תמיד, פרק ג, משנה ט. אנחנו חוזרים לעבודת התמיד, ומצטרפים אל הסיפור ברגע שבו הכהן נכנס להיכל להוציא את האפר מן המזבח הפנימי, מזבח הזהב שעליו מקטירים את הקטורת. משסיים, נכנס כהן שני להיטיב את המנורה. המשנה מתארת את שתי העבודות בזו אחר זו.
דישון המזבח הפנימי
"מי שזכה בדישון מזבח הפנימי נכנס": הכהן שזכה בעבודה זו בפייס נכנס להיכל. "ונטל את הטני והניחו לפניו": נטל עמו את הטני, אותו סל שנועד לקבל את האפר, והניחו על הרצפה לפניו, בסמוך למזבח הפנימי.
"והיה חופן ונותן לתוכו": היה אוסף את האפר בחפניו ומעבירו לתוך הטני. "ובאחרונה כיבד את השאר לתוכו": כיוון שהנשאר היה דק מכדי לחפון אותו, כיבד (טאטא) את הנותר בידיו ונתן גם אותו לתוך הטני.
"והניחו ויצא": השאיר את הטני עומד שם, בצד המזבח הפנימי, ויצא מן ההיכל. הוא לא נטל אותו עמו. כפי שנראה כמה פרקים מכאן, הוא חוזר אחר כך לקחתו, שכן להכנת המנורה יש שלב שני שעוד עתיד לבוא, והטני ממתין עד אז.
שני שלבי הטבת המנורה
זמנה של המנורה הגיע רק לאחר שהתפנה מזבח הזהב. שבעה נרות היו עליה בשורה אחת מן המזרח למערב, והטבתם נחלקה בכוונה לשני שלבים. כך שנויה החלוקה במסורת שבידינו: חמישה הנרות שבצד המערבי היו מיטיבים בשעה שהתמיד עוד לא נשחט ודמו עוד לא נזרק, ואת שני הנרות שבצד המזרחי היו מיטיבים רק לאחר שהשחיטה והזריקה כבר נעשו.
"מי שזכה בדישון המנורה נכנס": הכהן שזכה בפייס על המנורה נכנס עתה להיכל ובידו הכוז, אותו כד שפגשנו במשנה ו כאחד מארבעת הכלים שהוכנסו לעבודה זו.
אם שני הנרות המזרחיים היו דולקים
"ומצא שתי נרות מזרחיות דולקות, מדשן את השאר": אם מצא את שני הנרות המזרחיים ביותר דולקים מן הלילה שעבר, פנה אל חמישה האחרים. אף את אלה שעדיין דלקו רוקן: הוציא את האפר, את שיירי השמן ואת הפתילות השרופות, ונתן שמן חדש ופתילות חדשות. "ומניח את אלו דולקות במקומן": את שני הנרות המזרחיים הניח בדיוק כמו שהיו, דולקים במקומם.
אם שני הנרות המזרחיים כבו
אם שני הנרות המזרחיים כבו
"מצאן שכבו, מדשנן ומדליקן מן הדולקות": נניח שגם שני הנרות המזרחיים ביותר כבו במשך הלילה. במקרה כזה היה מדשן אותם ומדליקם מאותם נרות שעדיין דלקו. שים לב שאין זה כטיפול שקיבלו חמישה האחרים: אין כאן ריקון והתקנה מחדש; הוא סילק מקצת האפר והעביר אש מנר דולק, ולא עשה יותר מכדי להחזירם לדלוק.
"ואחר כך מדשן את השאר": רק לאחר מכן פנה אל חמישה הנרות הנותרים והוציא מהם את האפר, את שיירי השמן ואת הפתילות. כשסיים, זו היתה התמונה בהיכל: חמישה הנרות המערביים עומדים כבויים, מנוקים ומוכנים וממתינים להדלקה שתהיה עם חשכה, ושני הנרות המזרחיים דולקים.
האבן שלפני המנורה
האבן שלפני המנורה
"ואבן היתה לפני המנורה": מצבת אבן היתה עומדת מול המנורה, "ובה שלוש מעלות", ובה שלוש מדרגות, "שעליה הכהן עומד ומטיב את הנרות", ומשם היה הכהן עומד בשעה שהיטיב את הנרות. לפי שהמנורה היתה גבוהה מן הגובה שאדם יכול לעבוד בו בנוחות, לא היה אפשר להיטיבה כראוי אלא בעלייה עליה.
המשנה מסיימת ב"והניח את הכוז": לאחר שסיים עם הפתילות ועם כל שאר צורכי הנרות, הניח את כד השמן "על מעלה שניה", על המדרגה השנייה שבאבן, "ויצא", ופנה לצאת מן ההיכל.