שבועות, פרק ז', משנה ד'. המשנה עוסקת במקרה שבו התובע נשבע ונוטל - נשבע ולאחר מכן גובה - משום שהצד שכנגדו חשוד על השבועה. בדרך כלל הנתבע הוא זה שהיה נשבע ונפטר, אך כאן מדובר במי שחשוד שישקר תחת שבועה, ומשום כך אין מאפשרים לו להישבע כלל. לפיכך התובע הוא הנשבע וגובה.
מי נחשב חשוד על השבועה:
המשנה מפרטת אילו עבירות מכניסות אדם לגדר של חשוד על השבועה: "כיצד? אחד שבועת העדות, ואחד שבועת הפיקדון, ואפילו שבועת שווא".
"שבועת העדות" - נשבע שאינו יודע עדות, ולאחר מכן הודה שידע.
"שבועת הפיקדון" - נשבע לשקר שאין ברשותו חפץ של חברו, והודה ששיקר.
"ואפילו שבועת שווא" - אף שבועה שאין בה נזק לזולת, אלא שנשבע שבועה מיותרת ובלתי ראויה. מכיוון שנראה שאין הוא מוקיר את כבודו של הקדוש ברוך הוא בעשיית שבועה, אין לסמוך עליו שיישבע ביושר.
פסולים נוספים החשודים על השבועה:
המשנה ממשיכה: "היה אחד מהן משחק בקוביא, ומלווה בריבית, ומפריחי יונים, וסוחרי שביעית" - כלומר, אחד מבעלי הדין, והמדובר בנתבע שכלפיו הופנתה הטענה:
"משחק בקוביא" - המהמר במשחק הקוביות.
"מלווה בריבית" - המלווה כספו בריבית, ואפילו ריבית דרבנן בלבד.
"מפריחי יונים" - שני פירושים נאמרו בדבר: המריץ יונים כדרך של הימור, או המושך אליו את יוניהם של אחרים. פסול זה הוא מדרבנן, משום שאין האנשים בעלים ודאיים על הציפורים המצויות ברשותם.
"סוחרי שביעית" - העושה סחורה בפירות שגדלו בשביעית.
כל אלו פסולים לעדות, ומלבד פסולם לעדות הם אף חשודים להישבע שבועת שקר. לפיכך, בנסיבות אלו "שכנגדו נשבע ונוטל" - הצד שכנגד, שטען את טענתו, נשבע שטענתו אמת, ועל בסיס זה גובה.
כאשר שני הצדדים חשודים:
המשנה ממשיכה: "היו שניהם חשודין - חזרה שבועה למקומה, דברי רבי יוסי". כלומר, שני בעלי הדין חשודים לשקר תחת השבועה. מהי כוונת הביטוי "חזרה שבועה למקומה"? נחלקו בכך בגמרא בשני פירושים:
השבועה חוזרת אל מי שהיה מחויב בה מלכתחילה, הוא הנתבע שכלפיו הופנתה התביעה. מן הדין הוא זה שהיה נשבע ונפטר מן התשלום, אלא שהוא חשוד ואינו יכול להישבע. וכאשר גם שכנגדו אינו יכול להישבע, חוזר חיוב השבועה אליו, וכיוון שאין הוא יכול להישבע - עליו לשלם. לפי פירוש זה, משמעות "חזרה שבועה למקומה" היא שהנתבע יצטרך לשלם.
"מקומה" של השבועה הוא סיני: הדבר חוזר לשבועה שנשבעו כל ישראל בהר סיני שלא לגזול, "לא תגזול". הקדוש ברוך הוא הוא שייפרע ממי שכופר בממון חברו, ואילו בית דין אינם מתערבים - לא להשביעו ולא לחייבו בתשלום. לפי פירוש זה, "חזרה שבועה למקומה" פירושה שבית דין אינם עושים דבר.
זוהי שיטתו של רבי יוסי. ואילו "רבי מאיר אומר: יחלוקו" - במקרה ששני הצדדים חשודים על השבועה, חולקים הם את הממון ביניהם.