עד כה מנינו את התנאים המעכבים ואת הפסולים העלולים להתרחש במהלך ארבע עבודות הדם העיקריות: השחיטה, הקבלה, ההולכה והזריקה. לפיכך באה משנתנו לקבוע שפעולה שאינה אחת מארבע העבודות הללו, אף אם נעשתה בידי פסול, אין בה בהכרח פסול.
מסירת הדם לידי פסול:
הקבלה חייבת להיעשות בידי כהן טהור. אם קיבל כהן כשר את הדם, ולאחר מכן מסר את כלי השרת המקודש שבו נמצא הדם למי שאינו כשר לקבלה - כגון כהן טמא או זר - לא נפסל דבר. הפסול מחזיר את הכלי לידי הכהן הכשר, והעבודה נמשכת. עצם העובדה שאדם פסול החזיק בכלי אינה מהווה בעיה כלל.
ראוי לציין: אם פסע אותו פסול פסיעה אחת לעבר המזבח, הרי זו הולכה - הבאת הדם אל המזבח - וההולכה בידי פסול פוסלת את כל התהליך. אך אם עמד במקומו, די בכך שיחזיר את הכלי לכהן הכשר.
פעולות נוספות שאינן פוסלות:
החזקה ביד שמאל - כל העבודות (שחיטה, קבלה, הולכה וזריקה) צריכות להיעשות ביד ימין. אם קיבל הכהן את הדם בכלי שרת בידו הימנית והעביר את הכלי לרגע לידו השמאלית, עצם ההחזקה ביד שמאל אינה פוסלת; מחזיר את הכלי לימינו, והכול כשר.
שפיכה לכלי שאינו מקודש - אם התקבל הדם בכלי שרת ולאחר מכן נשפך לכלי אחר שאינו מקודש, הואיל והתקבל מתחילה בכלי הראוי - הכול כשר. שופכים אותו בחזרה לכלי השרת וממשיכים.
דם שנשפך על הרצפה - אם התקבל הדם כראוי בכלי שרת ולאחר מכן נשפך על הרצפה, ואסף אותו הכהן מן הרצפה בחזרה אל הכלי - כשר.
לעיל למדנו שדם שנפל על הרצפה פסול, אך אין הדברים סותרים: שם מדובר בדם שירד מן הצוואר ישירות אל הרצפה. הדרישה בקבלה היא לקבל את הדם ישירות מצוואר הבהמה הנשחטת אל כלי שרת מקודש. משנתקיימה קבלה כהלכתה, שפיכת הדם על הרצפה לאחר מכן אינה פוסלת, ודי באיסוף הדם והבאתו למקום שהוא צריך להגיע אליו. ואולם אם נשפך ישירות מן הצוואר על הרצפה - פסול.
מעשים חסרי משמעות בעבודת הזריקה:
"נתנו על גבי הכבש" - אדם הפסול לזריקה, כגון כהן טמא או זר, נתן את הדם במקום שאין הוא אמור להינתן בו. הכבש הוא העלייה אל המזבח, וכפי שראינו בפרק הקודם ברשימת הדרישות, אין זה מקום נתינת הדם. הואיל והאדם היה ממילא פסול לזריקה, והכבש ממילא אינו מקום הנתינה, נחשב הדבר כאילו לא אירע מעשה: בין שניתן הדם על הכבש ובין שנשפך במקום אחר, אין הבדל. אין זו נקראת זריקה, ולפיכך אין זו זריקה פסולה שנעשתה בידי פסול. הדם אמנם נשפך, אך העבודה לא נפסלה, וניתן להביא דם חדש ולנסות שוב.
וכן הדין בשאר המקרים שמונה המשנה:
"שלא כנגד היסוד" - הדם ניתן על המזבח, אך לא כנגד חלק שיש יסוד תחתיו. כפי שאמרנו, הכוונה לכותל הדרומי ולכותל המזרחי, למעט אמה אחת בפינות של כל אחד מהם.
"או שנתן את הניתנין למטה למעלה" - דם שאמור להינתן מתחת לחוט הסיקרא, הקו האדום שבמזבח - וזהו דינם של כל הקרבנות למעט החטאת - וניתן מעל אותו חוט. אין זה נחשב מעשה זריקה.
"ואת הניתנין למעלה למטה" - דם שאמור להינתן למעלה מחוט הסיקרא, כדם החטאת הניתן על ארבע הקרנות, וניתן למטה מן החוט. אין זה נחשב מעשה זריקה ואינו תקף, ולפיכך אם עשה זאת אדם שאינו כשר - לא פסל דבר.
"את הניתנין בפנים בחוץ" - דם שאמור להינתן בפנים, כאותן חטאות מיוחדות המוקרבות על המזבח הפנימי, וניתן על המזבח החיצון. אף שאין זה כראוי, נחשב הדבר מעשה חסר משמעות ואינו נקרא זריקה.
"ואת הניתנין בחוץ בפנים" - דם שאמור להינתן על המזבח החיצון, כשלמים, חטאת או עולה, וניתן בפנים על מזבח הזהב הפנימי. אף זה מעשה שאין לו טעם, ואינו נחשב מעשה זריקה.
בכל המקרים הללו, אף על פי שהדם כבר אינו בידינו, לא נפסל הקרבן, וניתן לנסות שוב.
"אם יש דם הנפש - יחזור הכשר ויקבל":
אם עדיין יש דם הזב מצוואר הבהמה השחוטה - מצב שאינו שכיח, אך אפשרי מבחינה תיאורטית כאשר פרק הזמן שבין הקבלה הראשונה לזריקה קצר מאוד - יכול הכהן הכשר לקבל הזדמנות שנייה: לקבל דם חדש ולעשות את העבודה כתיקנה.
לסיכום: בחלק זה למדנו כי פעולה שאינה אחת מארבע עבודות הדם אינה נפסלת בידי פסול: מסירת כלי השרת לפסול העומד במקומו, החזקת הכלי ביד שמאל, שפיכת הדם לכלי שאינו מקודש ואיסוף דם שנשפך לאחר קבלה כשרה - כל אלו אינם פוסלים. כמו כן ראינו כי נתינת דם במקום שאינו מקום הזריקה - על הכבש, שלא כנגד היסוד, למעלה במקום למטה ולהיפך, ובפנים במקום בחוץ ולהיפך - אינה נחשבת זריקה כלל, ולפיכך אין בה פסול, ואם יש עדיין דם הנפש - יחזור הכשר ויקבל.