אנו ממשיכים בזבחים פרק ז' משנה ב', העוסקת בדרישות שנאמרו בעולת העוף. יסוד הדברים: העולה צריכה להיעשות כמעשה עולה, במקומה הראוי, ודמה צריך להינתן כהלכה.
יסודות ההקרבה בעולת העוף:
מליקה כהלכתה - חיתוך שני הסימנים והסרת הראש.
מקום המליקה - למעלה, על הכבש או על רצפת המזבח, ולא על הקרקע.
הזאת הדם - למעלה מחוט הסיקרא, בקרן דרומית מזרחית, שבה נעשית עבודה זו.
ובשונה מחטאת העוף: אם נעשתה העולה שלא לשמה - כלומר שנעשתה מתוך כוונה שזו חטאת העוף, בין בשעת המליקה ובין בשעת הזאת הדם - אין הדבר פוסל אותה, אלא שאין היא נחשבת לבעלים לשם חובתם.
לשון המשנה:
"עולת העוף שעשאה למעלה כמעשה עולה לשם עולה - כשרה" - נעשתה במקומה, למעלה על גב המזבח, כמעשה עולה כראוי: מליקת שני הסימנים והסרת הראש, ואף המחשבה הייתה לשם הקרבן הנכון, עולה. זהו סדר עשייתה לכתחילה, ולפיכך כשרה.
"כמעשה עולה לשם חטאת" - עשה את המעשה כראוי, אך כיוון בדעתו לשם חטאת - כשרה, ואינה פסולה, "ובלבד שלא על שם בעלים": מי שהתחייב בעולת עוף זו (למשל זבה) אינו יוצא בה, ועליו להביא עולת עוף אחרת.
"כמעשה חטאת לשם עולה" - הקריבה כדרך שמקריבים חטאת, כגון שמלק סימן אחד בלבד וכיוצא בזה, ואף שכיוון בדעתו לשם עולה - אין הדבר מועיל.
"כמעשה חטאת לשם חטאת" - כל שכן שאין הדבר מועיל: עשה מעשה חטאת בקרבן שהוא עולה, ואף כיוון בדעתו לשם חטאת. בשני האופנים הללו - פסולה.
"עשאה למטה - כמעשה כולן פסולה":
כל האמור לעיל הוא בעולה שנעשתה למעלה, בין כשהמליקה נעשתה כדרך עולה ובין כשהמחשבה הייתה לשם עולה. אך אם עשאה למטה - שנתן את הדם למטה מחוט הסיקרא, או שמלק למטה ולא על גב המזבח אלא על הקרקע - הרי היא פסולה בכל האופנים. אין דין זה שונה מכל פסול אחר: כשם שאם לא חתך את שני הסימנים פסולה, כך עשייה שלא במקומה פוסלת לגמרי.
לסיכום: במשנה זו למדנו את דיני עולת העוף שנעשתה למעלה בארבעה אופנים - כמעשה עולה לשם עולה וכמעשה עולה לשם חטאת, ששניהם כשרים (אלא שבשינוי הכוונה אינה עולה לבעלים לשם חובה), וכמעשה חטאת לשם עולה או לשם חטאת, שבשניהם פסולה. ולעומת זאת, כשעשאה למטה - פסולה בכל האופנים, ככל פסול שבעבודה.