תמיד, פרק ג, משנה א. הפרק הקודם הניח אותנו ליד המזבח, לאחר שהוסר האפר וסודרו העצים. עכשיו חוזרים הכוהנים ללשכת הגזית, ושם נערך סבב שני של חלוקת עבודות, הפעם על עבודות היום המרכזיות של הבוקר. כוהנים נוספים נכנסים לתמונה ולוקחים על עצמם את שאר העבודה.
המשנה פותחת בדברי הכוהן הממונה אל הכוהנים שהתאספו: "אמר להם הממונה", הממונה אמר להם, "בואו והפיסו", בואו והטילו גורל. חמש עבודות שונות נכנסו לפיס הזה.
חמש העבודות
"מי שוחט" - מי ישחט את קרבן התמיד? התמיד היה מוקרב פעמיים בכל יום, בבוקר בתחילת היום כקרבן הראשון, ובסוף אחר הצהריים כקרבן האחרון. מבחינת ההלכה אין השחיטה צריכה כוהן כלל; אף ישראל כשר לשחוט. אף על פי כן נהגו להשאיר את העבודה הזאת בתוך המשפחה, כביכול, ולמסור אותה לכוהנים. אפשר היה לחשוב שעבודה שכל כך הרבה אנשים כשרים לה אינה צריכה פיס בכלל. אלא שדווקא משום שזו הייתה הפתיחה של עבודת היום, חששו חכמים והכוהנים שתתעורר עליה תחרות. כדי למנוע מחלוקת, הכניסו גם אותה לפיס.
"מי זורק" - מי יזרוק את הדם על קירות המזבח החיצון? לאחר השחיטה קיבלו את הדם בכלי וזרקו אותו על קרנות המזבח הקבועות לכך. זה השלב השני של הקרבן.
"מי מדשן מזבח הפנימי" - מי יסיר את הדשן מן המזבח הפנימי? בתוך ההיכל היו על מזבח הזהב גחלים ואפר שנשארו מקטורת של אתמול, והיה צריך לפנותם.
נקודה מאירת עיניים בעניין הקטורת עצמה: המנהג הרגיל היה לתת את הקטורת לכוהן שעדיין לא הקטיר אותה מעולם. חכמים מלמדים שהקטרת הקטורת מעשרת את האדם, ולכן חילקו את הזכות הזאת והעניקו אותה בכל פעם למי שטרם זכה בה. רק כאשר כל כוהני אותו משמר כבר זכו להקטיר קטורת פעם אחת בחייהם, היו מטילים עליה גורל.
"מי מדשן את המנורה" - מי ינקה את המנורה? הכוהן הזה היה מסיר את שמן שנשאר בבזיכים, מוציא את הפתילות הישנות ומפנה את האפר. אותו כוהן עצמו היה גם המדליק את המנורה אחר כך.
"מי מעלה אברים לכבש" - מי יעלה את אברי התמיד אל הכבש העולה למזבח החיצון? לא כוהן אחד נשא את כל המשא. תשעה כוהנים חלקו את העבודה ביניהם, והממונה פירט בדיוק איזה חלק יישא כל אחד מהם.
תשעת המשאות
- "הראש והרגל" - הכוהן הראשון נשא את הראש יחד עם רגל אחורית ימנית.
- "ושתי הידים" - השני נשא את שתי הרגליים הקדמיות.
- "העוקץ והרגל" - השלישי נשא את בית הזנב יחד עם הרגל האחורית השמאלית.
- "החזה והגרה" - הרביעי נשא את חלב החזה, ואיתו את הצוואר.
- "ושתי דפנות" - החמישי נשא את שני צידי הבהמה.
- "הקרביים" - הששי נשא את האיברים הפנימיים.
- "והסולת" - השביעי הביא את הסולת, קמח החיטים הדק שבא עם הקרבן הזה. בלול בשמן הוא קרבן המנחה, והוא נאכל באש יחד עם התמיד.
- "והחביתים" - השמיני הביא את החביתין, חלות הכוהן הגדול, שהקרבתן הייתה בזמן הקרבת התמיד.
- "והיין" - התשיעי הביא את היין המתלווה לתמיד, שהיה נשפך אל הנקב שבקרן דרומית מערבית של המזבח.
"הפיסו, זכה מי שזכה"
המשנה מסיימת ומספרת שכיוון שסיים הממונה למנות את הרשימה, הטילו גורל, ומי שזכה, זכה. שימו לב היטב לאופן שבו הדבר פעל. לא הטילו גורל נפרד על כל עבודה ועבודה. כוהן אחד בלבד יצא זוכה בגורל, ומה שקנה לעצמו היה זכות זריקת הדם. אמת, המשנה מונה את השחיטה לפניה, לפי סדר העבודה; ואף על פי כן זריקת הדם נחשבה העבודה החשובה מבין השתיים, ולכן היא ניתנה למי שגורלו עלה.
שאר החלוקה התפשטה ממנו והלאה: שנים עשר הכוהנים שעמדו לימינו קיבלו את שאר העבודות, בדיוק לפי הסדר שהמשנה נותנת. צאו וחשבו ותמצאו שלוש עשרה עבודות בסך הכול: קיבול הדם בכלי וזריקתו, שחיטת הבהמה, דישון המזבח הפנימי, טיפול במנורה, ותשעת הכוהנים שנשאו את אברי התמיד אל הכבש.