טהרות פרק ג, משנה ד: כשהשיעור מצטמק או תופח

טהרות, פרק ג, משנה ד. הפרק הזה עוסק כולו בשיעורים, בכמויות המינימליות שמעניקות לדבר את מעמדו ההלכתי, ובשאלה שנגררת מהם באופן טבעי: מה קורה כאשר הדבר עצמו משנה את גודלו? חומר מסוים טמא, או אסור, רק כשיש ממנו כשיעור. ומה נאמר, אם כן, על חתיכת אוכל או בשר שהיתה פעם בשיעור הנדרש ואינה כזאת עוד, או שהיתה קטנה מן השיעור ומאז גדלה?

המשנה פותחת במקרה של אוכלין: "כביצה אוכלין שהניחן בחמה ונתמעטו", כביצה של אוכלין, שהוא השיעור שבו אוכלין ראויים לקבל טומאה, הונחה בשמש, התייבשה והצטמקה, ומה שנשאר ממנה פחות מכביצה.

לאחר מכן מונה המשנה שורה של מקרים מקבילים, וכל אחד מהם חומר שחשיבותו תלויה בהגעה לשיעור קבוע:

• "כזית מן המת": כזית בשר ממת אדם.
• "כזית מן הנבילה": כזית מן הנבילה, בהמה שלא נשחטה כראוי.
• "כעדשה מן השרץ": כעדשה מאחד משמונה השרצים, וזה שיעור טומאת שרץ.
• "כזית פיגול": כזית של פיגול.
• "וכזית נותר": כזית של נותר.
• "כזית חלב": כזית של חלב.

שלושת האחרונים שייכים לעולם המקדש ולאיסורי האכילה הקשורים בו. פיגול הוא קרבן שנפסל מחמת מחשבה פסולה בשעת עבודתו. נותר הוא בשר קרבן שנשאר מעבר לזמן שבו הותר באכילה. חלב הוא חלב הבהמה שהתורה אסרה באכילה. על כל אחד מאלה אין חיוב אלא באכילת כזית.

ועכשיו לדין. כל אחד מן הדברים הללו הצטמק בשמש עד שירד מכשיעור, והמשנה אומרת: "הרי אלו טהורין". כולם טהורים. בשר המת, הנבילה והשרץ, מכיוון שאין בהם עוד השיעור שקבעה להם התורה, אינם מטמאים.

וממשיכה המשנה: "ואין חייבין עליהן משום פיגול, נותר, וטמא", אין מתחייבים עליהם לא משום פיגול, לא משום נותר ולא משום אכילת קודש בטומאה. כדרך כל איסורי אכילה, החיוב תלוי בשיעור מינימלי מסוים. חתיכה שהיה בה יותר מכשיעור והצטמקה עד שירדה ממנו, האוכלה פטור.

אחר כך מציגה המשנה את המצב ההפוך: "הניחן בגשמים ונתפחו". אותם דברים עצמם הונחו בגשמים ולא בשמש, ובמקום להצטמק ספגו לחות ותפחו, וחתיכה שהיתה פחותה מכשיעור הגיעה עכשיו לשיעור. וכאן הדין: "טמאין וחייבין עליהן משום פיגול, נותר, וטמא", טמאים הם, ואף מתחייבים עליהם, בין משום פיגול, בין משום נותר, בין משום אכילת קודשים בטומאה.

העיקרון אחד הוא, ומופעל לשני הכיוונים. המעמד ההלכתי כאן אינו נקבע לפי תולדותיו של הדבר אלא לפי מידתו בהווה. כזית שנתמעט מכזית נידון כחתיכה הקטנה שהוא עכשיו, וחתיכה שתפחה והגיעה לכזית נידונה כשיעור השלם שיש בה עכשיו.