תמיד פרק ד, משנה ג: חלוקת אברי התמיד ותהלוכת תשעת הכהנים

האזנה לשיעור0:00 / 0:00

תמיד, פרק ד, משנה ג. אנו נמצאים בעיצומו של ניתוח קרבן התמיד לאבריו. הבהמה הופשטה ונקרעה, ועכשיו כל חלק נחתך ונמסר לידיו של הכהן שזכה בו בפיס, כדי שיוליכנו אל המזבח. משנה זו משלימה את החיתוך, ואחר כך מעמידה את הכהנים בשורה לקראת ההליכה אל המזבח.

הפרשת הריאה מן הכבד

"נטל את הסכין והפריש את הריאה מן הכבד": הכהן ששחט נטל את הסכין והפריד את הריאה מן הכבד. שני אברים אלו לא הוקרבו יחד על גבי המזבח, וכל אחד מהם נמסר לכהן אחר, ולפיכך היה צריך להפרידם זה מזה.

"ואצבע הכבד מן הכבד": הייתה גם בליטת בשר קטנה מחוברת לכבד, כמין אצבע. חלק זה לא הוקרב יחד עם הכבד עצמו, ואף על פי כן לא נחתך בשלב זה של העבודה: "ולא היה מזיזה ממקומה", לא הזיזה עתה ממקומה, והפרדתה נעשתה בשלב מאוחר יותר.

"ניקב את החזה ונתנה למי שזכה בה": אחר כך הסיר את החזה, החלק השמן שבחזית הבהמה, ונתנו לידיו של הכהן שהפיס העמידו עליו.

דופן ימין

"עלה לדופן הימנית": עתה עלתה סכינו אל הדופן שבצד הימני. "היה חותך ויורד עד השדרה": התחיל מן הרווח המפריד בין הצלע השנייה לשלישית, מן הצד של הזנב, וחתך ויורד לאורך הדופן עד שהגיעה סכינו אל השדרה.

"ולא היה נוגע בשדרה עד שהוא מגיע לשתי צלעות רכות": נזהר שלא לחתוך בשדרה עצמה. רק כשהגיע עד שתי הצלעות הרכות שבקצה, הסמוכות לראש, חתך שם.

"חתכה ונתנה למי שזכה בה": חתך את כל דופן ימין ונתנה לכהן שזכה בה. שתי צלעות נשארו מחוברות בצד הזנב, ושתי הצלעות הרכות נשארו מחוברות בצד העורף. "והכבד תלויה בה": הכבד באה עם דופן ימין, תלויה בה.

הגרה

"בא לו לגרה": החלק הבא היה הגרה, היינו הצוואר. "והניח בה שתי צלעות מכאן ושתי צלעות מכאן": כשחתך את השדרה במקום שהצוואר נפרד משאר הנבלה, הקפיד ששתי הצלעות הקטנות הסמוכות לראש יישארו מחוברות לצוואר משני הדפנות, שתיים מימין ושתיים משמאל.

"חתכה ונתנה למי שזכה בה": חתך את הגרה ומסרה לכהן שנתמנה לשאתה. "והקנה והלב והריאה תלויים בה": שלושה אברים היו תלויים בחלק זה: הקנה, הלב והריאה.

עד כאן נתחלק רובו של הקרבן. שלושה דברים עוד נשארו תלויים באונקל: הרגל האחורית השמאלית, השדרה, והצלעות שבצדה השמאלי של הבהמה.

דופן שמאל

"בא לו לדופן השמאלית": עתה הדופן שבצד שמאל, ונהג בה בדיוק כשם שנהג בחברתה: חיתוך בדופן היורד עד השדרה. "והניח בה שתי צלעות רכות מלמעלן": התחיל את החיתוך ברווח המפריד בין הצלע השנייה לשלישית מצד הזנב, כדי שיישארו שתי צלעות רכות למעלה. ויש לזכור שהנבלה הייתה תלויה באונקליות ברגליה האחוריות, ונמצא שהזנב למעלה והראש למטה. "ושתי צלעות רכות מלמטן": אף למטה, אצל הראש, הניח שתי צלעות רכות.

