שבועות פרק ג', משנה ז'. משנה זו ממשיכה את עניינה של המשנה הקודמת - שבועות רב-שכבתיות, כלומר אדם הנשבע ושב ונשבע על אותו דבר עצמו.
לשון המשנה: "שבועה שלא אוכל ככר זו, שבועה שלא אוכלנה, ושבועה שלא אוכלנה, ואכלה - אינו חייב אלא אחת" - אף שהוציא מפיו לשון שבועה שלוש פעמים, אינו חייב אלא על שבועה אחת בלבד.
ההבדל בין שתי הלשונות:
"שבועה שלא אוכל ככר זו" - אף אם אכל כזית בלבד מן הככר, כבר התחייב על שבועתו.
"שבועה שלא אוכלנה" - אינו חייב אלא אם אכל את הככר כולה.
לפיכך, במקרה שלפנינו: משנשבע תחילה "שלא אוכל ככר זו", כבר אסר על עצמו אפילו כזית ממנה. כשהוסיף ונשבע "שלא אוכלנה" - שעניינה אכילת הככר כולה - אין השבועה השנייה יכולה לחול, שהרי אין הוא יכול להתחיל באכילת כולה כאשר אפילו הכזית הראשון אסור עליו.
אולם אם היה הסדר הפוך - שנשבע תחילה "שבועה שלא אוכלנה", דהיינו שלא יאכל את הככר כולה, ולאחר מכן הוסיף "שבועה שלא אוכל ככר זו", שמשמעותה שלא יאכל ממנה אפילו כזית - השבועה השנייה חלה, משום שהיא אוסרת יותר ממה שאסרה הראשונה.
מדוע הזכירה המשנה שבועה שלישית?
לכאורה אמירה שלישית זו אינה מועילה כלל. אלא שאף על פי שאין היא חלה עתה, אין היא יוצאת לבטלה ואין זו שבועת שווא. שכן אם ילך לחכם וייִשאל על שבועתו ויקבל היתר - כדרך שנשאלים על נדרים, כך נשאלים אף על שבועות - ותותר השבועה הראשונה, תיכנס השבועה הנוספת לתוקפה מאליה, ועדיין תיאסר עליו אכילת הככר מכוחה.
"זו היא שבועת ביטוי":
המשנה מסיימת בקביעת העונשים על השבועות שנידונו עד כה, הקרויות שבועות ביטוי: "זו היא שבועת ביטוי, שחייב על זדונה מכות ועל שגגתה קרבן עולה ויורד":
על זדונה - מכות: העובר על שבועתו במזיד לוקה מלקות.
על שגגתה - קרבן עולה ויורד: העובר בשוגג מביא קרבן עולה ויורד, קרבן המשתנה בהתאם למצבו הכלכלי של המביא.
זאת בניגוד לשבועת שווא: אף בה חייב מלקות, אך שלא כשבועת ביטוי - על שגגתה פטור, ואין בה קרבן.
לסיכום: במשנה זו למדנו שאין שבועה חלה על שבועה, ולפיכך הנשבע כמה פעמים על אותו דבר אינו חייב אלא אחת, אלא אם כן הוסיפה השבועה המאוחרת איסור על קודמתה. עוד למדנו שהשבועה שאינה חלה אינה בטלה לגמרי, שכן היא נכנסת לתוקפה אם הותרה הראשונה, ועמדנו על עונשי שבועת ביטוי - מכות על הזדון וקרבן עולה ויורד על השגגה - לעומת שבועת שווא, שאין חיוב קרבן על שגגתה.