מסכת תמיד, פרק ז, משנה א. עם הקטרת הקטורת הגיעה עבודת קרבן התמיד אל סיומה. הדבר עשוי להישמע מפתיע, שהרי אברי התמיד עדיין לא הועלו על המזבח, ומשנתנו בהמשך הפרק (משנה ג) עוד תתאר את השלבים הללו. ואף על פי כן, עבודת התמיד נחשבה כשלמה משעה שהוקטרה הקטורת, אף אם מה שבא לאחריה לא היה נעשה כלל.
באותה שעה היו הכוהנים שהשתתפו בעבודה נכנסים להיכל ומשתחווים, כל אחד ואחד בשעה שנשלמה מלאכתו. לאחר מכן היו נכנסים האחרים, זה אחר זה, ומשתחווים גם הם, משנשלמה עבודת הבוקר. ואם היה הכוהן הגדול בין העובדים, נתנו לו את הכבוד להיכנס להיכל ראשון, ושאר הכוהנים אחריו.
שלושה אוחזים בו
אומרת משנתנו: "בזמן שכוהן גדול נכנס להשתחוות", כלומר בכל עת שהכוהן הגדול נכנס פנימה לפני כל חבריו הכוהנים כדי להשתחוות, "שלושה אוחזין בו", שלושה כוהנים היו הולכים עמו ותומכים בו בדרכו. תארו לעצמכם מלך רם מעלה: אין הוא הולך לבדו לעולם, אלא משרתים מלווים אותו וקשובים לכל צורך שלו. ולהבדיל, כך היה עם הכוהן הגדול, שאחרים תומכים בו ומלווים אותו בהילוכו.
"אחד בימינו ואחד בשמאלו ואחד באבנים טובות": הראשון מן השלושה נעמד לימינו של הכוהן הגדול, השני לשמאלו, והשלישי הלך מיד אחריו ואחז באבנים הטובות הקבועות בכתפות האפוד, אותו בגד דמוי סינר שהכוהן הגדול לובש.
פרוכת האולם
מיד כשנכנס פנימה, היה הממונה מַשְׁלִיך וסוגר את פרוכת האולם, אותו חדר כניסה שלפני ההיכל. ביום רגיל הייתה פרוכת זו פתוחה כל שעות היום, אך כאן סגרו אותה כדי שהכוהן הגדול לא יהיה חשוף לעיני הרואים. עמידתו לפני הקדוש ברוך הוא הייתה ראויה להיות שעה של התייחדות.
כשסיים להשתחוות והגיעה שעתו לצאת, היה אותו כוהן ממונה מגביה שוב את הפרוכת. ובלשון המשנה: "וכיוון שהגיע הממונה קול רגליו של כוהן גדול שהוא יוצא, הגביה לו את הפרוכת". וכיצד ידע שהגיעה השעה? פעמונים קטנים של זהב היו תלויים בשולי מעילו של הכוהן הגדול, וצלצולם בשעת הילוכו הודיע שהוא יוצא, ואז הגביה הממונה את פרוכת האולם והעבירו דרכה.
ואחר כך כל השאר
"נכנס והשתחווה ויצא": משיצא הכוהן הגדול, נכנס הממונה עצמו להיכל, השתחווה ויצא. אף לו נתנו קדימה על פני שאר הכוהנים, שהרי הוא עבד וניהל את כל סדר עבודת הבוקר.
"ונכנסו אחיו הכוהנים והשתחוו ויצאו": ורק אז נכנסו אחיו הכוהנים להיכל, השתחוו ויצאו.