"וכך היה מניח בחברתה": אף בדופן שכנגדה, בצד השני, נהג כך ממש. "נמצא מניח בשתיהן שתים שתים מלמעלן ושתים שתים מלמטן": בכל אחת משתי הדפנות נשארו אפוא שתי צלעות בקצה העליון, לצד הזנב, ושתיים בקצה התחתון, לצד הצוואר.

"חתכה ונתנה למי שזכה בה": חתך דופן זו ומסרה לכהן שזכה בה. "והשדרה עמה והטחול תלוי בה": השדרה הייתה מחוברת עמה, ומן הדופן היה תלוי הטחול.

"והיא היתה גדולה, אלא של ימין קורין גדולה שהכבד תלויה בה": לפי גודלה, הדופן השמאלית הייתה באמת החלק הגדול יותר, שהרי השדרה באה עמה. ואף על פי כן השם "גדולה" נקרא על דופן ימין, הקטנה מבין השתיים, מפני הכבד שהייתה תלויה בה.

העוקץ והרגל השמאלית

"בא לו לעוקץ": אחר כך העוקץ, קצה השדרה האחורי המשתרע משתי הצלעות האחרונות ועד הזנב. "חותכו ונותנו למי שזכה בו": אף אותו חתך ומסרו לכהן שנתמנה עליו. "והאליה ואצבע הכבד ושתי כליות עמו": עם חלק זה באו האליה, אצבע הכבד שנזכרה למעלה, ושתי הכליות.

"נטל רגל השמאלי ונתנה למי שזכה בה": לסוף נטל את הרגל האחורית השמאלית, החלק האחרון שנשאר תלוי באונקל, ונתנה לכהן שזכה בה.

שורת תשעת הכהנים

ניתוח התמיד לאבריו הושלם. כל חלק וחלק נמצא בידיו של הכהן שיעלה אותו למזבח, ועכשיו מתארת המשנה כיצד הסתדרו לקראת ההליכה.

"נמצאו כולן עומדין בשורה והאברים בידם": כולם עמדו בשורה ואברי התמיד בידיהם.

"הראשון בראש וברגל": לראשון שבשורה היו הראש והרגל האחורית הימנית. "הראש בימינו וחוטמו כלפי זרועו": את הראש החזיק בצד ימינו, כשהחוטם פונה פנימה כלפי זרועו וגופו. "וקרניו בין אצבעותיו ובית שחיטה מלמעלן": הראש היה הפוך, הקרניים משולבות בין אצבעותיו, ובית השחיטה שבצוואר פונה למעלה. "והפדר נתון עליה": על מקום החיתוך נפרש הפדר, כמו שתיארה המשנה הקודמת. והטעם משום כבוד: אין באים לפני המזבח כשמקום החיתוך גלוי, ולפיכך כיסוהו בחלב. "והרגל של ימין בשמאלו": בצד שמאלו החזיק את הרגל האחורית הימנית, "ובית עורו לחוץ", כשהעור פונה לחוץ ולמעלה, ואף זו דרך כבוד יתרה בהצגת החלק.

"השני בשתי ידים": הבא בשורה נשא את שתי הרגליים הקדמיות. "של ימין בימינו, של שמאל בשמאלו, ובית עורן לחוץ": כל אחת בצדה, ימין בימין ושמאל בשמאל, ועורן של שתיהן פונה לחוץ.

"השלישי בעוקץ וברגל": שלישי בא הכהן שנשא את העוקץ עם הרגל האחורית השמאלית. "העוקץ בימינו והאליה מדולדלת בין אצבעותיו": העוקץ בימינו והאליה משתלשלת בין אצבעותיו. "ואצבע הכבד ושתי הכליות עמו": ועמו אצבע הכבד ושתי הכליות. "הרגל של שמאל בשמאלו ובית עורו לחוץ": בשמאלו החזיק את הרגל השמאלית ועורה פונה לחוץ.

"הרביעי בחזה ובגרה": רביעי בשורה היה הכהן שאחז בחזה ובגרה. "החזה בימינו והגרה בשמאלו וצלעותיה בין אצבעותיו": החזה בצד ימינו והצוואר בשמאלו, וצלעותיו משולבות בין אצבעותיו. ויש לזכור שהקנה, הלב והריאה באו עם גרה זו.

