שבועות, פרק א', משנה ד'. המשנה ממשיכה לעסוק בידיעת הטומאה, וכעת עוברת אל המקרה של "ועל שאין בה ידיעה לא בתחילה ולא בסוף": אדם שלא ידע כלל שהוא טמא, ובאותה תקופה אכל קודשים או נכנס לבית המקדש, ואף בסופו של דבר אין הדבר מתגלה לו.
אדם זה לא יוכל לעולם להביא קרבן עולה ויורד, שכן לא הייתה כאן ידיעה בתחילה, ואף אם יתגלה לו הדבר לאחר מכן לא יזכה בכפרת עולה ויורד. כפרה סופית יש לו, כפי שלמדנו במשנה הקודמת, באמצעות השעיר הנעשה בחוץ ביום הכיפורים. אך מה דינו בינתיים?
שיטת רבי יהודה:
"שעירי הרגלים ושעירי ראשי חודשים מכפרין - דברי רבי יהודה" - השעירים הבאים במוסף של ימים טובים ובמוסף של ראש חודש, הם המכפרים על מי שאין בו ידיעה לא בתחילה ולא בסוף.
שיטת רבי שמעון:
רבי שמעון חולק ואומר: "שעירי הרגלים מכפרין" - דווקא השעירים הבאים במוסף של ימים טובים מכפרים על מי שאין בו ידיעה לא בתחילה ולא בסוף, "אבל לא שעירי ראשי חודשים" - אין זה תפקידו של השעיר הבא במוסף ראש חודש.
"אם כן, מה שעירי ראשי חודשים מכפרין?" - על מה, אפוא, מכפר שעיר המוסף של ראש חודש? משיב רבי שמעון: "על טהור שאכל את הטמא" - על אדם טהור שאכל קודשים טמאים, שאסור לו לאוכלם. זוהי הכפרה שאותו מוסף מכפר.
שיטת רבי מאיר:
"רבי מאיר אומר: כל השעירים כפרתן שווה - על טומאת מקדש וקדשיו" - כל שעירי החטאת הללו באים לכפרה אחת, על כל צורה של טומאת מקדש וקדשיו: על מי שאכל קודשים או נכנס למקדש בטומאה, בין שאין בו ידיעה בתחילה ויש בו ידיעה בסוף, ובין שאין בו ידיעה לא בתחילה ולא בסוף, ואף על טהור שאכל בשר טמא. לדעתו אין מקום לחלק בין השעיר הנעשה בחוץ ביום הכיפורים ובין שעירי הרגלים ושעירי ראשי חודשים, אלא שלושתם מכפרים על שלוש הצורות כולן.
ואולם אף רבי מאיר מודה למה שנאמר קודם לכן, שהשעיר הנעשה בפנים ביום הכיפורים - זה הקרב בקודש הקודשים - הוא תולה ומגן על מי שהייתה בו ידיעה בתחילה ואין בו ידיעה בסוף.
פירוט שיטת רבי שמעון:
המשנה חוזרת ומפרטת את שיטת רבי שמעון, כדי להביא בעקבותיה את דברי החכמים החולקים עליו: "היה רבי שמעון אומר" -
"שעירי ראשי חדשים מכפרין על טהור שאכל אוכל טמא" - קרבנות מוסף השעיר הבאים בראש חודש מכפרים על מי שאכל קודשים טמאים.
"ושל רגלים מכפרין על שאין בו ידיעה לא בתחילה ולא בסוף" - השעירים של ימים טובים מכפרים על מי שלא הייתה בו ידיעה כלל.
"ושל יום הכיפורים מכפרין על שאין בו ידיעה בתחילה אבל יש בו ידיעה בסוף" - השעיר הבא במוסף יום הכיפורים מכפר על מי שלא הייתה בו ידיעה בתחילה, אך נודע לו הדבר לאחר מכן.
שאלת החכמים:
"אמרו לו: מהו שיקרבו זה בזה?" - מה יהיה הדין אם אבד השעיר שיועד לקרבן המוסף של יום הכיפורים, והובא תחתיו אחד השעירים האחרים שהיה מזומן לרגל: האם מותר להקריבו? "אמר להם: יקרבו" - רבי שמעון השיב שמותר להקריבו.
"אמרו לו: הואיל ואין כפרתן שווה, היאך קרבין זה בזה?" - הרי חלקת על רבי מאיר וקבעת שאין הכפרה שווה בשלושתם. לדעת רבי מאיר, שכל השעירים מכפרים על שלושת סוגי ידיעת הטומאה, הדבר מובן; אך לשיטתך, כיצד ניתן להקריב אחד תחת חברו? כיצד יבוא שעיר יום הכיפורים תחת שעיר הרגלים, בעוד שאין הם מכפרים על אותו עניין - זה של יום הכיפורים מכפר על מי שאין בו ידיעה בתחילה ויש בו ידיעה בסוף, ואלו של הרגלים באים על מי שאין בו ידיעה לא בתחילה ולא בסוף?
"אמר להם" - השיב להם רבי שמעון: אף שמתחילה הם באים לתכליות שונות, יש להם צד שווה, שכולם באים לכפר על טומאת מקדש וקדשיו. אין הכפרות זהות, אך כולן מכפרות על עניין הקשור בטומאתו של אדם הנכנס למקדש או אוכל קודשים, וצד שווה זה די בו כדי להתיר להקריב שעיר אחד תחת חברו - שעיר של יום הכיפורים לשם הרגלים, ולהיפך.