שבועות פרק ו' משנה ה': דברים הפטורים משבועה

שבועות, פרק ו', משנה ה'. משנה זו מונה דברים שאין נשבעים עליהם שום שבועה, ולא זו בלבד, אלא שאף הלכות נוספות אינן חלות על אותם דברים עצמם.

באילו שבועות מדובר? בכל סוגי השבועות שנתבארו: שבועת מודה במקצת; שבועה שהאדם מחויב בה מן התורה כאשר עד אחד מכחיש את דבריו; וכן שבועת השומרים, שהתורה הכתיבה בה סוגים מסוימים של שבועות, כפי שיתבאר. אם התעוררה מחלוקת בין שניים, למשל בשאלה מי הבעלים של עבד פלוני, אין נשבעים עליה כלל.

אלו הדברים שאין נשבעים עליהם:

• "העבדים" - מחלוקת הכרוכה בבעלות על עבד.

• "והשטרות" - מחלוקת בנוגע לשטר, כלומר לשאלה של מי הבעלות על אותו מסמך.

• "והקרקעות" - כפי שהזכרנו קודם לכן, אף על מקרקעין אין נשבעים.

• "וההקדשות" - כל דבר השייך להקדש, אף עליו אין נשבעים.

מקור הדין:

דינים אלו נלמדים מן הפסוקים. מן הדרשה עולה כי כדי להתחייב שבועה צריך החפץ להיות מיטלטל, ומכאן שאין נשבעים על מקרקעין, וכן שיהיה בעל ערך עצמי. לפיכך:

• שטר: אין לו ערך עצמי. הוא מייצג ערך, אך בגופו אין שווי.

• עבד: הוקש בתורה לקרקע, ולפיכך מעמדו כמעמד מקרקעין.

• הקדש: מוחרג מטעם אחר, שכן פרשת שבועה נוקטת בלשון "רעהו" - כשהדבר נוגע לממון חברו, ולא כשהדבר נוגע להקדש.

הלכות נוספות שאינן חלות בארבעה דברים אלו:

המשנה ממשיכה ועוברת מדין השבועה להלכות נוספות, וקובעת שאותם דברים עצמם - עבדים, שטרות, קרקעות והקדש - מוחרגים אף מהן:

• "אין בהן תשלומי כפל" - הגונב אחד מהם אינו מתחייב בקנס של תשלומי כפל, וגם דין זה נלמד מדרשה.

• תשלומי ארבעה וחמישה: הגונב שור או שה וטבחו או מכרו חייב בתשלומי ארבעה וחמישה, ואין דין זה נוהג כאשר הבהמה שייכת להקדש.

• "שומר חינם אינו נשבע" - שומר חינם אינו חייב בדרך כלל כאשר אירע דבר לחפץ, אלא שמוטל עליו להישבע שלא פשע ולא התרשל. בארבעה דברים אלו פטור הוא אף משבועה זו.

• "ונושא שכר אינו משלם" - שומר שכר, המתחייב בדרך כלל לשלם אם נגנב החפץ או אבד, פטור מן התשלום כשמדובר באחד מארבעה דברים אלו.

החילוק שבקדשים:

לגבי קדשים מוסיפה המשנה יוצא מן הכלל, ומחלקת בין שני סוגים:

1. "קדשים שחייב באחריותן" - כגון בהמה שאדם ייעד אותה לקיום נדר שנדר להביא קרבן. על אלו "נשבעין עליהן", שכן יש להם ערך ממוני עבורו: אם אבדה הבהמה או נגנבה ואינה ברשותו, מוטל עליו להביא קרבן אחר תחתיה.

2. "ושאינו חייב באחריותן" - כאשר אמר על בהמה מסוימת שהרי זו עולה או שהרי זו שלמים, אין האחריות מוטלת עליו, ואם אבדה אינו חייב דבר. לפיכך "אין נשבעין עליהן", שכן מעמדם כמעמד ההקדש שהוזכר לעיל, שאין נשבעים עליו.

לסיכום: במשנה זו למדנו כי ארבעה דברים - עבדים, שטרות, קרקעות והקדשות - הוצאו מכלל דין השבועה, שכן השבועה נאמרה בחפץ מיטלטל בעל ערך עצמי ובממון "רעהו". עוד למדנו שאין בהם תשלומי כפל ולא תשלומי ארבעה וחמישה, ששומר חינם אינו נשבע עליהם ושומר שכר אינו משלם עליהם. ולבסוף עמדנו על החילוק שבקדשים: קדשים שחייב באחריותן נשבעים עליהם, ואילו קדשים שאינו חייב באחריותן אין נשבעים עליהם.