"החמישי בשתי דפנות": חמישי הלך הכהן שנשא את שתי הדפנות. "של ימין בימינו ושל שמאל בשמאלו, ובית עורן לחוץ": כל דופן בצדה, זו של ימין ובה הכבד, וזו של שמאל ובה הטחול, ועורן של שתיהן פונה לחוץ.

"הששי בקרבים הנתונים בבזך": הכהן הששי נשא את הקרביים, שהיו נתונים בכלי גדול העשוי כעין כף גדולה. "וכרעים על גביהן מלמעלה": ועל גביהם הונחו הכרעיים, רגליה התחתונות של הבהמה.

נמצא ששישה כהנים נשאו את הבהמה עצמה. שלושה נוספים באו אחריהם עם כל מה שהתלווה לתמיד על גבי המזבח.

"השביעי בסולת": השביעי נשא את הכלי עם הסולת, קמח המנחה הבאה עם התמיד. "השמיני בחביתין": השמיני נשא את החביתין, חלות כהן גדול. "התשיעי ביין": התשיעי נשא את כלי היין לניסוך היין.

מחצי הכבש ולמטה, ואחר כך קריאת שמע

ממקום הניתוח הלכו הכהנים עם האברים ועם המנחות הנלוות אל המזבח, וההליכה נעשתה בשני שלבים. תחילה נשאו את החלקים מהלך קצר על הכבש, ושם מלחו אותם, ורק אחר כך המשיכו ועלו עד המזבח עצמו.

ולמה השהייה זו? המלח מוציא את הדם שנשאר, ולפיכך הניחו את החלקים זמן מה כדי שיזוב מהם אותו דם. ולמה עצרו למטה מחציו של הכבש ולא עלו מיד? לפי שאילו היו מניחים אותם בראש הכבש, לא היו מרגישים בתחילתה של העבודה הבאה. משהניחום למטה, נראתה העלייה שלאחר מכן אל המזבח לעין כול, וכל העומדים שם היו מכירים שהתחיל שלב חדש בעבודה.

"הלכו ונתנום מחצי הכבש ולמטן": הלכו והניחו את החלקים למטה מחציו של הכבש, "במערבו", בצדו המערבי. "ומלחום": שם מלחו אותם. היין מובן שלא נמלח, אבל כל השאר נמלח, שאין דבר עולה למזבח בלא מלח.

"וירדו ובאו להם ללשכת הגזית לקרות שמע": אחר כך ירדו מן הכבש ובאו ללשכת הגזית לקרוא את שמע ואת שאר תפילת השחר.

