תמורה פרק ג', משנה ל"ב. המשנה ממשיכה לדון בתמורותיהם של סוגי זבחים שונים, קרבנות מן החי, ובדינה של התמורה. תחילה עוסקת המשנה בקרבן תודה - קרבן של הודיה, הדומה מאוד לשלמים, אלא שהוא מלווה בארבעה סוגי לחמים, עשר ככרות מכל סוג, וכן מסגרת הזמן לאכילתו קצרה יותר.
ולד התודה ותמורתה:
"ולד תודה ותמורתה" - תודה יכולה לבוא אף מבהמת נקבה, ולפיכך ייתכן לה ולד; ואף אם המיר בה בהמת חולין, יש כאן תמורה.
"וולדן וולד ולדן עד סוף העולם" - בין ולדה של הבהמה המקורית ובין ולדה של התמורה, ובין דור אחד ובין דורות אין ספור לאחר מכן.
"הרי אלו כתודה" - מעמדם ככל דיני התודה, והם קרבים בדיוק באותו אופן: כשלמים, בתנופה, בחזה ובשוק, בסמיכה - הכול שווה.
"ובלבד שאינם טעונים לחם" - קרבן התודה עצמו טעון ארבעים לחמים, ואילו התמורה והוולד פטורים מהם, וכן נלמד מן הפסוק.
זוהי אפוא נקודתה הראשונה של המשנה: דין התמורה והוולד של תודה כדין התודה עצמה, פרט ללחמים.
תמורת עולה וולד התמורה:
חלקה השני של המשנה עובר לקרבן העולה, הנשרפת כולה ואף באה בנדבה. חשוב לציין שקרבן עולה בא מבהמת זכר בלבד, ולפיכך לא ייתכן ולד מקרבן עולה רגיל. אולם תמורה ניתן לעשות בכל בהמה, זכר או נקבה, פרה, עז או כבש, ולכן ייתכן שתמורת עולה תהיה נקבה. אף שאותה בהמה עצמה פסולה להיקרב כעולה מפני שהיא נקבה, יכול להיות לה ולד, ולוולד תמורת העולה מעמד כעולה עצמה, ועל כן ניתן להקריב את ולד הזכר של תמורת הנקבה. בפרק הבא נדון עוד בשאלה כיצד להתמודד עם ההבדל שבין האם לוולד.
וכך אומרת המשנה: "תמורת עולה וּוְלַד תמורה, טעונים הפשט וניתוח וכליל לאישים" - התמורה של קרבן העולה, והוולד לא של העולה עצמה (שהרי זכר היא) אלא של התמורה הנקבה. דינם כדין העולה לכל דבר:
"הפשט" - טעונים הפשטת העור כעולה.
"וניתוח" - הוראה מיוחדת כיצד נחתך הבשר ולאילו חלקים.
"וכליל לאישים" - הכול נשרף על האש.
המשנה אינה מזכירה את חובת הנסכים המלווים ואת חובת הסמיכה, אך שתיהן קיימות. הנקודה היא אפוא שהתמורה, וולד התמורה עד סוף כל הדורות, דינם כדין העולה.
מדוע לא גזר כאן רבי אליעזר?
יש לשים לב שרבי אליעזר אינו מוציא כאן שום דין מן הכלל: אין הוא קובע דין דרבנן וקנס למי ששומרם לפעם הבאה, ואינו אוסר להביאם בדורות הבאים. הטעם לכך הוא שקרבנות תודה אינם מצויים כלל כשלמים - אין אדם מגדל בהמות לשם תודה, אלא מביאה כשניצל ממצב מסוכן, ואין זה דבר שכיח. וכן בעולה: העולות באות מזכרים, ואין סיבה להניח שיהיה לאדם ולד נקבה; אף התמורה עצמה אינה מצויה, ולפיכך אין בה גזירה, ובוודאי אין גזירה בוולדות של תמורת עולה.