TheWholeTorah.aiBeta

תמיד פרק א, משנה א: משמר הלילה בבית המקדש

לימוד בחברותא
האזנה לשיעור0:00 / 0:00

תמיד, פרק א, משנה א. מסכת תמיד היא יומן העבודה של בית המקדש: מה עשו הכהנים, שעה אחר שעה, מלפני עלות השחר ועד סיום עבודת היום. לאחר חורבן בית שני אספו חכמי אותו הדור את זיכרונותיהם החיים מן העבודה שראו במו עיניהם, והעלו אותם על הכתב, כדי שידעו הדורות הבאים בדיוק כיצד נעשתה.

שמה של המסכת הוא על שם קרבן התמיד, הקרבן שהוקרב פעמיים בכל יום, עם שחר ושוב לעת ערב, כקרבנם של כל ישראל יחד. שום קרבן לא קדם לו בפתיחת העבודה בבוקר, ושום קרבן לא בא אחריו בסיום העבודה אחר הצהריים; הוא היה המסגרת לכל מה שהתרחש בתוכו. מכאן ואילך מפרטות המשניות את הנעשה בבית המקדש בשעות שלפני אור היום, בשעה שהכהנים מכינים את עצמם ומכינים את העזרה, והחושך עדיין פרוש עליה.

שלושה מקומות של שמירה

משנתנו פותחת שלב אחד קודם לכן, בלילה. בכל לילה ולילה נשמר בית המקדש בידי שלושה כהנים ועשרים ואחד לויים. לא היה זה משמר ביטחוני מחשש גנבים, אלא ביטוי של כבוד: אין מניחים את המקדש בלא שמירה, ותמיד יש מי שעומד עליו. מן הפסוקים למדים שהיו שלוש עמדות לכהנים, והמשנה מונה אותן כעת, ועשרים ואחד לויים שמרו לצדם.

כך פותחת המשנה: "בשלושה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש", שלוש עמדות שמירה לכהנים. האחת "בבית אבטינס", לשכת אבטינס, הקרויה על שם המשפחה שהופקדה על פיטום הקטורת. השנייה "בבית הניצוץ", לשכת הניצוץ, ושמה בא לה מן המראה שנשקף משם: ניצוצות מנתרים מאש שלא הותר לה לכבות לעולם. השלישית "ובבית המוקד", אולם האש, לשכה מרווחת שעמדה בצפון העזרה. בכל אחת משלוש אלה הועמד כהן אחד.

העליות ובית המוקד

"בבית אבטינס ובבית הניצוץ היו עליות", שתי הלשכות הראשונות היו קומות עליונות, מוגבהות מעל פני הקרקע. "והרובים שומרים שם", ושם שמרו הכהנים הצעירים. אלה כהנים שטרם מלאו להם עשרים שנה, שעדיין אינם כשרים לעבודה, אך צעירים ומלאי כוח. היה בהם כוח לעלות ולעמוד שם כל הלילה, ועמידה במקום שאין גג מעל לראשם לא הכבידה עליהם.

"בית המוקד כיפה", בית המוקד, שלא כשתי הלשכות האחרות, לא היה עלייה. הוא ישב על הקרקע, וכיפה היא שקירתה אותו ושימשה לו גג. "ובית גדול היה", מידותיו היו נכבדות, ובחירת המשנה במילה בית אינה מקרית: כתלים מארבעה צדדים וגג מלמעלה, זה בדיוק מה שעושה מבנה לבית. "מוקף רובדים של אבן", ואצטבאות אבן הקיפו את קירותיו מבפנים.

"וזקני בית אב ישנים שם", זקני בית האב היו ישנים שם, על אותן אצטבאות אבן ממש. נזכור כיצד נערכה הכהונה: עשרים וארבעה משמרות, ובכל משמר שבעה בתי אבות, אחד לכל יום מימות השבוע. בית האב שהיה בתורנות באותו יום, זקניו זכו לכבוד לישון על רובדי בית המוקד. "ומפתחות העזרה בידם", ולהם נמסרו שערי העזרה, ומפתחותיהם היו בידיהם.

"ופרחי כהונה איש כסותו בארץ", ואילו הכהנים הצעירים יותר, כל אחד מהם שכב על הרצפה בכסות שהביא לעצמו. אלה היו כהנים שכבר מלאו להם עשרים והוכשרו לעבודה, והם ישנו כאן בבית המוקד עד שהגיע תור משמרתם. ומדוע על הרצפה? משום שהכנסת מיטה לבית המקדש היה בה משום זלזול בכבוד המקום.

בגדי הכהונה בלילה

"לא היו ישנים בבגדי קודש", לא ישנו בבגדי הכהונה, שהרי יש בכך פגיעה בקדושתם. "אלא פושטין ומקפלין ומניחים אותם תחת ראשיהן ומתכסין בכסות עצמן": פשטו את הבגדים, קיפלו אותם יפה, הניחו אותם למראשותיהם, והתכסו בבגדי החול שלהם לכל הלילה.

אין לקחת את לשון המשנה כפשוטה. בבגדי הכהונה היה שעטנז, ושעטנז אסור. הכהנים הותרו ללבוש בגדים אלה רק בשעת העבודה, משום שכך ציווה הקדוש ברוך הוא. שימוש בבגדים המקופלים ככר לראש פירושו הנאה משעטנז שלא בשעת העבודה, ולכן הכוונה היא שהניחום לצד ראשיהם ולא תחתיהם.

כהן שנטמא בלילה

השינה בתוך המקדש חייבה שמירה על הטהרה. אירע לכהן קרי ונעשה בעל קרי, שוב אינו יכול להישאר: עליו לצאת מהר הבית מיד, לטבול, ורק בבוא הלילה תשוב טהרתו. הקושי היה שהשערים היו נעולים כל הלילה ולא הייתה לו דרך יציאה רגילה. בדיוק למצב הזה הותקן סידור מיוחד, והמשנה מפרטת אותו כעת.

היה קם ממקום השינה ויורד למסילה שעברה תחת בית המקדש. במנהרה לא הייתה קדושת המקדש שמעליה, ולכן המעבר בה לא היה בו איסור. נרות דלקו משני הצדדים כדי שיראה את דרכו. המעבר הוליך אותו אל החלק שיוחד לכהנים, ושם היה מקווה תחת בית המקדש, ומדורה גדולה בקרבת מקום להתחמם בה אחר כך.

גם בית כיסא היה שם, והמשנה קוראת לו בית הכיסא של כבוד. וכבודו במה? בסידור ששמר על צנעת האדם: "מצאו נעול יודע שיש שם אדם, פתוח יודע שאין שם אדם", מצא את הדלת נעולה, ידע שיש שם אדם; מצאה פתוחה, ידע שאין שם אדם. שיטה פשוטה זו הבטיחה שלא ייכנס אדם על חברו ויביישו.

"ירד וטבל, עלה ונסתפג ונתחמם כנגד המדורה", ירד וטבל, עלה, הסתפג ונתחמם מול המדורה. "בא וישב לו אצל אחיו הכהנים עד שהשערים נפתחים", ואחר כך חזר וישב עם אחיו הכהנים עד שנפתחו השערים בבוקר. "יוצא והולך לו", ואז יצא והלך לביתו, שהרי לא היה יכול להשתתף בשאר עבודת אותו יום.