בשעה טובה אנו פותחים בפרק השלושה עשר של מסכת זבחים. נפתח במשנה א', העוסקת באיסורי שחיטה והעלאה מחוץ לעזרה.
לשון המשנה:
"השוחט ומעלה בחוץ - חייב על השחיטה וחייב על העלייה" - השוחט קרבן מחוץ לעזרה ומעלה אותו שם, עבר על שני איסורים נפרדים:
איסור שחיטה בחוץ - אין אדם רשאי לשחוט קרבן מחוץ לעזרה.
איסור העלאה בחוץ - אין אדם רשאי להקריב קרבן מחוץ לעזרה.
מאחר שאלו שני איסורים נפרדים, מתחייב עליהם בנפרד - קרבן חטאת על כל אחד ואחד מהם.
שיטת רבי יוסי הגלילי:
רבי יוסי הגלילי חולק ומחלק בין שני מקרים:
"שחט בפנים והעלה בחוץ - חייב" - השוחט את הקרבן בתוך העזרה כדינו, ולאחר מכן העלה אותו בחוץ, חייב על ההעלאה, שכן עד לאותה שעה היה הקרבן כשר לגמרי.
"שחט בחוץ והעלה בחוץ - פטור" - השוחט בחוץ ואף מעלה בחוץ, פטור על ההעלאה, משום שלא העלה אלא דבר פסול: הקרבן כבר נפסל בשחיטתו בחוץ, קודם שהעלהו. נמצא שאינו חייב אלא על השחיטה בלבד.
תשובת חכמים:
"אף השוחט בפנים ומעלה בחוץ, כיוון שהוציאו - פסלו" - אף במקרה שבו נשחט הקרבן בפנים והועלה בחוץ, בשעת ההעלאה כבר עומד לפניו דבר פסול, שהרי משהוציא את הקרבן מחוץ לעזרה נפסל בכך.
מכאן ההוכחה: מאחר שהתורה מחייבת על העלאה בחוץ גם במקרה זה, מוכח שחיוב ההעלאה בחוץ כולל אף דבר שנפסל כבר.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי השוחט ומעלה בחוץ חייב שתיים - על השחיטה ועל ההעלאה. רבי יוסי הגלילי סבר שהשוחט בחוץ פטור על ההעלאה, שכן לא העלה אלא דבר פסול, וחכמים השיבו לו שאף בשוחט בפנים ומעלה בחוץ כבר נפסל הקרבן ביציאתו, ובכל זאת חייב - ומכאן שחיוב ההעלאה בחוץ נוהג אף בדבר פסול.
בחלק הבא נעבור למשנה ב'.