שהיא אשתו בפועל, ולא בקידושין בלבד, שאף שהם נשואים מבחינה הלכתית אין הם חיים יחד כאיש ואישה.
"ולבניהם" - ילדיהם, ובאופן ספציפי ילדים שהם חלק ממשפחת הכהן בפועל; לפיכך אין הדבר כולל, למשל, בת שנישאה למי שאינו כהן.
"ולעבדיהם" - מדובר באופן ספציפי בעבד כנעני, עבד שאינו יהודי החי כחלק ממשק הבית. אף הוא מבני משק ביתו של הכהן, ורשאי לאכול מן המתנות הניתנות מקרבנות אלו.
לסיכום: במשנה זו פתחנו בקטגוריית הקדשים הקלים ובשלושת ההבדלים שבינם לבין קדשי הקדשים, ולמדנו את דיני התודה ואיל נזיר - שחיטתם בכל מקום בעזרה, שתי מתנות שהן ארבע, אכילתם בכל העיר לכל אדם ובכל מאכל, ליום ולילה עד חצות. כמו כן עמדנו על טעם קרבן התודה ועל סימן 'חיים', על ייחודו של איל הנזיר, על מיני הלחמים שבכל אחד מהם, ועל המורם מהם הניתן לכהנים, לנשיהם, לבניהם ולעבדיהם.