זבים, פרק ד, משנה א. אף שהמסכת נקראת על שם הזב, הלכותיה חלות באותה מידה על הנידה, שאף היא מטמאה במושב, במשכב ובהיסט, ומטמאה כלים בטומאת מדרס. משנה זו עוסקת במקרים שבהם הנידה אינה נוגעת בחפץ כלל, ואף על פי כן כובד משקלה, העובר דרך דבר שזע או שוקע תחתיה, מספיק כדי לטמא את החפץ כאילו ישבה עליו ממש.
פותחת המשנה: "רבי יהושע אומר: נדה שישבה עם הטהורה במטה, כִּפָּה שבראשה טמאה מדרס", רבי יהושע אומר שאם ישבה נידה יחד עם אישה טהורה על מיטה, הכיפה (כיסוי הראש) של הטהורה נטמאת בטומאת מדרס. אין מדובר במיטה המחוברת לרצפה. כשהנידה מתיישבת עליה, משקלה גורם למיטה להתכופף ולשקוע, והתזוזה הזאת עוברת אל האישה השנייה. התוצאה היא שאף הכיפה שעל ראשה נחשבת כאילו ישבה עליה הנידה בפועל.
אותו נימוק עצמו מיישם רבי יהושע בספינה: "ישבה בספינה, כלים שבראש הנס שבספינה טמאין מדרס", אם ישבה בספינה, הכלים המונחים למעלה בראש התורן ("הנס") נטמאים בטומאת מדרס. מדובר בסירה קלה, מן הסוג הצולל ומיטלטל תחת משקלו של נוסע. עיקרון אחד מסביר את שני חלקי ההלכה: המיטה נכפפת והספינה יורדת ושוקעת במים, וכיוון שכל המבנה שוקע במקצת תחת הנידה, נחשב משקלה כלוחץ על כל מה שאותו מבנה נושא, ובכלל זה הכלים שבראש התורן ממש.
ממשיכה המשנה במקרה שבו הנידה נושאת ואינה יושבת: "נוטלת עריבה מלאה בגדים, בזמן שמשאן כבד, טמאין", אם היא מגביהה עריבה מלאה בגדים, בזמן שמשאם כבד הבגדים טמאים בטומאת מדרס. הטעם הוא אותו רעיון של נשיאת משקל, אלא שמן הכיוון ההפוך: משא כבד מושך אותה כלפי מטה, ונמצא שהיא נשענת עליו ותולה בו את כובד גופה, והישענות זו מעבירה טומאת מדרס לבגדים. "בזמן שמשאן קל, טהורין", בזמן שמשאם קל הם נשארים טהורים, שכן משא קל אינו מושך אליו את משקלה, ואין כאן הישענות כלל.
הסיפא של המשנה מסמנת את הגבול מן הצד השני: "זב שהקיש על הקציצה ונפל כיכר של תרומה, טהור", זב שהכה על המרפסת (הקציצה), ונפלה ממנה כיכר של תרומה שהייתה מונחת עליה, הכיכר אינה נטמאת. מה הטעם? המרפסת היא מבנה מוצק ובנוי היטב. ההכאה שלו לא הזיזה ולא ריפפה אותה כלל, ולפיכך אין לתלות את נפילת הכיכר בהיסט שלו. מה שהפיל את הכיכר הוא רעד, רטט שעבר במבנה וניתק את הפת ממקומה, ורעד כזה אינו לא הישענות ולא לחיצת משקל, ולכן אינו מעביר טומאה. כיכר התרומה נשארת בטהרתה.
בסיכומו של דבר, המשנה מלמדת אותנו להתבונן בשאלה היכן באמת נח משקלו של אדם. מיטה שנכפפת, ספינה שמיטלטלת ומשא כבד, כולם מעבירים את משקל הנידה הלאה אל כל מה שהם נושאים, וטומאת מדרס נוסעת עמו. מרפסת מוצקה אינה נושאת כלום ממשקלו של הזב, ורטט גרידא העובר בה מניח את התרומה שעליה בטהרתה.