ידיים, פרק ד, משנה א. כאן אנו פותחים את הפרק האחרון של מסכת ידיים, והוא נפתח בפנייה לנושא חדש. כל מה שנאמר עד כאן עסק בטומאה הנתפסת בידיו של אדם, ומכאן ואילך המשנה פונה לכיוון אחר ומאספת הלכות שנפסקו "בו ביום": היום שבו הושיבו את רבי אלעזר בן עזריה בראש הישיבה, ובו הוכרעו שאלות ההלכה הפתוחות אחת אחר אחת. הברטנורא מגלה לנו למה מכוונות המילים הללו. הוא מפנה אותנו למעשה של רבי שמעון בן עזאי שבסוף הפרק הקודם, שהתרחש באותו יום עצמו שבו הושם רבי אלעזר בן עזריה בראש הישיבה. ועוד כלל נותן לנו הברטנורא לדרך: כל מקום שהמשנה אומרת "בו ביום", אותו יום עצמו הוא הנידון.
המשנה פותחת: "בו ביום נמנו וגמרו", באותו יום עמדו למנין והכריעו את הדבר. ובמה עסקו? "על עריבת הרגלים", עריבה שרוחצים בה את הרגליים, ומידתה "שהיא משני לוגין", מכילה משני לוגין, "ועד תשעה קבין", ועד תשעה קבין. ומה קרה לה? "שנסדקה", היא נסדקה. ומה הכריעו? "שהיא טמאה מדרס", שהיא עדיין מקבלת טומאת מדרס.
נעמוד מעט על המידות. לוג הוא כשמונה עשרה אונקיות ומחצה, ושני לוגין עולים לכדי שלושים ושבע עד שלושים ושמונה אונקיות. קב הוא ארבעה לוגין, כלומר קב אחד הוא כשבעים וארבע אונקיות ומחצה, ותשעה קבין עולים אפוא לכשש מאות ושבעים אונקיות. נמצא שהמשנה מדברת על טווח רחב למדי, מכלי שמכיל פחות מארבעים אונקיות ועד כלי שמכיל למעלה משש מאות.
המדובר בעריבת רגליים שנסדקה, עד שאינה מחזיקה מים. בדרך כלל כלי שאינו יכול עוד למלא את תפקידו אינו נחשב כלי לענין טומאה. ואף על פי כן נמנו חכמים והכריעו שעריבה כזו עדיין מקבלת טומאת מדרס, אותה טומאה שאדם שהוא בעל אותה דרגה מעביר לחפץ בישיבתו עליו.
הברטנורא מבאר את הטעם. עריבה כזו היא גיגית שנעשתה כדי שאדם ישרה בה את רגליו, וכבר לפני שנסדקה היו בני אדם נוהגים לשבת על עריבות הרגליים הללו, כך שהכלי שימש לישיבה לצד ייעודו העיקרי. וכיון שהישיבה היתה כבר אחד משימושיו, אבדן היכולת להחזיק מים אינו מוציא אותו מכלל חפץ שנועד לישיבה, והוא נשאר ראוי לטומאת מדרס.
רבי עקיבא חולק: "שרבי עקיבא אומר, עריבת הרגלים כשמה". רבי עקיבא אומר שעריבת רגליים היא בדיוק מה ששמה אומר. הברטנורא מפרש את שיטתו: הוא חולק וסובר שהכלי נקבע לפי שמו, ואינו אלא עריבת רגליים, כלי לרחיצת רגליים ולא חפץ של ישיבה. לפיכך לדעתו אין שם טומאת מדרס חל עליו כלל.
הברטנורא חותם בשורה התחתונה למעשה: "ואין הלכה כרבי עקיבא". אין ההלכה בענין זה כרבי עקיבא, אלא כהכרעה שנמנו עליה בו ביום, שעריבת הרגליים שנסדקה נשארת מקבלת טומאת מדרס.