תמיד, פרק ה, משנה ו. הפרק כולו מלווה את עבודת הבוקר בבית המקדש שלב אחר שלב, וכאן המשנה עוצרת על כלי אחד ועל הקול שהיה יוצא ממנו.
בבית המקדש היה כלי שנקרא מגרפה, כמין את או מרדה. הוא נעשה בצורה כזו שכאשר השליכו אותו על הרצפה הוא הקים קול עצום. משנתנו מלמדת כיצד השתמשו בקול הזה במהלך עבודת הבוקר.
ההשלכה
"הגיעו בין האולם ולמזבח": המשנה מעמידה אותנו בעיצומה של הקטרת הקטורת. שני כוהנים היו שותפים לעבודה זו. בידי הראשון הכלי שבו סממני הקטורת, והשני נשא את הגחלים הבוערות שנועדו למזבח הזהב שעמד בתוך ההיכל. שניהם חצו את העזרה לכיוון ההיכל, עד שהגיעו אל הרווח הפתוח המפריד בין האולם למזבח החיצון. האולם הוא הפרוזדור העומד ממש לפני ההיכל, ונמצא ששני הכוהנים עומדים כבר על מפתן עבודת הקטורת.
"נטל אחד את המגרפה": באותו רגע הרים אחד מהם את המגרפה, "וזורקה", והשליך אותה, "בין האולם ולמזבח", אל רצפת אותו רווח פתוח שלפני האולם.
המשנה מודדת לנו את עוצמת הקול: "אין אדם שומע קול חברו", לא היה אדם יכול לשמוע את קולו של מי שדיבר עמו, "בירושלים מקול המגרפה", בכל העיר, כל זמן שרעש המגרפה מילא את האוויר.
שלושה שימושים
"ושלושה דברים היתה משמשת": הקול הזה שימש שלוש מטרות נפרדות.
הראשונה: "כוהן שהוא שומע את קולה", כוהן ששמע את הקול הזה, "יודע שאחיו הכוהנים", היה יודע שחבריו הכוהנים "נכנסים להשתחוות", נכנסים פנימה להשתחוות, "והוא רץ ובא", והיה בא במרוצה. כך היה המנהג: לאחר שהוקטרה הקטורת, כל מי שעבד בעזרה היה נכנס להיכל ומשתחווה יחד עם שני הכוהנים שעסקו בקטורת. כוהן שהיה עדיין מחוץ לעזרה למד מן הרעש שהגיעה שעת הקטורת, והיה ממהר להיכנס כדי שלא להחמיץ את ההשתחוויה עם כולם.
השנייה: "ובן לוי", ואף הלוי, "שהוא שומע את קולה", ששמע את אותו קול עצמו, "יודע שאחיו הלוויים", היה מבין שחבריו הלוויים "נכנסים לדבר בשיר", נכנסים לפתוח בשירה, "והוא רץ ובא", ואף הוא היה ממהר לבוא. השיר בא לאחר ניסוך היין על המזבח, ובשלב הזה היו הלוויים מרימים את קולם יחד עם כלי הנגינה. לוי שנמצא מחוץ לעזרה היה נכנס פנימה בשמעו את קול המגרפה, כדי שיוכל להצטרף להלל לה'.
השלישית: "וראש המעמד", הממונה על כוהני המשמר של אותו יום, "היה מעמיד את הטמאים", היה מעמיד את הטמאים שביניהם, "בשער המזרח". הוא העמיד אותם שם בכוונה במקום גלוי, במקום שהציבור רואה אותם. התועלת נמצאה אחר כך: כאשר היו רואים את הכוהנים הללו הולכים משם, לא היה אדם חושד בהם שהם מסתלקים לפני זמנם כדי לעסוק בענייניהם הפרטיים. יהיה ברור לכול שהטומאה היא שפסלה אותם מן העבודה, ורק מחמתה הם יוצאים.