שבועות פרק ג' משנה ט': שתי שבועות סותרות (שבועות ג, ט)

שבועות, פרק ג', משנה ט'. משנה זו עוסקת במי שנשבע שתי שבועות הסותרות זו את זו.

המקרה:

• "שבועה שאוכל ככר זו" - זוהי שבועת ביטוי, שבועה של אמירה, המטילה עליו חובה לקיים את שנשבע לעשות ולאכול את הככר.

• "שבועה שלא אוכלנה" - השבועה השנייה, הסותרת את קודמתה, היא שבועת שווא, שבועת הבל. כפי שלמדנו במשנה הקודמת, הנשבע לעבור על התורה - שבועתו שבועת שווא. וכאן, משנשבע תחילה לאכול את הככר, מחייבת אותו התורה מכוח שבועתו לאוכלה, והרי הוא נשבע שלא לעשות כן. שבועת שווא זו חלה לאלתר, מיד עם אמירתה.

שני מצבים לאחר השבועות:

1. "אכלה" - אכל את הככר שנשבע עליה בשבועה הראשונה. עבר על השבועה השנייה בלבד, שבועת שווא, שכן שבועת שווא היא מרגע אמירתה, ללא תלות במעשיו לאחר מכן. ואילו על השבועה הראשונה לא עבר, שהרי עשה בדיוק כפי שנשבע לעשות.

2. "לא אכלה" - נמנע מאכילת הככר וסתר בכך את שבועתו הראשונה. במקרה זה עבר על שתי השבועות: על שבועת השווא, שנתחייב בה מיד עם אמירתה, ואף על שבועת הביטוי, שנשבע לאכול את הככר ולא אכלה.

לסיכום: במשנה זו למדנו את דינן של שתי שבועות סותרות - "שבועה שאוכל ככר זו" ולאחריה "שבועה שלא אוכלנה". הראשונה שבועת ביטוי והשנייה שבועת שווא, החלה מיד עם אמירתה. אכל את הככר - עבר על שבועת שווא בלבד; לא אכלה - עבר על שבועת שווא ועל שבועת ביטוי כאחת.