טהרות, פרק ה, משנה ו. תחילה מילה של התמצאות. קבוצת המשניות שלפנינו בפרקנו היא אחת הכתובות הקלאסיות בכל ההלכה לדיני ספק. כל מי שלמד יורה דעה יודע כמה משקל נתלה במסקנות העולות כאן, בשעה שמתעוררות שאלות של ספק במאכלים ובהנהגת המטבח היום יומית. לא נפתח כאן את כל אותן סוגיות, אין זו מטרתנו, אבל כדאי לדעת שעולמות שלמים של למדנות נבנו על השורות המעטות הללו.
פרקנו מתקדם בין מקרים מקבילים. הוא נפתח בשני שבילים, אחד טמא ואחד טהור. משם עבר למקרים של שני דברים שאדם נגע בהם. וכעת הוא עובר שוב, הפעם לשני כיכרות של לחם. השורה התחתונה, וכדאי לדעת אותה מראש: ספק טומאה במאכלים נידון בדיוק כמו שנידון ספק טומאה באנשים המהלכים בשבילים. מעט מאוד יתברר כשונה.
המקרה
"שני כיכרין, אחד טמא ואחד טהור": לפנינו שני כיכרות לחם, האחד טמא והאחד טהור, ואין ידוע איזה מהם זה ואיזה זה. הכיכרות אינם תרומה, אלא כיכרות של חולין.
"אכל את אחד מהן ועשה טהרות": אדם אכל אחד משני הכיכרות. אם אירע שאכל את הכיכר הטמא, הרי הוא טמא כעת; ואם אירע שאכל את הכיכר הטהור, הרי הוא כשר לגמרי. לאחר שאכל את אותו כיכר שמצבו מסופק, הלך ועשה טהרות, כלומר עסק במאכלי תרומה.
"ובא חברו ואכל את השני ועשה טהרות": בא חברו, אכל את הכיכר השני, וגם הוא עשה טהרות, מעדני תרומה. נמצא שאחד משני האנשים הללו אכל בוודאי את הכיכר הטמא, אלא שאין בידינו לזהות מי מהם, וממילא אין בידינו לזהות של מי מאכלי התרומה טמאים באמת.
שיטת רבי יהודה
הדעה הראשונה היא דעת רבי יהודה. אם כל אחד מהם בא לשאול בנפרד, זה לבדו, "זה בפני עצמו", וכן חברו לבדו, "וזה בפני עצמו", ההוראה לשניהם היא "טהורין". אבל כששניהם באים ושואלים את שאלתם יחד, "שניהם כאחד", התשובה משתנה ושניהם נטמאים: "טמאין".
שיטת רבי יוסי
רבי יוסי נוקט בקו ההפוך: "בין כך ובין כך טמאין", בכל אחד מן המצבים ההוראה היא טומאה. ובמה בעצם נחלקו שני התנאים? באפשרות האמצעית, שבה בא אדם אחד ומציג את השאלה הנוגעת לעצמו יחד עם השאלה הנוגעת לחברו. לדעת רבי יהודה מקרה כזה נוטה לצד טהרה, שכן הוא דומה יותר לשתי השאלות הנפרדות מאשר לשאלה המשותפת. רבי יוסי קורא את אותו מקרה עצמו מן הצד השני: הרי זה כשניהם המציגים את הדבר יחד, ולכן פסקו טומאה.
ההלכה
ההלכה כרבי יוסי. כאן אנו מסיימים להיום, ואני מצפה ללמוד יחד איתכם מחר.