זבים, פרק ה, משנה א. הפרק החמישי נפתח בכינוס מסודר ובהיר של כמה כללי טומאה וטהרה שכבר עלו במשניות הקודמות. זו חזרה מעולה לפני שממשיכים הלאה.
נגיעה בזב והיסטו
ארבעה מקרים פותחים את המשנה: "הנוגע בזב", מי שנוגע בזב; "או שהזב נוגע בו", או שהזב הוא הנוגע; "המסיט את הזב", מי שמזיז את הזב ממקומו; "או שהזב מסיטו", או שהזב מזיז אותו. בכל ארבעתם כאחד הדין הוא שאדם זה "מטמא אוכלין ומשקין", וכן "וכלי שטף", אך רק "במגע, אבל לא במשא".
אדם כזה מעביר טומאה לאוכלין, למשקין ולכלי שטף, כלומר כלים שניתן להשיבם לטהרתם בהטבלה במקווה. אבל הוא מעביר את הטומאה הזאת רק דרך מגע, נגיעה ממשית, ולא דרך משא, נשיאת דבר בלי לנגוע בו.
כללו של רבי יהושע
כאן קובעת המשנה כלל רחב בשם תנא: "כלל אמר רבי יהושע", וזה כללו: "כל המטמא בגדים בשעת מגעו, מטמא אוכלין ומשקין להיות תחילה, וידיים להיות שניות, ואינו מטמא לא אדם ולא כלי חרס".
במי מדבר רבי יהושע? בכל מי שהתורה נתנה בו כוח לטמא בגדים, ודווקא בשעה שהוא עודנו מחובר לאב הטומאה עצמו, כגון זב או זבה שהוא נוגע בהם באותו רגע. באותה שעה ממש הוא יכול גם להעלות אוכלין ומשקין לדרגה הראשונה של טומאה, ראשון לטומאה, שמשנתנו מכנה אותה תחילה. ואם ייגע בידיו של אדם אחר, אותן ידיים יורדות דרגה נוספת והופכות שני לטומאה.
מה שאינו יכול לעשות, גם באותה שעה, הוא לטמא אדם, ואינו יכול לטמא כלי חרס. הוא פועל על בגדים אך לא על אנשים.
לאחר פרישתו ממטמאיו
המשנה ממשיכה: "לאחר פרישתו ממטמאיו, מטמא משקין להיות תחילה, ואוכלין וידיים להיות שניות, ואינו מטמא בגדים".
משעה שאינו נוגע יותר בדבר שטימא אותו, כוחו נחלש במקצת. הוא עדיין יכול להביא משקין לדרגת תחילה, ראשון לטומאה, ועדיין מביא אוכלין, וכן ידיים, לדרגת שני לטומאה. וזאת מפני שהוא עצמו נושא כעת מעמד של ראשון לטומאה.
מה שאינו יכול עוד לעשות הוא לפעול על בגדים, וכמו כן אינו פועל על כלים כלל. הטעם פשוט: ראשון לטומאה יש בכוחו להעביר טומאה לאוכלין ולמשקין בלבד, לאוכלים ולנוזלים, אך לא לכלים.
בשורות מעטות אלו פרסה המשנה את התמונה כולה: מה נעשה אדם בשעה שהוא נוגע בזב, מה נעשה לאחר שפרש, ובאיזה סוגי דברים בדיוק יכול כל שלב לפעול.