שבועות, פרק ח', משנה ג'. המשנה ממשיכה לעסוק בשומר חינם, ומבררת באילו נסיבות יתחייב קרבן על שבועת שקר ובאילו נסיבות ייפטר.
המכחיש את עצם השמירה:
הבעלים תובע את חברו וטוען כי היה שומר חינם על שורו, ושואל: "היכן שורי?". משיב הנתבע: "איני יודע על מה אתה מדבר" - כלומר, מעולם לא הייתי שומר חינם עבורך ומעולם לא שמרתי את שורך. אך במציאות אכן היה שומר, והשור מת, נשבר, נשבה, נגנב או אבד. אמר לו התובע: "משביעך אני", ונשבע - פטור מקרבן שבועה.
הטעם לפטור: אף לפי המציאות כפי שהיא, היה פטור מלשלם ולא היתה עליו כל חבות. כפי שראינו במשנה הקודמת, במקום לומר את שאירע באמת - דבר שעליו הוא פטור - טען טענה אחרת שאף עליה הוא פטור, שלא הייתי שומר כלל. כך או כך, פטור הוא. נמצא שאין חיוב קרבן שבועה אלא כאשר אדם כופר בחבות המוטלת עליו; וכיוון שאין כאן חבות, אף שנשבע לשקר - אין זו שבועת הפיקדון, ואפשר שיהיה בכלל שבועת ביטוי.
טען שאבד ונמצא שאכלה:
תבע הבעלים את השומר: "היכן שורי?", והלה השיב "אבד" - טענה שעליה הוא פטור. אמר לו התובע "משביעך אני", וקיבל השומר על עצמו את השבועה. באו עדים והעידו שהשומר עצמו אכל את הבהמה - שחטה ואכלה. הדין: משלם את הקרן בלבד, ואינו משלם קנס ואינו מביא קרבן. הטעם: לא הודה מפי עצמו, ואין חיוב קרבן שבועה אלא במודה מעצמו.
אולם אם הודה מעצמו לאחר שנשבע לשקר שאכלה - משלם את הקרן, מוסיף חומש, ומביא קרבן אשם על שנשבע לשקר.
טען שנגנב ונמצא שגנב בעצמו:
תבע הבעלים: "היכן שורי?", והשיב השומר "נגנב" - טענה שעליה הוא פטור. אמר לו "משביעך אני", ונשבע. באו עדים והעידו שהוא עצמו נטלה לעצמו - משלם תשלומי כפל, ככל גנב.
מה בין מקרה זה למקרה הקודם?
הדבר תלוי בטענה שטען. הטוען שהחפץ אבד - אין התורה מחייבתו כפל על טענתו, אף שנשבע עליה לשקר. אך הטוען שנגנב ובאמת הוא עצמו נטלה - חייב בתשלומי כפל. ומכל מקום אינו מביא קרבן שבועה, שוב מן הטעם שלא הודה מפי עצמו.
ואם לאחר שטען "נגנב" ונשבע על כך לשקר הודה מעצמו, ולא באו עדים - אינו משלם כפל, שהרי מודה בקנס פטור. אך משלם הוא את החומש, ואף שקנס הוא, הרי זה קנס שקבעה התורה דווקא במודה מעצמו, וכמובן מביא קרבן שבועה.
לסיכום: במשנה זו למדנו שאין חיוב קרבן שבועת הפיקדון אלא בכופר בחבות ממון המוטלת עליו, ולפיכך הכופר בעצם השמירה פטור. עוד למדנו שהתחייבות הקרבן והחומש תלויה בהודאת הנשבע מפי עצמו, ואילו כשבאו עדים משלם את הקרן בלבד; ושתשלומי הכפל תלויים בטענה שטען - הטוען "נגנב" ונמצא שנטלה לעצמו משלם כפל, בעוד הטוען "אבד" אינו משלם כפל.