טהרות, פרק ג, משנה ה. במשנה זו המסכת מפנה את מבטה לכיוון חדש. בכמה מן המשניות הבאות נעסוק במצבים של ספק וכיצד מכריעים בהם לעניין טומאה וטהרה. משנתנו פותחת את הנושא באחד הכללים הגדולים שבו.
הכלל נאמר בלשון זו: "כל הטומאות כשעת מציאתן". כל מקרה של טומאה נידון לפי הרגע שבו נמצא הדבר. אין אנו משחזרים את העבר ואין אנו מסיקים אחורה. אנו לוקחים את המצב כפי שהוא מתגלה לפנינו, ומורים על פיו.
והמשנה מפרטת: "אם טמאות טמאות, אם טהורות טהורות". אם נמצא הדבר במצב של טומאה, אנו מחזיקים אותו כאילו היה טמא; ואם נמצא במצב של טהרה, אנו מחזיקים אותו כאילו היה טהור.
הברטנורא מביא מקרה שממחיש את הדברים. אדם ניגש לחברו בלילה וניענע אותו. באותה שעה לא ידע דבר ולא היה לו טעם לחשוד שהאיש אינו חי. כשהאיר הבוקר, ראה שהאיש מת. עתה נשאלת השאלה: האם נגע באדם חי, ואז לא אירע כלום, או במת, ואז נטמא בטומאת מת? באותה שעה לא היה בידו לדעת. התשובה נובעת מן הכלל שלנו: כל הטומאות כשעת מציאתן. הואיל והאיש נמצא מת, ואין לנו שום ראיה לצד השני, אנו מחזיקים אותו כמי שהיה מת כבר בשעת הנגיעה.
אחר כך מחילה המשנה את אותו כלל על שאלה מסוג אחר: "אם מכוסות מכוסות, אם מגולות מגולות". אם נמצאו הכלים מכוסים, מחזיקים אותם כאילו היו מכוסים; ואם נמצאו מגולים, מחזיקים אותם כאילו היו מגולים.
כאן מדובר בבית שיש בו מת. המת מטמא בכל האוהל, בכל חלל הבית, וכל מה שבאותו חלל נטמא אלא אם כן הוא חתום ומופרד. נניח שהיה בחדר כד שאנו מעוניינים מאוד שתכולתו תישאר טהורה. הוציאו את המת, חזרנו ונכנסנו, ומצאנו את הכד סתום. האם נוכל להסיק שהיה סתום כל הזמן, ושתכולתו ניצלה? הכלל משיב בחיוב: הואיל והוא מכוסה עכשיו, מחזיקים אותו כמכוסה גם אז. והכלל חותך לשני הכיוונים. אם מצאנו את הכד פתוח, אין אנו יכולים להתנחם באפשרות שהיה מכוסה קודם ונפתח לאחר מכן. אנו מניחים שהיה פתוח כל הזמן, והתכולה טמאה.
יישום שלישי חותם את המשנה: "מחט שנמצאה מלאה חלודה או שבורה": מחט שנמצאה מכוסה כולה חלודה, או שנמצאה שבורה. מחט במצב כזה שוב אינה ראויה לשימוש, וכלי שאינו יכול לשמש את תפקידו אינו כלי כלל, ומה שאינו כלי אינו מקבל טומאה. לפיכך פוסקת המשנה "טהורה", היא טהורה, "שכל הטומאות כשעת מציאתן": לפי שכל הטומאות נידונות לפי שעת מציאתן. אין אנו משערים שהמחט הייתה שלמה וראויה בשעה שהיתה מונחת אצל מקור הטומאה, ורק אחר כך העלתה חלודה או נשברה. אנו לוקחים אותה כפי שמצאנו אותה, וכפי שמצאנו אותה, מעולם לא הייתה כלי שיכול להיטמא.
כלל אחד ושלושה מצבים שונים לגמרי: אדם שנגעו בו בחשכה, כד בבית שיש בו מת, ומחט מחלידה. בכל אחד מהם מסרבת ההלכה לבנות פסק על עבר משוחזר. מה שאנו רואים לפנינו, עליו אנו מורים.