יומא, פרק ח', משנה א'. לאחר שסיימנו את העיון בעבודת יום הכיפורים בבית המקדש, פונה המשנה כעת אל ההלכות הנוגעות לאדם עצמו ביום זה - הלכות האכילה והשתייה ושאר העינויים.
ששת הדברים שנאסרו ביום הכיפורים:
המשנה קובעת: "יום הכיפורים אסור באכילה ובשתייה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה". ואלו הם:
"באכילה" - אין לאכול.
"ובשתייה" - ואין לשתות.
"וברחיצה" - אין לרחוץ את הגוף.
"ובסיכה" - אין לסוך את הגוף בשמן.
"ובנעילת הסנדל" - אין לנעול נעלי עור.
"ובתשמיש המיטה" - ואין לקיים יחסי אישות ביום הכיפורים.
נחלקו המפרשים במקורם של איסורים אלו:
יש המבינים שכל העינויים הללו הם מן התורה, אלא שהתורה הטילה עונש כרת על אכילה ושתייה בלבד, ולא על השאר.
ויש המבינים שמלבד אכילה ושתייה, אין שאר העינויים מן התורה כלל, אלא הם מדרבנן.
המקרים שהותרו:
המשנה ממשיכה: "והמלך והכלה ירחצו את פניהם" - מלך הצריך להיראות מכובד, וכלה הצריכה להיראות יפה, מותרים ברחיצת פנים. וטעמו של כל אחד מהם:
המלך: שנאמר "מלך ביופיו תחזינה עיניך" - שיהא נראה ביופיו.
הכלה: כדי שתמצא חן בעיני בעלה, במיוחד בסמוך לנישואיהם. ומבארת הגמרא כי לעניין זה נקראת אישה כלה בשלושים הימים הראשונים.
ועוד אומרת המשנה: "והחיה תנעול את הסנדל" - אישה שזה עתה ילדה מותרת בנעילת נעלי עור, שאם לא כן תחוש בקור, והדבר קשה לה.
"דברי רבי אליעזר":
כל ההיתרים הללו הם דעתו של רבי אליעזר - לא רק בחיה, אלא אף במלך ובכלה. "וחכמים אוסרין" - חכמים חולקים וסוברים שאין המלך והכלה רוחצים את פניהם, ואף אישה שילדה אינה נועלת מנעל. וכל זאת בהנחה שאין בכך סכנת נפשות.
לסיכום: במשנה זו למדנו את ששת הדברים שנאסרו ביום הכיפורים - אכילה, שתייה, רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל ותשמיש המיטה; את מחלוקת המפרשים אם כולם מן התורה (ורק על אכילה ושתייה נאמר כרת) או שרובם מדרבנן; ואת ההיתרים לדעת רבי אליעזר - רחיצת פנים למלך ולכלה ונעילת סנדל לחיה - שחכמים חולקים עליהם, וכל זה במקום שאין בו סכנת נפשות.