TheWholeTorah.aiBeta

עוקצין פרק ג משנה ג: נבלות הצריכות מחשבה ואינן צריכות הכשר

לימוד בחברותא
האזנה לשיעור0:00 / 0:00

עוקצין, פרק ג, משנה ג. הפרק כולו בנוי סביב שני תנאים שיכולים להכניס דבר לעולם של טומאת אוכלין. הראשון הוא מחשבה, ייחוד הדבר לאוכל בדעתו של אדם, הנדרש כאשר אין דרכו של אותו דבר להיאכל. השני הוא הכשר, נגיעת מים או משקה אחר, שבדרך כלל נדרש קודם שיוכל אוכל לקבל טומאה. המשנה שלנו מלמדת על סוג של דברים שבהם התנאי השני נופל לגמרי, משום שדברים אלו נושאים את טומאתם בתוכם.

פותחת המשנה: "נבלת בהמה טמאה בכל מקום, ונבלת העוף הטהור בכפרים, צריכין מחשבה ואינן צריכין הכשר", בהמה טמאה שמתה, בכל מקום שיהיה, וכן עוף טהור שמת בלא שחיטה כשהוא נמצא בכפרים: שניהם צריכים מחשבה, ואף אחד מהם אינו צריך הכשר.

מדוע אלו צריכים מחשבה? מפני שאין דרכם של בני אדם להעלותם על שולחנם. נבלת בהמה טמאה אינה ראויה לאכילת אדם רגילה, וגם עוף טהור שלא נשחט אינו נחשב אוכל בכפרים, שאין שם רוב אנשים הרוצים בו. דבר שאין דרכו להיאכל נכנס לגדר אוכל רק כשאדם גומר בדעתו שישמש לו למאכל. אבל משנעשתה אותה החלטה, אין צורך בהכשר. אין הנבלות הללו צריכות לבוא במגע עם משקה, שהרי הנבלה כבר יש בה טומאה מצד עצמה, טומאה הפועלת מתוך הדבר עצמו ואינה ממתינה למים שיפתחו את הפתח.

ועתה באה רשימה שנייה: "נבלת בהמה טהורה בכל מקום, ונבלת העוף הטהור והחלב בשווקים, אינן צריכין לא מחשבה ולא הכשר", בהמה טהורה שמתה בלא שחיטה, בכל מקום שיהיה, ועמה עוף טהור שמת, וכן חלב, שומן בהמה טהורה שאסרה התורה, כשהם נמצאים בשווקים: אינם צריכים לא מחשבה ולא הכשר.

כאן ההבדל תלוי במקום ובדבר עצמו. בשווקים, שבהם עוברים המונים, נחשבים דברים כאלה לאוכל; תמיד יש להם קונים, ולפיכך יש להם מעצמם דין אוכל. אין צורך בייחוד מיוחד מצד היחיד כדי לעשותם אוכל, שכן הם כבר אוכל בעיני הרבים. ואף כאן אין צורך בהכשר, שהרי טומאת נבלה באה מתוכה ואינה תלויה במשקה כלל.

המשנה מסיימת בדעת רבי שמעון: "רבי שמעון אומר, אף הגמל והארנבת והשפן והחזיר". רבי שמעון מוסיף את הגמל, הארנבת, השפן והחזיר לרשימת הדברים שאינם צריכים מחשבה. אף שאלו בהמות טמאות, מכל מקום רבים אוכלים אותן, ודבר שרבים אוכלים אותו כבר קבוע כאוכל. לפיכך, לדעת רבי שמעון, אין צורך במעשה ייחוד של יחיד כדי לעשותם אוכל.

החוט העובר בכל המשנה הוא כלל אחד: השאלה אם דבר צריך מחשבה תלויה ביחס בני האדם אליו, ואילו הפטור מהכשר נובע מטבעה של טומאת נבלה, שאינה צריכה סיוע מבחוץ כדי לחול.