שבועות, פרק ג', משנה י"א. בדומה למשנה הקודמת, אף משנה זו מונה את היישומים והמצבים שבהם חלה שבועת שווא.
היכן נוהגת שבועת שווא:
"באנשים ובנשים" - שבועת שווא חלה בין על גברים הנשבעים ובין על נשים הנשבעות.
"ברחוקים ובקרובים" - בין שנשבע על אנשים שאינם קרובי משפחתו ובין שנשבע על קרוביו. למשל: אדם הנשבע שאיש הוא אישה או שאישה היא איש, בין אם אותם אנשים קרובים אליו ובין אם לאו.
"בכשרים ובפסולים" - בין שהנשבע כשר לעדות ובין שהוא פסול לעדות.
"בפני בית דין ושלא בפני בית דין" - בין שנשבע בפני בית דין ובין שנשבע שלא בפניו.
"מפי עצמו" - כאשר הוא משביע את עצמו.
בכל המקרים הללו חלה שבועת שווא.
כפי שהזכרנו במשנה הקודמת, פירוט זה נועד להעמיד את הדברים בניגוד למשנה הראשונה שבפרק הבא, העוסקת בשבועת העדות, שבה אין כל המצבים הללו שווים.
זדון ושגגה:
"וחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה פטור" - הנשבע שבועת שווא במזיד חייב מלקות, ואילו הנשבע בשוגג פטור לחלוטין: אין כאן לא קרבן ולא כלום.
המושבע מפי אחרים:
"אחת זו ואחת זו - המושבע מפי אחרים חייב" - בין בשבועת שווא ובין בשבועת ביטוי שנידונה במשנה הקודמת: אף מי שאינו משביע את עצמו, אלא אחר משביעו, חייב.
"כיצד?" - הדוגמה שמביאה המשנה היא בשבועת ביטוי: אדם הצהיר "לא אכלתי היום" או "לא הנחתי תפילין היום", והשומע את דבריו אמר לו "משביעך אני" - כלומר, רצוני שתישבע על כך - "ואמר אמן", והלה ענה אמן. במקרה זה "חייב": הריהו חייב על אותה שבועה כאילו נשבע מפי עצמו.
בחלק הבא נעסוק בפרק הרביעי, הפותח בדיני שבועת העדות.