המאמר המקורי

אות תמיד ד:ג

נָטַל אֶת הַסַּכִּין וְהִפְרִישׁ אֶת הָרֵאָה מִן הַכָּבֵד, וְאֶצְבַּע הַכָּבֵד מִן הַכָּבֵד, וְלֹא הָיָה מְזִיזָהּ מִמְּקוֹמָהּ. נָקַב אֶת הֶחָזֶה וּנְתָנוֹ לְמִי שֶׁזָּכָה בוֹ. עָלָה לַדֹּפֶן הַיְמָנִית, הָיָה חוֹתֵךְ וְיוֹרֵד עַד הַשִּׁדְרָה, וְלֹא הָיָה נוֹגֵעַ בַּשִּׁדְרָה, עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לִשְׁתֵּי צְלָעוֹת רַכּוֹת. חֲתָכָהּ וּנְתָנָהּ לְמִי שֶׁזָּכָה בָהּ, וְהַכָּבֵד תְּלוּיָה בָהּ. בָּא לוֹ לַגֵּרָה, וְהִנִּיחַ בָּהּ שְׁתֵּי צְלָעוֹת מִכָּאן וּשְׁתֵּי צְלָעוֹת מִכָּאן. חֲתָכָהּ וּנְתָנָהּ לְמִי שֶׁזָּכָה בָהּ, וְהַקָּנֶה וְהַלֵּב וְהָרֵאָה תְּלוּיִם בָּהּ. בָּא לוֹ לַדֹּפֶן הַשְּׂמָאלִית, וְהִנִּיחַ בָּהּ שְׁתֵּי צְלָעוֹת רַכּוֹת מִלְמַעְלָן וּשְׁתֵּי צְלָעוֹת רַכּוֹת מִלְּמַטָּן. וְכָךְ הָיָה מַנִּיחַ בַּחֲבֶרְתָּהּ. נִמְצָא מַנִּיחַ בִּשְׁתֵּיהֶן, שְׁתַּיִם שְׁתַּיִם מִלְמַעְלָן וּשְׁתַּיִם שְׁתַּיִם מִלְּמַטָּן. חֲתָכָהּ וּנְתָנָהּ לְמִי שֶׁזָּכָה בָהּ, וְהַשִּׁדְרָה עִמָּהּ, וְהַטְּחוֹל תָּלוּי בָּהּ. וְהִיא הָיְתָה גְדוֹלָה, אֶלָּא שֶׁל יָמִין קוֹרִין גְּדוֹלָה, שֶׁהַכָּבֵד תְּלוּיָה בָהּ. בָּא לוֹ לָעֹקֶץ, חוֹתְכוֹ וּנְתָנוֹ לְמִי שֶׁזָּכָה בוֹ, וְהָאַלְיָה וְאֶצְבַּע הַכָּבֵד וּשְׁתֵּי כְלָיוֹת עִמּוֹ. נָטַל רֶגֶל הַשְּׂמָאלִי וּנְתָנָהּ לְמִי שֶׁזָּכָה בָהּ. נִמְצְאוּ כֻלָּן עוֹמְדִין בְּשׁוּרָה וְהָאֵבָרִים בְּיָדָם. הָרִאשׁוֹן, בָּרֹאשׁ וּבָרֶגֶל. הָרֹאשׁ בִּימִינוֹ, וְחוֹטְמוֹ כְלַפֵּי זְרוֹעוֹ, וְקַרְנָיו בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו, וּבֵית שְׁחִיטָתוֹ מִלְמַעְלָן, וְהַפֶּדֶר נָתוּן עָלֶיהָ. וְהָרֶגֶל שֶׁל יָמִין בִּשְׂמֹאלוֹ, וּבֵית עוֹרוֹ לַחוּץ. הַשֵּׁנִי, בִּשְׁתֵּי יָדַיִם, שֶׁל יָמִין בִּימִינוֹ, שֶׁל שְׂמֹאל בִּשְׂמֹאלוֹ, וּבֵית עוֹרָן לַחוּץ. הַשְּׁלִישִׁי, בָּעֹקֶץ וּבָרֶגֶל. הָעֹקֶץ בִּימִינוֹ, וְהָאַלְיָה מְדֻלְדֶּלֶת בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו, וְאֶצְבַּע הַכָּבֵד וּשְׁתֵּי הַכְּלָיוֹת עִמּוֹ. הָרֶגֶל שֶׁל שְׂמֹאל בִּשְׂמֹאלוֹ, וּבֵית עוֹרוֹ לַחוּץ. הָרְבִיעִי, בֶּחָזֶה וּבַגֵּרָה. הֶחָזֶה בִימִינוֹ, וְהַגֵּרָה בִשְׂמֹאלוֹ, וְצַלְעוֹתֶיהָ בֵין אֶצְבְּעוֹתָיו. הַחֲמִישִׁי, בִּשְׁתֵּי דְפָנוֹת. שֶׁל יָמִין בִּימִינוֹ, וְשֶׁל שְׂמֹאל בִּשְׂמֹאלוֹ, וּבֵית עוֹרָן לַחוּץ. הַשִּׁשִּׁי, בַּקְּרָבַיִם הַנְּתוּנִים בְּבָזָךְ וּכְרָעַיִם עַל גַּבֵּיהֶם מִלְמַעְלָה. הַשְּׁבִיעִי, בַּסֹּלֶת. הַשְּׁמִינִי, בַּחֲבִתִּין. הַתְּשִׁיעִי, בַּיָּיִן. הָלְכוּ וּנְתָנוּם מֵחֲצִי הַכֶּבֶשׁ וּלְמַטָּה בְּמַעֲרָבוֹ, וּמְלָחוּם. וְיָרְדוּ וּבָאוּ לָהֶם לְלִשְׁכַּת הַגָּזִית, לִקְרוֹת אֶת שְׁמַע: The priest then took the knife and separated the lung from the liver, and the finger-like protrusion from the lower edge of the liver, also known as the lobe of the liver, from the liver. And he would not move any one of the organs from its place. He would leave the lung attached to the neck, the lobe attached to the haunch, and the liver attached to the right flank. The priest would puncture around the breast, separating it from the flanks and the ribs, and he gave it to the priest who won the right to take it up to the ramp. He then moved up to the right flank and would cut it and separate it from the animal’s body. And he would continue to cut, descending until he would reach the spinal column, and the priest would not touch the spinal column, leaving the spine intact and attached to the left flank. He would continue cutting until he reached the space between the two narrow ribs near the neck, leaving them in place. The priest cut the right flank, separating it from the body of the animal, and gave it to the priest who won the right to take it up to the ramp. And the liver was suspended from it. The priest then came to the cud. He left attached to it, in their entirety, the two narrow ribs from here, the right side, and