טבול יום פרק ג, משנה ו: ירק של חולין שנתבשל בשמן של תרומה

האזנה לשיעור0:00 / 0:00

טבול יום, פרק ג, משנה ו. הנושא העובר כחוט השני בפרק הזה הוא שאלת החיבור: כאשר טבול יום נוגע בנקודה אחת של אוכל, האם אנו רואים את האוכל כיחידה אחת מחוברת, וממילא הכל נפסל, או שאנו רואים אותו כחתיכות נפרדות, ואז נפסל רק המקום המדויק שבו נגע? המשנה שלנו מיישמת את השאלה הזאת על תבשיל.

המעשה: "ירק של חולין שבישלו בשמן של תרומה" - ירק שהוא חולין שנתבשל בשמן של תרומה. הירק עצמו אוכל גמור של חולין, וכל מעמד התרומה שבתבשיל בא כולו מן השמן, שנבלע בירק ונדבק לו מבחוץ. ועכשיו, "ונגע בו טבול יום": מי שטבל היום ועדיין ממתין לשקיעת החמה מניח את ידו על התבשיל בנקודה מסוימת.

שתי מסורות נשנו בעניין הזה. הראשונה בידי רבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא, שמוסר מה שקיבל "משום רבי יהושע", כלומר הלכה ששמע מפי רבי יהושע: "פסל את כולה", כל התבשיל נפסל. וטעם הדבר, שהשמן עם הירק נעשו גוף אחד מחובר, ולפיכך נגיעה בחלק כלשהו ממנו נחשבת כנגיעה בכולו.

"רבי עקיבא אומר משמו: לא פסל אלא מקום מגעו." רבי עקיבא מביא את דברי אותו רבי יהושע עצמו לצד ההפוך: לא נפסל אלא מקום הנגיעה. לשיטתו אין רואים כאן תבשיל אחד מאוחד, אלא ריבוי של ירקות בודדים המונחים זה בצד זה, ולפיכך לא פסל טבול יום שום דבר מלבד המקום שידו הגיעה אליו בפועל.

נמצא שהמשנה שימרה שתי גרסאות בהוראתו של רבי יהושע בירק של חולין שנתבשל בשמן של תרומה, וכל המחלוקת תלויה בנקודה אחת: האם השמן מחבר את התבשיל לחפץ אחד, או שהחתיכות נשארות נפרדות זו מזו מבחינה הלכתית.

המאמר המקורי

אות טבול יום ג:ו

טָהוֹר שֶׁנָּגַס מִן הָאֹכֶל וְנָפַל עַל בְּגָדָיו וְעַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה, טָהוֹר. הָיָה אוֹכֵל זֵיתִים פְּצוּעִים וּתְמָרִים רְטֻבּוֹת, כֹּל שֶׁהוּא רוֹצֶה לָמֹץ אֶת גַּרְעִינָתוֹ וְנָפַל עַל בְּגָדָיו וְעַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה, טָמֵא. הָיָה אוֹכֵל זֵיתִים נְגוּבִין וּתְמָרִים יְבֵשׁוֹת, כֹּל שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לָמֹץ אֶת גַּרְעִינָתוֹ וְנָפַל עַל בְּגָדָיו וְעַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה, טָהוֹר. אֶחָד טָהוֹר וְאֶחָד טְבוּל יוֹם, כָּאֵלּוּ. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אֵלּוּ וָאֵלּוּ טְמֵאִין בִּטְבוּל יוֹם, שֶׁמַּשְׁקִין שֶׁל טָמֵא מַכְשִׁירִין לִרְצוֹנוֹ וְשֶׁלֹּא לִרְצוֹנוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין טְבוּל יוֹם טָמֵא: A clean person who chewed food and it fell on his garments and on a loaf of terumah, it [the loaf] is not susceptible to uncleanness. If he ate crushed olives or moist dates, [or] if his intention was to suck out the pit, and it fell on his garments and on a loaf of terumah, it is susceptible to uncleanness. If he ate dried olives, or dried figs or it was not his intention to suck out the pit, and they fell on his garments and on a loaf of terumah, it is not susceptible to uncleanness. This is the case irrespective of whether it was a clean person or a tevul yom [who was eating]. Rabbi Meir says: in either case it becomes susceptible to uncleanness in the case of a tevul yom, since liquids issuing from unclean persons render anything susceptible whether it was to his liking or not. But the sages say: a tevul yom is not regarded as an unclean person.

Inspired by R' Micah Greenland