טהרות, פרק ח, משנה ז. בהתקרב הפרק לסיומו נוטשת המשנה את המקרים הפרטיים שעסקה בהם עד כה, ופונה לעקרונות כלליים יותר בהלכות טומאה וטהרה. משנתנו היא אחת מאותן סוגיות כלליות, והיא סובבת סביב מקרה שטומאתו אינה מן התורה כלל, אלא גזירת חכמים.
הרקע: מסכת כלים, פרק כ"ה
כדי לעקוב אחר משנתנו דרוש לנו נתון שמקורו במסכת אחרת לגמרי. לא במשנתנו שבטהרות, אלא במשנה במסכת כלים, פרק כ"ה משנה ו, העוסקת במה שקורה כאשר צדו החיצוני של כלי נטמא במשקין. מדאורייתא אין כלי כזה טמא כלל; אין המשקין מטמאים כלי מן התורה. אלא שהרבנן גזרו טומאה על אחורי הכלי: אם נגעו משקין טמאים באחוריו, אחוריו בלבד נחשבים טמאים, ותוכו נשאר טהור, וכן האוזניים והשפה. ואם נטמא תוכו של הכלי, כולו טמא, תוכו ואחוריו.
העיקר הוא זה: טומאת אחורי הכלי אינה אלא דרבנן. ומכיוון שמדובר בטומאה שהרבנן עצמם תיקנו, יש מקום גמור לומר שהכללים הרגילים לא יחולו כאן כדרכם הרגילה. וזו בדיוק השאלה שמשנתנו באה לברר.
שלוש הדעות
"אחורי כלים שנטמאו במשקין", אחורי הכלים שנטמאו מחמת משקין: איזה כוח יש בהם להעביר טומאה הלאה?
רבי אליעזר אומר: "מטמא את המשקין ואין פוסלין את האוכל", כלי כזה מטמא משקין, אך אינו פוסל אוכלין; תרומה הנוגעת בו אינה נפסלת.
רבי יהושע אומר: "מטמא את המשקין ופוסלין את האוכל". דעתו מחמירה מעט יותר: הכלי מטמא את המשקין וגם פוסל את האוכל.
ואז בא שמעון אחי עזריה ואומר: "לא כך ולא כך", לא כדעה זו ולא כדעה זו. לדבריו, שתי הדעות הקודמות העמידו את השאלה עצמה שלא כשורה. "אלא משקין שנטמאו באחורי כלים, מטמא אחד ופוסל אחד", אלא המשקין שנטמאו באחורי הכלים מטמאים דבר אחד ופוסלים דבר אחד נוסף אחריו. ובזה חוזרים אנו לשרשרת המדרגות המוכרת: המשקה שנגע באחורי הכלי נעשה ראשון; הוא מטמא את הנוגע בו; וזה בתורו פוסל את הבא אחריו; ומאחר שהאחרון הוא שלישי, אין בכוחו להמשיך את השרשרת הלאה.
תשובת המשקה
ואז שמה המשנה בפי האוכל אמירה מפליאה: "הרי זה אומר: מטמאך לא טימאני ואתה טימאתני". האוכל אומר למשקה: זה שטימא אותך, אחורי הכלי, אין בכוחו לטמא אותי, ואף על פי כן אתה, שקיבלת את טומאתך ממנו, כן מטמא אותי.
זו אחת התמיהות האמיתיות שבאופן פעולתה של הלכה זו. אחורי הכלי אינם מטמאים אוכלין, אבל כן מטמאים משקין; ואותו משקה, משנטמא, חוזר ומטמא אוכלין. המקבל יוצא ובידו כוח שלמקור עצמו לא היה מעולם. כזו היא הצורה שנתנו חכמים לגזירתם, והמשנה מניחה את הפרדוקס גלוי לעינינו כדי שנשים אליו לב.