the two narrow ribs from there, the left side. He cut the cud and gave it to the priest who won the right to take it up to the ramp; and the windpipe, the heart, and the lung were suspended from it. He came to cut the left flank of the body and left attached to it two narrow ribs above, near the haunch, as the animal was suspended upside down, and two narrow ribs below, near the cud. And he also did that with its counterpart, the right flank, resulting in two narrow ribs in each flank above and two narrow ribs in each flank below. He cut the left flank and gave it to the priest who won the right to take it up to the ramp, and the spinal column was with it, and the spleen was suspended from it. And the left flank was greater, i.e., the larger of the two, because it included the spine, but they referred to the right flank as the greater one, as in addition to the flank itself, the liver was suspended from it. He came to the haunch, cut it, and gave it to the priest who won the right to take it up to the ramp. And the tail, and the finger-like protrusion of the liver, and the two kidneys were with it. He took the remaining upper part of the left hind leg, cut it, and gave it to the priest who won the right to take it up to the ramp. This resulted in all of the nine priests who won the rights to take the limbs up to the ramp standing in line, and the limbs were in their hands. The first priest stood with the head and with the right hind leg of the animal. Since it was more significant, the head was in his right hand, and its nose was turned toward the priest’s arm. Its horns were between his fingers, and the place of its slaughter was above, and the fats were placed upon it, to conceal the bloody place of slaughter. The right hind leg was in his left hand, and the outer side of the leg, from which its hide was flayed, rather than the side on which the incision was made, was facing out. The second priest stood with the two forelegs. He held the right foreleg in his right hand and the left foreleg in his left hand, and the outer side of the leg, from which its hide was flayed, was facing out. The third priest stood with the haunch and the left hind leg. He held the haunch in his right hand, and the tail was hanging between his fingers, and the finger-like protrusion of the liver and the two kidneys were with it. He held the left hind leg in his left hand, and the outer side of the leg, from which its hide was flayed, was facing out. The fourth priest stood with the breast and with the cud, with the breast in his right hand and the cud in his left hand, and its two ribs were attached to the cud between his two fingers. The fifth priest stood with the two flanks; the right flank was in his right hand and the left flank in his left hand, and the outer side was facing out. The sixth priest stood with the innards, which were placed in a vessel, and the lower legs were placed atop them from above. The seventh priest stood with the fine flour of the meal offering that accompanies the daily offering. The eighth priest stood with the griddle-cake offering sacrificed daily by the High Priest, half in the morning and half in the evening. The ninth priest stood with the wine for the libations that accompany the daily offering. The nine priests went and placed the items they were carrying on the area from halfway up the ramp and below, in the lower portion of the ramp, on the west side of the ramp, and they salted the limbs and the meal offering. And they descended and came to the Chamber of Hewn Stone to recite the morning Shema and the other texts that they would recite, as explained at the beginning of the next chapter.

Inspired by R' Joseph Dana