זבים, פרק א, משנה ה. כל הפרק הראשון של מסכת זבים עוסק בספירה: כמה ראיות ראה האיש הזה, והאם הן היו ביום אחד, בשני ימים או בשלושה. המספר הוא שקובע הכול: האם הוא זב קטן, טמא ולא יותר מזה, או זב גדול שצריך תהליך טהרה מלא ולהביא קרבן. משנתנו מכניסה לתוך הספירה הזאת עיקרון מפליא: לפעמים ראייה אחת, אם היא נמשכת זמן רב דיו, נמנית כיותר מאחת.
ראייה אחת מרובה כשלוש
המשנה פותחת: "ראה אחת מרובה כשלש" (ראה ראייה אחת שנמשכה כשיעור שלוש ראיות). ומניין אנו יודעים מהו השיעור הזה? התנא נותן קנה מידה מוכר: "שהיא כמגדיון לשילוח", כשיעור הזמן שאדם מהלך מגדיון עד השילוח, אותו מעיין מפורסם שבירושלים.
ואחר כך מציעה המשנה דרך נוספת לבטא את אותו שיעור עצמו: "שהן כדי שתי טבילות וכשני ספוגין", הזמן הדרוש לשתי טבילות במקווה יחד עם שני ניגובים לאחריהן. שני התיאורים עולים לשיעור זמן דומה, שהוא בקירוב הזמן שאדם הולך בו מאה אמה.
על אדם כזה פוסקת המשנה: "הרי זה זב גמור". ראייתו האחת נמשכה כל כך, עד שההלכה מתייחסת אליה כשלוש ראיות, ולכן הוא נושא את המעמד במלואו: תהליך הטהרה המורכב יותר, שסופו הבאת קרבן.
ראייה אחת מרובה כשתיים
המשנה ממשיכה במקרה קצר יותר: "ראה אחת מרובה כשתים", הראייה נמשכה, אך רק כשיעור שתי ראיות, כלומר כדי טבילה אחת וספוג אחד. כאן הוא אינו מגיע לדרגת זב גדול, אבל גם אינו יוצא נקי מכל דבר. הוא מטמא משכב ומושב: כל מה שהוא שוכב עליו או יושב עליו נטמא ממנו, דווקא משום שאותה ראייה מרובה נמנית כשתיים.
וכיצד אדם כזה חוזר ונטהר? המשנה מפרטת: הוא "צריך ביאת מים חיים", עליו לבוא במים חיים נובעים, ועם זאת הוא "פטור מן הקרבן". קרבן הוא חיובו של זב גדול בלבד, ותואר זה מצריך חשבון של שלוש ראיות, וחשבונו של זה עומד על שתיים.
שיטת רבי יוסי
המשנה מסתיימת בהשגה של רבי יוסי. לדעתו, "לא אמרו אחת מרובה", כלומר דין ראייה אחת שנמשכה ונחשבת כמה ראיות, נאמר "אלא אם כן יש בה כדי שלש": רק כשהראייה נמשכה כשיעור שלוש שלם, אותו מהלך של מאה אמה. אבל למנות ראייה אחת כאילו היא שתיים, בזה סובר רבי יוסי שלא נאמר דבר כזה מעולם. המחלוקת נסמכת על אופן הבנת הפסוקים בספר ויקרא: הדעה הראשונה מוצאת בהם מקור לכך שראייה אחת נחשבת כשתיים, ורבי יוסי אינו מוצא.
נמצא שראייה אחת רצופה יכולה להיות שווה לראייה אחת, לשתיים או לשלוש, והכול תלוי אך ורק במשך זמנה, ולדעת רבי יוסי רק שיעור שלוש שלם יש בו כוח כזה. השעון, בהלכה הזאת, הוא זה שסופר.