אנו ממשיכים בזבחים פרק ו', משנה ג'. אף שנושאו המרכזי של הפרק הוא קרבנות העוף, סוטה המשנה לרגע מן העניין: מאחר שעסקנו בעבודות הנעשות מעל גבי המזבח, נעמוד כאן על סדר העלייה אליו.
סדר העלייה למזבח:
"כל העולין למזבח, עולין דרך ימין, ומקיפין, ויורדין דרך שמאל" - כל העולה על גבי המזבח עולה בצדו הימני של הכבש. העומד בדרום, בתחתית הכבש, ופניו אל המזבח - צד ימינו הוא הצד המזרחי.
יסוד הדבר: כל פנייה בבית המקדש נעשית לצד ימין. לפיכך עולה הכוהן בצד המזרחי, מגיע אל הפינה ופונה ימינה, מקיף את המזבח כולו (נגד כיוון השעון), ויורד בצדו השני - הצד המערבי. הרי זו הקפה שלמה, וזהו הסדר הרגיל.
שלושת היוצאים מן הכלל:
"חוץ מן העולה לשלושה דברים אלו, שהיו עולין דרך שמאל וחוזרין על העקב" - ואלו הם:
ניסוך המים.
ניסוך היין.
עולת העוף.
בשלושה אלו עולה הכוהן דרך שמאל - הצד המערבי - סב על עקבו ויורד מיד באותו צד עצמו, בלא להקיף את המזבח.
טעם החילוק:
שלושה אלו טעונים תמימות וטהרה, ועל גבי המזבח מצוי עשן רב (ולעיתים אף אפר):
המים והיין: אין רצוננו שהעשן ייכנס לתוכם, שכן דבר זה היה פוסל אותם.
עולת העוף: העוף עלול להיחנק מן העשן העולה מאש המזבח ולמות, ובכך שוב אינו כשר לקרבן.
לפיכך אין מקיפים את המזבח כולו, שהקפה שכזו הייתה מאריכה את החשיפה לעשן; אלא עולים דרך שמאל אל המקום הנדרש בלבד, ויורדים מיד באותה דרך עצמה.
לסיכום: למדנו כי כלל העולים למזבח עולים דרך ימין, מקיפים את המזבח ויורדים דרך שמאל, ושלושה יוצאים מן הכלל - ניסוך המים, ניסוך היין ועולת העוף - שבהם עולים דרך שמאל וחוזרים על העקב, כדי למעט את מגע העשן שעלול לפסול את הקרבן.