תמיד, פרק ה, משנה א. עד כאן ליוותה המשנה את קרבן התמיד שלב אחר שלב: הפייס, השחיטה והולכת האיברים. הנחנו את הכוהנים כשהם מעלים את איברי התמיד אל הכבש שבמזבח. עכשיו, לפני שהאיברים נשרפים בפועל, מתכנסים הכוהנים בלשכת הגזית ופונים אל הקדוש ברוך הוא בתפילה, שתתקבל עבודת התמיד לרצון. הפרק נפתח בתפילות ובברכות המסוימות שנאמרו באותה שעה.
ברכה אחת לפני קריאת שמע
"אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת, והן ברכו." הממונה הורה לכוהנים שיאמרו כעת ברכה אחת בלבד לפני קריאת שמע, והם בירכו אותה.
כאן עולה שאלה, שהרי בשחרית שלנו קודמות לקריאת שמע שתי ברכות: יוצר אור, ואחריה אהבת עולם. מדוע אמרו הכוהנים ברכה אחת בלבד? מפני שהשחר אך זה עלה. "יוצר אור" משבחת את הקדוש ברוך הוא שהוא יוצר את האור, ובחוץ עדיין לא היה אור די הצורך כדי שהמילים הללו יתאימו לאותו רגע. לפיכך אמרו הכוהנים את "אהבת עולם" לבדה. גם לא היה קושי באמירתה שלא במקומה, אף שדרכה לבוא שנייה מבין השתיים, שכן סדר הברכות הללו "אינן מעכבות": סדרן אינו מעכב את הברכה הנאמרת ואינו פוסל אותה. וכשהגיעה השעה הראויה בהמשך הבוקר, השלימו את מה שנותר.
עשרת הדברים
"קראו עשרת הדברים." הם קראו בקול את עשרת הדברות. עשרת הדברות נושאות את יסודות האמונה היהודית, והיה מקום לצפות שלכל יהודי בכל מקום יהיה חלק באמירתן יום יום כחלק מן התפילה. אלא שקריאה זו נשמרה בין כותלי בית המקדש והופקדה בידי הכוהנים לבדם. החשש היה מפני המינים, אותם המחפשים סדק שדרכו יחלישו את התורה. אילו נקבעה קריאת עשרת הדברות כחובה יומית לכל האומה, היו אלה נאחזים בכך: הרי לך הוכחה, היו אומרים, שבסיני ניתנו עשר אלה בלבד, ושאר התורה לא בא משם מפי משה. כדי שלא תימצא לטענה כזו דריסת רגל, ייחדו החכמים את הקריאה הזו למקדש ולא נתנו לה להתפשט בעם.
קריאת שמע ושלוש הברכות
קריאת שמע ושלוש הברכות
"ברכו את העם שלוש ברכות." אחר כך אמרו שלוש ברכות. הלשון נשמעת כאילו הכוהנים בירכו את העם, אך אין זו הכוונה כאן. הכוונה היא שאמרו את אותן ברכות ממש שכל יהודי אחר, שאינו כוהן, אומר:
- אמת ויציב, הברכה שלאחר קריאת שמע בשחרית, הפותחת במילים "ויציב" וממשיכה "ונכון וקיים".
- עבודה, ברכת העמידה המדברת בעבודת המקדש, "רצה ה' אלוקינו", בקשה שעמלנו וכל מעשינו יימצאו לרצון לפני הקדוש ברוך הוא. כמובן, בנוסח שלהם לא היו הביטויים שאנו אומרים כיום על השיבה לציון ועל שנראה בה בעינינו, שנתחברו בדור מאוחר יותר. הם אמרו את הנוסח הקדום כפי שהיה בימיהם.
- וברכת כוהנים, ברכות הכוהנים. לא הייתה זו ברכת כוהנים בצורתה המלאה כברכה הניתנת לעם. הכוהנים קראו את שלושת הפסוקים בלבד, וכאן שימשו כתפילה שקרבן התמיד יתקבל לרצון.
הברכה הנוספת בשבת
המשנה מוסיפה: "ובשבת מוסיפין", בשבת היו מוסיפים "ברכה אחת", ברכה נוספת, "למשמר היוצא", למשמר הכוהנים שסיים בדיוק את שבוע עבודתו. החכמים שמרו את נוסחה: המשמר היוצא היה פונה אל המשמר הנכנס תחתיו ומכריז שמי שהשכין את שמו בבית הזה, הוא ישכין ביניהם אהבה ואחווה, שלום וריעות. זו הייתה הברכה הנוספת של שבת.