TheWholeTorah.aiBeta

תענית פרק ג' משנה ט': כאשר יורד גשם במהלך תענית

לימוד בחברותא
האזנה לשיעור0:00 / 0:00

תענית, פרק ג', משנה ט'. המשנה דנה במי שהיו מתענים על הגשמים, וירדו גשמים בעצם ימי התענית - האם עליהם להשלים את התענית אם לאו.

שיטת תנא קמא - הנץ החמה:

  • ירדו הגשמים קודם שעלה השחר - לא ישלימו את התענית. רש"י מבאר את הטעם: משום שעדיין לא התחילו בתענית, ולא חלה עליהם.

  • ירדו הגשמים לאחר נץ החמה - עליהם להשלים את התענית.

שיטת רבי אליעזר - חצות היום:

רבי אליעזר נוקט בקריטריון אחר:

  • ירדו הגשמים קודם חצות - לא ישלימו. רש"י מבאר כי חצות הוא הזמן שרוב בני אדם כבר אוכלים בו, ולפיכך יסוד שיטתו הוא שקודם חצות עדיין לא חלה עליהם התענית באמת.

  • ירדו הגשמים לאחר חצות - ישלימו את התענית.

מעשה שהיה בלוד:

גזרו תענית בלוד, וירדו להם גשמים קודם חצות. רבי טרפון, שסבר כרבי אליעזר שחצות הוא הקריטריון, אמר להם: "צאו ואכלו ושתו ועשו יום טוב". ואכן יצאו, אכלו ושתו ועשו יום טוב, ולא השלימו את התענית.

בשעות אחר הצהריים הגיעו לבית הכנסת וקראו את הלל הגדול - "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו", פרק קל"ו בתהילים - משום שנאמר בו שהקב"ה נותן לחם לכל בשר. הגמרא מדייקת שלא אמרו את הלל הגדול קודם שאכלו, שכן אין אומרים את הלל הגדול אלא בנפש שבעה ובכרס מלאה.

לסיכום: במשנה זו למדנו את המחלוקת בשאלה מאיזה שלב ביום חלה התענית ומחייבת השלמה - לדעת תנא קמא נץ החמה הוא הקו המבדיל, ולדעת רבי אליעזר חצות היום. המעשה בלוד מדגים את שיטת רבי אליעזר הלכה למעשה, ומלמד כי אמירת הלל הגדול על ירידת הגשמים באה דווקא מתוך שביעה.