טהרות, פרק ב, משנה ז. הפרק כולו מסרטט את מדרגות הטומאה שבאוכלין, ושואל עד כמה מוסיפה הטומאה להתגלגל לאחר שנכנסה, והאם התשובה משתנה בין חולין לתרומה ולקודש. כאן מציע רבי אלעזר טבלה שיטתית משלו לכל הסוגיה.
כלל אחד צריך להיות מונח לפנינו לכל אורך המשנה, והוא נלמד ממסכת פרה, פרק ח, משנה ז: כל הפוסל את התרומה מטמא את המשקין להיות תחילה, כלומר ראשון. האוכלין היבשים יורדים דרגה בכל נגיעה, ואילו המשקין מדלגים ועולים. וכשמשנתנו אומרת על דבר שהוא "מטמא משקה", כוונתה שהמשקה שנגע בו נעשה ראשון בכל כוחו, ויכול הוא בעצמו לעשות דבר אחר שני.
"רבי אלעזר אומר: שלשתן שוין." רבי אלעזר קובע ששלשתם שוין. ואלו שלשה מי הם? "האחד שבקודש, ושבתרומה, ושבחולין." ראשון שבקודש, ראשון שבתרומה וראשון שבחולין. ודאי שאין שלושת סוגי האוכל שווים זה לזה: הם נבדלים ברגישותם לטומאה ולטהרה. חידושו של רבי אלעזר הוא שההבדל הזה אינו נוגע לכוחם כמעבירי טומאה. יהיה האוכל אשר יהיה, ראשון הוא ראשון, וכוחו לטמא שווה בדיוק.
ומהו אותו כוח אחיד למעשה? הכל תלוי במה שהראשון בא עמו במגע. הקודש הוא העדין שבשלשתם, ולפיכך שונה במשנה "מטמא שנים ופוסל אחד בקודש": ראשון, מאיזה מקור שיהיה, מוליד שתי חוליות נוספות הנושאות טומאה באמת, שני ואחריו שלישי, ומעבר להן פריט רביעי שאינו אלא נפסל, טמא בעצמו ואין לו עוד מה למסור. ובתחום התרומה ("בתרומה") השרשרת מתקצרת, שאין התרומה עדינה כקודש: "מטמא אחד ופוסל אחד", חוליה אחת טמאה ועדיין מעבירה, ואחריה שנייה שאינה אלא פסולה. ובחולין, "ופוסל את החולין": אין הראשון עושה בהם אלא פסול. אמנם החולין קיבלו טומאה, אך לא ניתן להם מעמד להוליך את הטומאה הלאה.
עוברת המשנה למדרגה השנייה. "השני שבכולן": שני, באיזה מן השלושה שיימצא, פועל אף הוא בכוח אחיד אחד, ואין נפקא מינה אם הדבר הטמא עצמו חולין, תרומה או קודש. פגע בקודש, "מטמא אחד ופוסל אחד בקודש", ומעמיד חוליה אחת שהיא טמאה ועדיין מוסרת טומאה, והחוליה שאחריה פסולה ולא יותר. פגע בחולין, מדברת המשנה במשקה: "מטמא משקה חולין", משקה של חולין שנגע בו מקבל טומאה, ממש כפי שקובע הכלל שבמשקין. ובתרומה, "ופוסל אוכלי תרומה", אוכל תרומה שנגע בו יורד לשלב השלישי, ושם השרשרת מסתיימת, שהרי לשלישי אין עוד מה למסור למטה.
ולבסוף המדרגה השלישית. "השלישי שבכולן": לאיזה מן השלושה שיהיה שייך הדבר שבמדרגה שלישית, התחום היחיד שעדיין בהישג ידו הוא הקודש. נגע במשקה של קודש, "מטמא משקה קודש", המשקה מקבל טומאה, וכדרך המשקין נעשה בכוח ראשון המוליך את הטומאה הלאה. נגע באוכל קודש, "ופוסל אוכלי קודש", האוכל נפסל: טמא הוא, אך השרשרת נחתמת שם, ואין עוד דבר המקבל ממנו טומאה.
זו משנה של אלגברה טהורה של טומאה וטהרה, וכדאי לטרוח ולפרוש אותה. העמידו את שלושת הסוגים בראש הדף, רשמו בצד ראשון, שני ושלישי, ומלאו את המשבצות; שיטתו של רבי אלעזר מתבררת להפליא ברגע שרואים אותה מסודרת בטבלה.