טהרות, פרק ה, משנה ה. לפני שנפתח את דברי המשנה, הערה על המקום שבו אנחנו עומדים. כל מי שעסק ביורה דעה יזהה מיד שקבוצת המשניות שבפרקנו היא כתובת קלאסית לכל סוגיית הספק בהלכה. כשהאחרונים דנים בספקות באוכלין, במטבח ובהנהגה יומיומית, הם נשענים בכל כובד משקלם על ההלכות הנקבעות דווקא כאן. איננו עומדים לפתוח כעת את כל העולמות הללו, אין זו מטרת השיעור, אך כדאי לדעת שלמדנות עצומה נחלצה מתוך השורות המעטות שאנו עומדים ללמוד.
אנחנו חוזרים לזירה המוכרת של הפרק: שני שבילים. "שני שבילין, אחד טמא ואחד טהור": יש כאן שני שבילים, האחד טמא והשני טהור. באחד מהם קבור מת באיזה מקום לאורכו, וכל ההולך בו נטמא, והשני נקי לחלוטין. מי מהם זה ומי מהם זה, אינו ידוע.
"הלך באחד מהן ועשה טהרות": אדם הלך באחד משני השבילים, ולאחר מכן עשה טהרות, אוכלי תרומה, מטעמים לחבריו. עד כאן הדברים נשמעים מוכרים ממה שלמדנו קודם בפרק. אבל כאן נכנס היסוד החדש: "וחברו הלך בשני ועשה טהרות", חברו הלך בשביל השני ואף הוא עשה טהרות.
שימו לב לשינוי. אין כאן אדם אחד שהלך בשני השבילים בשני זמנים שונים. כאן יש לנו שני אנשים שונים, כל אחד הלך בשביל אחר, וכל אחד סופו שהכין אוכלי תרומה שבדעתו לאכול. הואיל ואחד השבילים היה טמא בוודאי, הרי אחד משני האנשים הללו נטמא בוודאי ואחד מהם בוודאי לא נטמא. איש אינו יודע מי. אם כן, מה דינה של תרומת הראשון? מה דינה של תרומת השני? ומה קורה כאשר אנו מסתכלים על שניהם יחד?
שיטת רבי יהודה
שיטת רבי יהודה מובאת ראשונה. כאשר שני האנשים מביאים את שאלותיהם לרב בנפרד, "זה בפני עצמו" ואחר כך "וזה בפני עצמו", ההכרעה בכל מקרה היא "טהורין". דמיינו את התמונה: כל שכן פונה לרב של בית הכנסת שלו, פורש לפניו רק את מעשה שלו עצמו, שהלך בשביל שאינו יכול לזהותו, ושומע בתשובה שאין טומאה נתפסת לא בו ולא באוכל שנגע בו.
"ואם נשאלו שניהם כאחד, טמאין." אבל אם באו שניהם ושאלו כאחד, התשובה חייבת להיות טמא, ושניהם נטמאים. נשאלו זה אחר זה, כל אחד לעצמו יוצא טהור; הובאו לפני הרב כצמד, אומרים להם טמא.
שיטת רבי יוסי
"רבי יוסי אומר: בין כך ובין כך טמאין." רבי יוסי אומר שבין כך ובין כך הם טמאין. על מה בדיוק הוא חולק? הברטנורא מבאר שאין מחלוקת בשני קצות הסקאלה. במקום שכל אחד שאל לגמרי בפני עצמו, שני התנאים מודים; במקום ששניהם הציגו את עצמם יחד, גם כאן שני התנאים מודים. המחלוקת היא במקרה האמצעי: אדם אחד בא לרב ושואל לא רק על עצמו אלא גם על חברו, או שחברו בא ושואל על עצמו ועל האחר.
רבי יהודה מסתכל על אותו מקרה אמצעי ורואה בו דבר הדומה בעיקרו לשני אנשים ששאלו זה אחר זה, ולפיכך שניהם טהורים. רבי יוסי מסתכל על אותו מקרה עצמו ורואה בו דבר הדומה לשני אנשים שבאו ושאלו כאחד, ולפיכך שניהם טמאים.
ההלכה
ההלכה כאן כרבי יוסי. אם כן, סיכום מעשי: אם כל אחד שואל על עצמו בלבד, הוא טהור. אם באו שניהם ושאלו יחד, שניהם טמאים. ואם אדם אחד שואל על עצמו ועל חברו בבת אחת, פוסקים כרבי יוסי, והרב עונה טמא לשניהם.